ענף אוכל יושביו

השנה: 1993. דיוויד סטרן, הקומישינר של ה־NBA, בתום שנים של מרדף חסר פשרות אחרי מייקל ג'ורדן — הכוכב הכי גדול של הענף ומי שאחראי במישרין או בעקיפין על הכנסות של מיליארדי דולרים למשחק — משלים את המשימה שלו. הוא מוכיח כי ג'ורדן הימר בצורה לא חוקית, וזורק אותו לכל הרוחות.

השנה: 2008. טייגר וודס בשיאו, בזכותו עולם הגולף מעולם לא היה עשיר יותר. ועדיין, אחרי שנים של איסוף ראיות על ידי חוקרים פרטיים שמומנו על ידי איגוד הגולף העולמי בעצמו, נופלת ההחלטה להרחיק את טייגר לכל החיים מהמשחק בגין פגיעה בערכי הספורט.

שני הסיפורים האלה מעולם לא התרחשו. הם לא קרו ראשית כיוון שמעולם לא הוכח שמייקל ג'ורדן הימר על כדורסל, וכיוון שהתמכרות למין ולבגידות אינה עילה לפסילה מתחרויות. אבל הם לא קרו גם כי סטרן מצד אחד והאנשים שמנהלים את הגולף מצד שני אף פעם לא ניהלו מסעות צלב נגד ספורטאי שמטיל להם ביצי זהב.

נראה לכם הגיוני שסטרן או מנהלי הגולף יאספו ראיות וינסו להשיג אישומים נגד מי שהפך את הספורט שלהם למוקד עניין בינלאומי, מישהו שסייע לענף להפוך לכזה שמסוגל לשלם מיליונים לעשרות או למאות ספורטאים ברחבי הגלובוס? האם נראה לכם הגיוני שסטרן ומנהלי הגולף ינסו לפגוע בתדמית הפנים של הענף שלהם, פנים שמכירים ומעריצים בכל העולם? נראה לכם הגיוני שסטרן ינסה להפליל את אותו כוכב על גם שנים אחרי שהוא פרש, גם אחרי שפעם אחר פעם לא הצליחו להוכיח את אשמתו?

נראה לכם הגיוני שראשי ענף ינסו להכתים את המורשת של הכוכב הגדול ביותר של הענף?

ובכן, צריך לשאול את האנשים שמנהלים את ענף מירוצי האופניים למה הם עושים את זה. כי זה בדיוק מה שהם עושים ללאנס ארמסטרונג כבר יותר מעשור.

הזכיות של לאנס. הפך את הענף לאחד מהפופולאריים והמכניסים בעולם צילום: איי אף פי

בזכות לאנס, בגלל ארמסטרונג

בקיץ 1999, רוכב האופניים האמריקאי, אז עוד לא בן 28 וכשהחלים ממחלת הסרטן שתקפה אותו, תחילה באשכים ואז במוח ובריאות, זכה לראשונה בטור דה פראנס, המירוץ היוקרתי ביותר של עולם האופניים, הווימבלדון של הענף. זו היתה רק ההתחלה: ארסמטרונג המשיך לזכות במירוץ הזה — אולי אירוע הספורט המקצועני הכי קשה בעולם — שנה אחר שנה. ב־2003 הוא השווה את שיא הזכיות עם חמש, ב־2004 שבר אותו וב־2005 זכה בפעם השביעית ברציפות ופרש. לאורך כל הזמן הזה, הסיפור האישי והכריזמה שלו הפכו אותו לשם מוכר בכל פינה בעולם. הספרים שכתב הפכו למניפסט לכוחה של הרוח האנושית. מאבקו במחלה שניצח והצמידים הצהובים שהספונסרית שלו נייקי ייצרה ומכרה כדי לגייס תרומות למלחמה בסרטן נמכרו בעשרות מיליונים, והפכו אותו לסמל עבור מאות מליוני בני אדם בעולם. הוא היה לסרטן מה שמג'יק ג'ונסון היה עבור האיידס: הדובר הכי מפורסם שלה, מגייס התרומות הכי מוצלח.

על הדרך (משחק המילים לא מכוון), הטור דה פראנס הפך לאחד מאירועי הספורט הכי מצופים ונצפים בעולם. לאורך שלושה שבועות ארוכים וקשים ביולי, כולם רצו לראות רק דבר אחד בכל שנה: את לאנס ארמסטרונג מדווש, זוכה בחולצה הצהובה ונכנס איתה לשאנז אליזה, כוסית שמפניה בידו האחת וסימן וי לניצחון בידו השנייה. הזינוק בהתעניינות העולמית במירוץ, שהביאה לעלייה ניכרת בהכנסות מפרסום, בתקציבי הקבוצות ומכאן גם בשכר של הרוכבים עצמם — הכל קרה בזכות ארמסטרונג.

ועדיין,איגוד האופניים העולמי והגופים למניעת סימום בספורט מנהלים כבר שנים את מה שנראה כמו ונדטה נגד ארמסטרונג, אף שלפי כל המעורבים, מצדו של לאנס ומצד הרודפים אותו, מדובר בספורטאי הכי נבדק בתולדות הספורט העולמי. מעולם לא קרה שבתהליך תקין בדיקה שלו נמצאה חיובית (כלומר, עם חומרים אסורים).

ארמסטרונג, כאמור, פרש ב־2005 וחזר ב־2008 לעוד שנתיים, לפני שפרש סופית ב־2010. אבל הבדיקות, החקירות, ה"תגליות" ואיסוף הראיות — הכל עדיין נמשך. באופן סמלי, אבל לאו דווקא מקרי, בשבת יצא לדרך טור דה פראנס 2012, ויממה לפני כן הודיעה הסוכנות נגד סמים בספורט של ארה"ב שיש מספיק ראיות כדי להאשים את ארמסטרונג (ואחרים שהיו קשורים לקבוצותיו לאורך השנים) בארגון מערך של נטילת חומרים אסורים לאורך שנות השיא של לאנס. בזמן שהטור יזכה לקצת חשיפה הודות לחדשות אלה והרוכבים ינסו לעמוד באתגר הקשה מכולם, ארמסטרונג יתכונן לעוד מאבק משפטי נגד חפותו. לא הראשון, ואם ינצח — גם לא האחרון.

מרוצי האופניים. אם כולם משתמשים בסמים, זה בסדר? צילום: איי אף פי

למה להילחם בעצם?

אבל כאן צריך להבין נקודה חשובה מאוד לגבי ענף האופניים: זה כנראה הענף היחיד שבאמת עושה הכל כדי לנקות את עצמו מסמים ומחומרים ממריצים אחרים, ולאנס ארמסטרונג הוא לא יותר מאשר עוד מטרה שהם רוצים לסמן עליה וי. נכון — המטרה הכי גדולה, הפרס הגדול. הצרפתים, שיש להם הרבה כוח באיגוד העולמי והרבה טינה כלפי ארמסטרונג (שעשה "אמריקניזציה" לטור שלהם), דוחפים כל הזמן כדי להוכיח שהוא אשם. אם ירשיעו אותו וישללו ממנו את הזכיות במירוץ, זה אולי יעזור לתדמית הבעייתית של הענף. אבל גם אם זה יקרה, לאנס לא יהיה הרוכב הגדול הראשון שנתפס ומוענש. רק לפני כמה חודשים אלברטו קונטאדור, הרוכב הגדול ביותר בעידן הפוסט־ארמסטרונג, הורשע ונשללו ממנו הזכיות בטור ובג'ירו ד'איטליה מ־2011.

האופן שבו איגוד האופניים העולמי פועל נגד הסמים בספורט שלו יכול לעורר הערצה, אבל הוא חייב לעורר דיון לגבי מה הדבר הנכון שיש לעשות. הגישה באופניים היא "הענף שלנו נגוע והתדמית איומה, בואו נעשה הכל כדי לנקות אותה". מצד אחד, מדובר בגישה ספורטיבית בריאה. מצד שני, פעילות זו, שחושפת את השימוש בסמים פעם אחר פעם, תורמת לפגיעה בתדמית, בענף שהמתחרים בו תמיד ימשיכו לנסות להשיג כל יתרון על יריביהם. הגישה בענפים כמו הפוטבול האמריקאי היא "הענף שלנו נגוע, אבל זה קצת מתחת לפני השטח. מדי פעם נבדוק ונרשיע שחקן שולי, אבל בעיקרון ניתן לשיירה לעבור". ה־NFL, גם הודות לכך, היא הליגה הכי רווחית בעולם.

ימשיך להילחם

וכך, בשורה התחתונה, גם ענף האופניים וגם הפוטבול הם ענפים נגועים. אבל בעוד שהראשון פוגע בעצמו בכך שהוא מנסה להתנקות, השני מעלים עין וסופר את הכסף. לכן מתוך ענף האופניים נשמעים קולות ויתור על הגישה הקפדנית. אבל אפשרות אחרת שראוי לדון בה היא האם הדבר הנכון באמת יהיה למסד את השימוש בחומרים ממריצים, בבחינת "אם גם ככה כמעט כולם עושים את זה, לפחות נעשה את זה מסודר", טיעונים דומים לאלה שנשמעים בגין לגליזציה של סמים קלים. ספורט מקצועני אינו דבר בריא, והשימוש בחומרים ממריצים במחשכים לא מוסיף לזה. לכן אולי עדיף שיהיה פיקוח, שיפורסמו רמות תקינות לשימוש ורשימות שמזהירות מחומרים מסוכנים, ושהכל יהיה מחוץ לארון? מה שלא יהיה, עד אז, אפשר להיות בטוחים בדבר אחד: ארמסטרונג ימשיך להילחם על חפותו. מה לעשות, זה מושך תשומת לב לענף גם אחרי שהאיש פרש לטריאתלון.