בונקר זו לא מילה גסה
מעטים הם העיתונאים שהשפיעו על תרבות הספורט במדינתם כמו ג'יאני בררה. בררה היה התיאורטיקן של המשחק ההגנתי והאיש שעיצב את שפת הכדורגל האיטלקי. היום התיאוריות שלו שוב יעמדו למבחן
השם ג'יאני בררה אינו מוכר לכל חובב כדורגל. גם לאלו שרואים עצמם כחובבי כדורגל איטלקי. ובכל זאת, לפי ג'יימס הורנקאסל, כתב "The Blizzard" ומגזינים אחרים, בררה "הוא האיש שהצליח לעצב את הדרך שבה אומה שלמה מדברת, חושבת ומשחקת כדורגל - בלי הגזמה".
ביוטיוב ניתן לראות קטעים נבחרים מתוכניות הכדורגל באיטליה, שבהם אנשים בגיל הביניים צורחים באקסטזה ילדותית בכל פעם שיש שער של קבוצתם ו/או בחורות סטייל מורן אטיאס בביקיני רוקדות מול גדולי כדורגל, מז'וזה מוריניו ועד פאביו קאפלו. אולם השיח על כדורגל במדינת המגף הוא עמוק הרבה יותר. ובררה, עיתונאי ספורט, הוא ככל הנראה אחד מהאחראים לכך. ולכן במחוז קוברצ'יאנו, שבצפון מזרח פירנצה, ולא רחוק מהמרכז הלימודי של הכדורגל האיטלקי, נמצא מוזיאון הכדורגל האיטלקי, ובו - במקום מכובד מאוד - מופיעה מכונת הכתיבה של בררה. קטנה ודי מכוערת, אבל משפיעה על הכדורגל האיטלקי עד היום.
אנטוניו קסאנו בנבחרת איטליה. . באיזשהו מקום, בסוף כל מהלך של שחקן איטלקי יושב בררה וכותב משהו במכונת הכתיבה המכוערת שלו צילום: איי פי
זה לא בונקר
כשאיטליה עלתה למשחק הראשון בטורניר יורו 2012 נגד ספרד עם חמישה שחקני הגנה ושלושה קשרים הגנתיים, רבים שוב הצביעו על כך שאיטליה משחקת "בונקר". אבל יש הרבה יותר למערך האיטלקי מבחינה טקטית. הרי איטליה - בניגוד לאירלנד, אנגליה, יוון או קבוצות אחרות שהחלו את הטורניר בכדורגל מאוד פסיבי - נראתה מסוכנת יותר לאורך המשחק מול ספרד. ולא רק שהמשחק הזה היה מאבק מרתק בין טקטיקות ותפיסות עולם - הוא גם היה משחק כדורגל מצוין עם שתי נבחרות שמנצלות את הכוח היחסי שלהן. ובין שתי אומות אשר מחולקות ללאומים שונים ואף שפות שונות אבל מצאו את הדרך לשחק את הכדורגל שלהן.
הספרדים - שמחולקים לקסטיליאנים, קאטלנים, באסקים ועוד - מצאו קונצנזוס ב"טיקי טאקה", כדורגל שמבוסס על מסירות קצרות ותנועה בלתי פוסקת. והאיטלקים, שרחוקים מלהיות מאוחדים תחת לאום אחד ומחולקים לטוסקנים, מילאנזים לומבארדים, רומאים וכו' (וב־1897, אחרי האיחוד תחת ג'וזפה גאריבלאדי רק 10% מכל האיטלקים דיברו בדיאלקט שכיום מוכר לנו כ"איטלקית"), מצאו קונצנזוס סביב "הקאטנצ'ו" - משחק הגנתי שמבוסס על עבודת צוות ומשמעת. ואם בספרד מביא בשורת ה"טיקי טאקה" היה ההולנדי יוהן קרויף, אז באיטליה בררה היה זה שהצדיק את המשחק "הקטאנצ'ו" לעומת הביקורות שטענו כי מדובר בסוג כדורגל ש"מנוגד לרוח המשחק".
אוהדי נבחרת איטליה בוורשה. בררה, קודם כל, המציא את שפת הכדורגל באיטליה, שמשתמשים בה עד היום צילום: אי פי אי
לשיר ולהחזיק את הצלב
בררה, קודם כל, המציא את שפת הכדורגל באיטליה, שמשתמשים בה עד היום. ביטויים כגון "לשיר ולהחזיק את הצלב" (Cantare e portare la croce) אולי נשמעים סתומים עבור הצופה מהצד ,אבל הם ביטויי כדורגל שבררה המציא. במקרה של "לשיר ולהחזיק את הצלב" מדובר בשחקנים שיכולים לעשות הכל על המגרש. במקרה של Ballare nel manico - "לרקוד על הידית של את החפירה", זה שחקן מוכשר שלא עובד מספיק קשה. בררה המציא עוד ניבי כדורגל רבים וגם מילים שדווקא מאוד מוכרות לנו, מילים כגון "ליברו". ובררה, כאמור, הוא הרוח החיה מאחורי אימוץ ה"קטאנצ'ו" (מנעול) לחיק האומה האיטלקית. בררה, שאמר כי "משחק מושלם נגמר ב־0־0", האמין שהאיטלקים, כגזע, לא חזקים כמו המערב אירופים בגלל דיאטה נטולת חלבונים יחסית. ולכן יש להם הזכות המוסרית לשחק Difenssivista - משחק הגנתי, כי "אין להם הכוח הפיזי לשחק בצורה התקפית". כיום דבריו נשמעים מוזרים במיוחד לאור העובדה שהכדורגל ההתקפי בעולם משוחק על ידי אנדרס אינייסטה וצ'אבי, שני אנשים קטנים ולא ממש חזקים, אבל בזמנו, כלומר בשנות החמישים, השישים והשבעים, נושאי דגל הכדורגל ההתקפי היו המערב אירופים שאולי לא התמקדו במשחק טכני אבל כן התמקדו במשחק מלהיב, שמבוסס על עוצמות ומהירות, משחק של מסירות ישירות ומהירות ללב ההגנה היריבה.
המאמן האיטלקי אדי ראג'ה אמר ש"ג'יאני בררה לא המציא את הקטאנצ'ו אבל הוא היה חלק מהאישיות האיטלקית ובררה חשף אותו והגדיר אותו".
כדורגל קתולי
בררה היה חבר טוב של ג'יפו ויאני ונרו רוקו, המאמנים האגדיים של מילאן, שעם כדורגל אולטרה הגנתי הובילו את הקבוצה לזכיות באליפויות ובאליפויות אירופה בשנות החמישים והשישים. בשנת 1958, לאחר שאיטליה שניסתה לשחק התקפי כשלה בהעפלה למונדיאל 1958 - ואסכולת ויאני, רוקו ובררה אומצה על ידי "האזורי". בשנות השישים אינטר של הלניו הררה פיתחה את המשחק ההגנתי לרמות מדעיות ממש. בררה, שנהג להכליל, לעצבן ולהסתמך על הסברים גנטיים־אתנו־תרבותיים (ולכן גם הואשם בגזענות) היה מגיע לעתים למאבקים פיזיים עם עיתונאים אחרים, אותם ביקר בחריפות ובלי רחמים - קיבל את כל ההצדקות שהוא צריך כדי להמשיך להאמין ולתמוך בכדורגל ההגנתי.
ההסברים שלו, כאמור, שכנעו אנשים, בעיקר בכדורגל. ובין 1950 ל־1970, מספר השערים הממוצע בעונה נפל בעשרות אחוזים. ובזמן שבאירופה התפתחו לכיוון הטוטאל פוטבול ההולנדי, באיטליה נשארו נאמנים לשיטה ההגנתית.
מריו סקונצ'רטי, לשעבר חבר של בררה וכיום כתב בקוריירה דלה סרה, טוען כי המצב של איטליה אחרי מלחמת העולם השנייה כן עזר להטמעת "הכנסייה הקדושה של הקטאנצ'ו". "הקטאנצ'ו נולד בזמן שהיה צריך להיות פרגמטי. הוא נולד בזמן שהמדינה עדיין היתה הרוסה, בזמן שאנשים שחיו תחת פשיזם היו צריכים פתאום להתרגל לדמוקרטיה סוציאל־דמוקרטית ולהישאר נאמנים לכנסייה הקתולית. אי אפשר היה לחשוב בגדול אז - היה צריך למצוא משהו פרקטי שמתאים לכולם - וזה היה הכדורגל ההגנתי". ואכן, האיטלקים שמרו על הכדורגל ההגנתי שלהם באדיקות קתולית ומאמנים כגון קוראדו ויצ'יאני ולואיס ויניצ'יו שניסו לקדם כדורגל התקפי, שמבוסס על מסירות בטרננה ונאפולי - "חטפו על הראש" מהארכיבישוף בררה. במובן מסוים, הקטאנצ'ו הוא כדורגל קתולי - כדורגל שמכתיב סבל בחיים למען הניצחון (הגאולה) בסיום המשחק (החיים).
במובן מסוים, הקטאנצ'ו הוא כדורגל קתולי - כדורגל שמכתיב סבל בחיים למען הניצחון (הגאולה) בסיום המשחק צילום: איי אף פי
משבר אידיאולוגי מבורך
הכדורגל ההגנתי נחשב כמעט לקדוש באיטליה עד הגעתו לסצנה של מוכר נעליים, שביחד עם אביו טייל ברחבי אירופה ולמד כדורגל מחוץ למדינה - אריגו סאקי. הוא היה זה שהמציא את משחק הלחץ והוביל את מילאן להישגים כבירים עם 4־4־2 התקפי. תחילה כינו אותו באיטליה "החייזר". סאקי הפך לאויב של בררה שהיה קוטל את הקבוצה שלו. אבל סאקי הוביל מהפכה משלו. "בררה אמר שאנחנו צריכים לשחק כדורגל הגנתי בגלל שאנחנו לא חזקים כמו האחרים - אבל ראיתי בענפי ספורט אחרים שאנחנו מצליחים ולא נחותים פיזית - אז הבעיה היתה מנטלית. מנטלית של עצלנות והגנתיות", אמר. סאקי הוביל לעלייה אדירה בשערים במשחק (1.92 למשחק כשהחל לאמן את מילאן ב־1987, ובארבע שנים הממוצע עלה ל־2.29 שערים במשחק). וכך גם החל מאבק אידיאולוגי, שנוהל בשפה של בררה - אבל עדיין היה מאבק אידיאולוגי. כשסאקי מונה לאימון נבחרת איטליה ב־1991, בררה כתב "בלה רפובליקה" ש"אי אפשר ללכת נגד ההיסטוריה" ואכן, איטליה של סאקי מעולם לא הצליחה לשחק כדורגל התקפי והתמקדה בהגנה.
עם זאת, כיום מתקיימים בקוברצ'יאנו דיונים ארוכים בין מאמנים לעתיד על איך צריך לשחק את הכדורגל והמסקנה היא תמיד אותה מסקנה - בצורה שהכי מתאימה לקבוצה שלך. כלומר צריך להיות פרקטיים. ולכן מאמנים כגון רוברטו מאנצ'יני יכולים להוביל קבוצה לאליפויות עם כדורגל שנע בין סופר התקפי לסופר הגנתי.
שנה אחרי מינויו של סאקי לנבחרת האיטלקית, בררה נהרג בתאונת דרכים. 20 שנים אחרי, הוא עדיין מכתיב איך האיטלקים מדברים כדורגל. באיזשהו מקום, בסוף כל מהלך של שחקן איטלקי יושב בררה וכותב משהו במכונת הכתיבה המכוערת שלו.
