שני מכתבים. כאוס אחד

ביום רביעי בצפון לונדון - אצטדיון האמירייטס, מיקוד N5 - החרא פגע במאוורר. רובין ואן פרסי, הכוכב הגדול של ארסנל, פרסם באתרו מכתב פתוח לאוהדי הקבוצה שבו הוא כתב שהוא לא מתכנן לחדש את חוזהו. מטרת ההודעה של ואן פרסי, שפורסמה בזמן שהוא בילה בחופשה בקריביים, היא לגרום לארסנל למכור אותו הקיץ. חוזהו פג בקיץ 2013, וארסנל לא תקבל עליו פיצוי אם לא תמכור אותו הקיץ.

פחות מ־24 שעות לאחר מכן, אלישאר אוסמאנוב, הבעלים שלRed & White Holdings, המחזיקה ב־30% מארסנל, הוציא מכתב פתוח משלו שבו הוא מאשים את ההנהלה הנוכחית בחוסר מקצוענות, בחוסר אמביציה ואף בחמדנות. 24 שעות לאחר מכן יו"ר המועדון, פיטר היל־ווד, אמר ש"הכל שטויות". עונת 2012/13 מתחילה כשארסנל מועדון משוסע, הכוכב הגדול שוב בדרך החוצה, והאוהדים, שמשלמים את הכרטיסים היקרים ביותר בעולם הכדורגל, מבולבלים.

כמו תמיד, הסיפור הרבה יותר מסובך כשנכנסים לפרטים.

אלישר אוסמאנוב. "השקעה גדולה יותר תביא ניצחונות שיביאו להכנסה גבוהה יותר" צילום: בלומברג

שוב חוזר הניגון

ב־16 במאי נפגשו רובין ואן פרסי וסוכנו קיס ווס עם מנכ"ל ארסנל, איבן גאזידיס, ועם המנג'ר ארסן ונגר. בפגישה הזו ההולנדי לא קיבל את מה שהוא רוצה: לא הבטחה לחיזוק הקבוצה, שבעונה שעברה חוותה את העונה הגרועה תחת ארסן ונגר (אך עדיין סיימה במקום השלישי), וגם לא את החוזה שהוא ציפה לו. וזאת אף על פי שארסנל כן הבטיחה לשבור את תקרת השכר שלה עבורו והציעה לו חוזה לשלוש שנים בשווי 130 אלף ליש"ט בשבוע, בנוסף לתשלום נאמנות של 5 מיליון ליש"ט. במכתב, שנראה כי נכתב על ידי עורכי דין, הוזכר שלחלוץ יש כבוד גדול לוונגר ולכן לא יפרט למה החליט לא להאריך את החוזה, אבל כן צוין כי ישנם חילוקי דעות לגבי איך "צועדים קדימה" וגם נשמעה תלונה על כך שגאזידיס יצא לחופשה בת שבועיים (ארסנל הכחישה זאת). במכתב של RVP לא הוזכר שהקבוצה לא זכתה בתואר כבר שבע שנים וגם לא נכתב שקיבל הצעה של 250 אלף ליש"ט בשבוע ממנצ'סטר סיטי.

אבל אם להאמין למכתב של ואן פרסי, הוא עוזב רק בגלל סיבות שקשורות לכדורגל. הוא לא חושב שארסן ונגר יכול להוביל את הקבוצה לאליפות או לכל תואר אחר. סול קמפבל, לשעבר בלם ארסנל, אמר שוואן פרסי ישנה את דעתו אם ארסנל תרכוש שלושה שחקנים ב־100 מיליון ליש"ט. ספק אם זה יקרה. מאז שעברה לאצטדיון אמירייטס, הקבוצה הרוויחה בשוק העברות השחקנים 4.2 מיליון ליש"ט בשנה - בעוד שכל יריבותיה רשמו הפסדים בשוק העברות. אגב, הקיץ הקבוצה כבר הוציאה 24 מיליון ליש"ט על רכישת לוקאס פודולסקי ואוליבייה ג'ירו במטרה, כביכול, להשאיר את ואן פרסי. אבל נראה שהם יגיעו כמחליפים.

ארסן ונגר בטח חווה דה ז'ה וו. בשנה שעברה גם איבד את הכוכבים הגדולים ססק פאברגאס וסמיר נאסרי, ולאחרונה ציין ש"ברצלונה ומנצ'סטר סיטי הורסות את העבודה שלי" כיוון שהן רוכשות את השחקנים שהוא מגלה ומגדל. וכן, הוא יכול להרגיש רע לגבי חוסר הנאמנות של ואן פרסי. הוא הרי הביא אותו לקבוצה לפני שמונה שנים כשהיה צעיר, פרוע ולא רצוי בפיינורד, הוא ליטש אותו והפך אותו לאחד החלוצים הטובים בעולם. בנוסף, המועדון השקיע הון רב בשחקן שכמעט כל עונה סבל מפציעה קשה. העונה היחידה שאותה סיים ללא פציעה היתה העונה שעברה, שבה כבש 30 שערי ליגה. ונגר גם הגן על ואן פרסי לאורך הקריירה וגם לאחרונה לאחר שספג ביקורות קשות על הופעותיו בנבחרת הולנד ביורו 2012.

אבל זה כנראה לא מספיק. "ואן פרסי כנראה מסתכל מה סביבו בחדר ההלבשה ותוהה, 'זה מה יש?'", אומר סול קמפבל, שמפנה את תשומת הלב לאסטרטגיית הקבוצה. "ארסנל הקימה מודל שמבוסס על שמרנות פיננסית, יש לה אצטדיון פנטסטי והיא מורידה את החוב בצורה מרשימה אבל לא זוכה בשום דבר. וזו השורה התחתונה".

סטן קרונקי. לא רוצה לשנות כלום ומאמין שברגע שחוקי הפייר פליי הפיננסי ייכנסו לפועל לארסנל יהיה יתרון ספורטיבי צילום: איי פי

ונגר קורבן?

ונגר וארסנל יכולים לצייר עצמם כקורבנות של הכסף הגדול. אבל זה לא יהיה הדבר הנכון לעשות. ארסנל סיימה את חצי העונה הראשונה עם רווחים של כ־50 מיליון ליש"ט. מחירי הכרטיסים עלו כמעט בכל עונה מאז 1992, וארסנל היא אחת מעשר הקבוצות המכניסות ביותר בעולם הספורט. בנוסף, שחקנים כגון מנואל אלמוניה, סבסטיאן סקילאצ'י, מרוואן צ'מאח, ניקלאס בנדטנר, קרלוס ולה ויוהן דג'ורו מרוויחים יותר מ־50 אלף ליש"ט בשבוע כל אחד. תקציב השכר של ארסנל הוא 130 מיליון ליש"ט, אמנם נמוך מזה של מנצ'סטר סיטי ויונייטד וגם משל ליברפול וצ'לסי, אבל גבוה ב־40% מזה של טוטנהאם. לארסנל יש הכסף לשלם 200 אלף ליש"ט בשבוע לרובין ואן פרסי, אבל אידיאולוגית, ונגר מתנגד לפערי שכר גדולים מדי בחדר ההלבשה וההנהלה לא ממש אוהבת להוציא כסף על רכש. ולכן זה לא מפליא גם שכל הקפטנים והכוכבים הגדולים של ארסנל עוזבים בשנים האחרונות: תיירי הנרי, וויליאם גאלאס, ססק פאברגאס ועכשיו, ככל הנראה, גם רובין ואן פרסי. כשכל כך הרבה שחקנים איכותיים עוזבים, אז יש בעיה במועדון.

סדר העדיפויות של ארסנל שונה משל קבוצות אחרות. "קיימות" לפני ניצחונות, רווחים לפני תארים. המועדון בונה כבר שנים על כך שחוקי הפייר פליי הפיננסי, שלא יאפשרו למועדון להוציא יותר ממה שהוא מכניס, יעניקו לה יתרון גדול על פני היריבות, אבל ספק אם זה יקרה. ואן פרסי עוזב לא רק בגלל הכסף. אלא בעיקר בגלל הדרך.

ארסן ונגר. צפוי לאבד את הקפטן החמישי בעשור האחרון צילום: אי פי אי

דרך תחת מתקפה

והדרך הזו, שבמשך שנים זכתה לשבחים ברחבי העולם והממשלה הבריטית אף הכריזה עליה כדרך הנכונה לניהול קבוצת כדורגל, עכשיו תחת מתקפה.

אלישאר אוסמאנוב, המיליארדר האוזבקי שמחזיק ב־30% מהקבוצה אבל לא חלק מהדירקטריון שלה, יצא בפומבי נגד הדרך הזו בחריפות עם מכתב בן חמישה עמודים.

מכתב שמתחיל בהדגשת פאשלה ניהולית של איבן גאזידיס. על פי המכתב של המיליארדר האוזבקי, המחלקה המסחרית של ארסנל הציעה לחברת MegaFon הרוסית להיות ספונסרית של ארסנל. וזאת מבלי לדעת שהחברת הטלקומוניקציה הרוסית היא 50% בבעלות אוסמאנוב. "האם זה רמת המקצוענות כשמחפשים חסויות לטווח הארוך?" נכתב. אוסמאנוב כועס בעיקר בגלל שגאזידיס רמז בפגישה עם אוהדים ש-Red & White מייצרים חוסר יציבות בקבוצה.

אוסמאנוב טען גם שוונגר לא מקבל מספיק כסף כדי להתחרות על תארים, ושבגלל הדרך הנוכחית האוהדים רוכשים את הכרטיסים היקרים בעולם ולא רווים מספיק נחת מהקבוצה. זאת בעוד שהבעלים לשעבר של הקבוצה הרוויחו הון גדול ממכירת המניות שלה, בזכות אותו מודל. "המדיניות של המועדון מובילה לאובדן השחקנים הטובים ביותר שלנו, ובדרך כלל להצטרפותם ליריבותינו. היא גם מביאה לכך שהשחקנים שלנו שואלים שאלות לגבי האמביציות של המועדון", נכתב. הוא גם טוען שצריך להשקיע יותר בקבוצה, מה שיוביל ליותר הצלחות וליותר הכנסות.

יש בדבריו אמת רבה אף על פי שהם אופורטוניסטיים ופופוליסטיים. אוסמאנוב טען גם שבעלי המניות היו צריכים לכסות את החוב שנוצר מבניית האצטדיון (כיום 98 מיליון ליש"ט) ועולה לארסנל לפחות 15 מיליון ליש"ט בעונה (ארסנל טוענת שיציאה מההסכם עם הבנקים יוביל לקנס גבוה). ואכן, מי שהיו אמורים להיות "השומרים של המועדון", הרוויחו ממכירת מניותיו יותר ממה שמשפחותיהם הכניסו למועדון. היו"ר פיטר היל־ווד הרוויח 5.5 מיליון ליש"ט ממכירת מניותיו במועדון, מניות שהוחזקו על ידי משפחתו שלושה דורות. ריצ'רד קאר, שגם כן קיבל את המניות שלו בירושה, הרוויח 40 מיליון ליש"ט ממכירתן, ומשפחתו של דני פיזמן, שמת מסרטן, הרוויחה 160 מיליון ליש"ט ממכירת המניות שלו. ליידי נינה ברייסוול סמית', שכמו קאר והיל־ווד גם כן קיבלה את המניות בירושה, הרוויחה 116 מיליון ליש"ט ממכירתן. אוסמאנוב מצביע על כך שהבעלים סחטו כסף מהאוהדים בעוד שהם עצמם הרוויחו ממכירת המועדון. הוא גם רמז כי סטן קרונקי, בעלים של 62% מארסנל, לקח הלוואה כדי לרכוש את המועדון — והמועדון מחזיר את הריביות על כך (בדומה למשפחת גלייזר במנצ'סטר יונייטד). ארסנל טוענת שתבחן את תוכן המכתב של אוסמאנוב לפני שתגיב עליו באופן רשמי, אבל כבר עכשיו ברור שאי אפשר להמשיך במצב הנוכחי.

מאבק שליטה

הקבוצה נמצאת בבעלות שני מיליארדרים שכעת שרויים במלחמה די מוכרזת. המצב שונה לחלוטין מימים עברו. אז המועדון היה בבעלות כמה אנשים אמידים מקהילת אוהדי ארסנל, שערכו פגישות חודשיות בהייבורי כדי לדון במצבה.

כיום המועדון מתנהל כמו קבוצה אמריקאית. קרונקי רואה בארסנל כהשקעה פיננסית חכמה (השווי שלה מטפס באופן רציף ומרשים כבר עשור), ואוסמאנוב רואה את ארסנל כמו שאוליגרכים רואים קבוצות כדורגל - סמל סטטוס.

מטרתו של המכתב של אוסמאנוב היתה לצבור פופולריות בקרב האוהדים לקראת מאבק על רכישת המועדון. קרונקי רוצה לשמור על סטטוס קוו. כלומר, להשאיר את אוסמאנוב מחוץ להנהלה ולהמשיך להתנהל לפי המתכונת הנוכחית. המצב הזה לא בריא עבור המועדון. ולא רק בגלל שכל הכביסה המלוכלכת בחוץ.