בחזרה לעתיד

אחד מהדברים הראשונים שאמר ביל שאנקלי, המאמן האגדי של ליברפול, שחקן חדש באנפילד הוא: "מצא את האיש הכי קרוב עם חולצה אדומה ומסור לו את הכדור, נוע לחלל פנוי וקבל את הכדור חזרה". זה היה הבסיס הטקטי שעליו התבססה השושלת האדירה של ליברפול. אמנם הכדורגל של ליברפול לא היה שובה עין כמו של היריבות הקונטיננטליות כגון אייאקס, אבל הוא היה מאוד יעיל.

במובנים רבים, הגעתו של ברנדן רודג'רס לליברפול היא סוג של חזרה לעתיד עבור הקבוצה באדום. חזרה למשחק מסודר ואפקטיבי, המבוסס על מסירות קצרות. אחרי שנים של דשדוש בבינוניות, ללא דרך משחק ברורה, עם רכישת שחקנים כמעט בולימית, הגיע רודג'רס כדי לבנות "את הדרך של ליברפול" מחדש.

vברנדן רודג'רס מאמן ליברפול צילום: איי אף פי

180 עמודים של חזון

"אני רוצה לשחק כאן בדרך של ליברפול", אמר ברנדן רודג'רס, שאביו וסבו אוהדי ליברפול. "ההיסטוריה והמסורת של המועדון קשורות לכדורגל התקפי וממושמע. המשחק יבוסס על שליטה במשחק, על דומיננטיות בעבודה קשה ועל השארת המשחק כמה שיותר פשוט". זה לא שליברפול תתחיל לשחק כמו ברצלונה בעונה הקרובה, אבל הקבוצה תיראה יותר כמו ספרד ופחות כמו אנגליה.

רודג'רס הבטיח לבעלים, חברת FSG, משנה סדורה - וזה, כנראה, מה שהשיג לו את העבודה המחייבת בגיל כל כך צעיר ורק עם שנה אחת ניסיון כמאמן ראשי בפרמיירליג. רודג'רס, שקיבל המלצות גם מז'וזה מוריניו שאיתו עבד בצ'לסי, הגיש ליו"ר טום וורנר ולבעל המניות הגדול ביותר ג'ון הנרי תוכנית בת 180 עמודים - מניפסט של ממש, שבה הוא מפרט את החזון שלו למועדון.

האמריקאים התרשמו מהגישה המתודית, ומהפירוט שהגיע עד לרמת העמידה על המגרש של השחקנים ואופציות המסירה שלהם. "הראיתי להם מסמךי על תוכניות המשחק, הפילוסופיה והתרבות שלי", הסביר רודג'רס. "זה מודל, דרך לעבודה, סוג השחקנים שאני רוצה מבחינה טקטית ואישיותית. היו במסמך הזה גם המחשבות שלי על האקדמיה ואיך נעים קדימה. החזון די פשוט: לזכות בכמה שיותר תארים, לשחק כדורגל אטרקטיבי ולהעלות כמה שיותר צעירים מהאקדמיה".

את המסמך התחיל לכתוב לפני 15 שנה (בדומה ל"תנ"ך", שכותב מוריניו). "זה הדבר הכי חשוב העונה, להגדיר את המודל, לבדר את הצופים ולנצח במשחקים. לבנות סגל שיאפשר לנו לזכות בכל התחרויות".

על פי הדיווחים יינתנו לרודג'רס לפחות שלוש שנים לעשות זאת. יותר ממה שקיבלו קני דלגליש ודמיאן קומולי, המנהל הספורטיבי של הקבוצה לשעבר - שאכזבו את הבעלים. FSG ממש נדחפו לבזבז כדי לא להיתפס כמו הבעלים האמריקאים הקודמים, טום היקס וג'ורג' ג'ילט. והם בזבזו לא טוב: הביאו שחקנים כגון אנדי קארול, סטיוארט דאונינג, ג'ורדן הנדרסון וצ'רלי אדם במיליונים, שעל פי הסטטיסטיקות שלדמיאן קומולי (שאהב את מספר ההזדמנויות לשערים שיצרו) היו אמורים להיות טובים יותר, אבל נמצאו לא מתאימים לכדורגל המודרני.

כעת מנסה רודג'רס לבנות את הקבוצה מחדש. "נדרשו לטוטנהאם שישה חלונות העברות שחקנים כדי לבנות סגל שיכול לסיים בארבעת המקומות הראשונים", הסביר. "בשנים האחרונות סיימו במקום השישי, השביעי והשמיני. העבודה שלי היא, בלי לזלזל באחרים שהיו לפניי, לשפר את זה".

רודג'רס התחיל לבנות מחדש עם פאביו בוריני, חלוץ איטלקי צעיר מרומא שאותו אימן בסוונסי והוא מכיר אותו עוד כמאמן המילואים בצ'לסי. 10.5 מיליון ליש"ט יעלה בוריני לליברפול, שרוצה גם את ג'ו אלן, הפליימייקר של סוונסי. קלינט דמפסי, החלוץ האמריקאי מפולהאם, עשוי גם להצטרף. אבל כמה כסף יהיה לו לבנות את הקבוצה לאורך השנים? זו כבר שאלה מסובכת.

ליברפול במדים החדשים. כמה זמן תיקח הבנייה מחדש? צילום: איי אף פי

אין לי כסף אין לי

החדשות הטובות הן שאין חוב גדול מדי - בטח שלא ביחס לחוב של כ־400 מיליון ליש"ט, שהיה לחברה־האם של ג'ילט והיקס. החוב כיום עומד על 65 מיליון ליש"ט וזה אומר תשלומי ריבית של כ־3 מיליון ליש"ט בשנה (במקום 40 מיליון ליש"ט בתקופת היקס וג'ילט). על פי המנכ"ל איאן איירה, "זה מאפשר שימוש יעיל יותר של הכנסות הקבוצה".

זה עדיין לא מנע הפסד אדיר של 49.3 מיליון ליש"ט בעונת 2010/11, העונה הראשונה של FSG כבעלים (29 מיליון ליש"ט יותר מהעונה הקודמת). ההפסד הגדול מגיע, בעיקר, בגלל הוצאות חד־פעמיות של 59 מיליון ליש"ט (ביטול תוכנית המעבר לאצטדיון החדש והפיצויים לרוי הודג'סון, המאמן שפוטר).

ללא ההוצאות החד־פעמיות, ליברפול היתה מסיימת את העונה עם רווח תפעולי של 10 מיליון ליש"ט, אבל רק אחרי רווח של 43 מיליון ליש"ט בשוק העברות השחקנים (ולא תמצאו הרבה פראיירים כמו רומן אברמוביץ' שישלמו 50 מיליון ליש"ט על פרננדו טורס). אם מחשבים את העונה ללא ההכנסות החד־פעמיות וההוצאות החד־פעמיות, ההפסד עומד על 34 מיליון ליש"ט.

זה לא נדיר עבור ליברפול להפסיד כסף. רק באחת משש העונות האחרונות הרוויחה ליברפול (בעיקר בזכות מכירת שחקנים). וזה אף שההכנסות צמחו מכ־120 מיליון ליש"ט ב־2006 לכ־180 מיליון ליש"ט ב-2011.

ליברפול היא בעלת ההכנסה הרביעית הכי גדולה באנגליה - 184 מיליון ליש"ט. 20 מיליון ליש"ט יותר מטוטנהאם, 30 מיליון ליש"ט יותר ממנצ'סטר סיטי, כפול מאסטון וילה, ניוקאסל ואברטון. אבל 40 מיליון ליש"ט פחות מארסנל וצ'לסי ומ־150 מיליון ליש"ט פחות ממנצ'סטר יונייטד, היריבה הגדולה. זה חיסרון גדול.

ליברפול עדיין במקום התשיעי והמכובדבליגת הכסף של דלויט. הקבוצה היחידה מעשר הראשונות שלא התחרתה בליגת האלופות ב־2010/11. הבעיה הגדולה היא בצמיחה - ליברפול היא היחידה משש הקבוצות המובילות באנגליה (Sky Six) שמאז 2009 הצמיחה שלה הואטה. ארסנל, לדוגמה, צמחה בצורה בינונית אבל היא עדיין מכניסה 43 מיליון ליש"ט יותר מליברפול, וזאת אף שב־2005 הכניסה 7 מיליון ליש"ט פחות. החלק הגדול ביותר בהכנסות של ליברפול, 42%, בניגוד לרוב יריבותיה מהפרמיירליג, נובע מהמחלקה המסחרית - שאחראית ל־40 מיליון ליש"ט (63%) מהצמיחה בהכנסות בחמש השנים האחרונות - החלק המסחרי עשה את העבודה. האם החלק המקצועי גם יכול?

אנדי קארול. ייאלץ למצוא בית חדש צילום: אי פי אי

קרקע יציבה

הבעיה היא שלבעלים אין כיסים בלתי נגמרים כמו שיש לבעלים של צ'לסי ומנצ'סטר סיטי. בארבע השנים האחרונות ליברפול הוציאה 22 מיליון ליש"ט נטו על שחקנים, בעוד שצ'לסי הוציאה 150 מיליון ליש"ט ומנצ'סטר סיטי בסביבות ה־400 מיליון ליש"ט. זה אומר "שייקח שנים להחזיר את ליברפול לאיפה שהיא היתה", על פי ג'ון הנרי.

בכל מקרה, השכר גבוה מדי לשחקנים שאינם טובים מספיק וללא ההכנסות מליגת האלופות (לפחות 30 מיליון ליש"ט) הופך ליותר ויותר מעמסה, מה שמחייב קיצוץ בשכר, מה שאומר דילול האיכות, מה שאומר פחות תוצאות טובות ואי־הגעה לליגת האלופות - מעגל קסמים אכזרי. השכר, כיום, שואב 70% מסך ההכנסות של ליברפול - גרוע הרבה יותר מהיחס של מנצ'סטר יונייטד (46%), ארסנל (55%) וטוטנהאם (56%). תקציב השכר הוא 129 מיליון ליש"ט, שזה יותר גבוה משל ארסנל (124 מיליון ליש"ט) וגם משל טוטנהאם (91 מיליון ליש"ט) וכפול משל ניוקאסל (54 מיליון ליש"ט). אם כי נמוך משל מנצ'סטר יונייטד (153 מיליון ליש"ט), צ'לסי (168 מיליון ליש"ט) ומנצ'סטר סיטי (174 מיליון ליש"ט).

ולמרות המספרים הלא מחמיאים, FSG מעניקה לליברפול אדמה יציבה שעליה יכול המועדון להיבנות מחדש. "אנשים צריכים להיזכר שהמועדון היה על הברכיים בשנים האחרונות", הסביר ג'יימי קארגר, אחד השחקנים הוותיקים בסגל. "שנים של ניהול לא נכון עלו לליברפול מאות מיליונים", הוסיף איירה. "המפתח עכשיו של הבעלות החדשה זה ליצור יציבות, לעבוד לטווח הארוך".

בקיצור, ליברפול לא היתה יעילה בהוצאות שלה, והמטרה העיקרית של רודג'רס היא להפוך אותה ליעילה בהתאם לפילוסופיה שלו, כי זה מה שעשה עם סוונסי סיטי, אחת הקבוצות העניות ביותר בפרמיירליג. אולי הוא לא יגיע לליגת האלופות בעונה הראשונה שלו, אבל קבוצתו תשחק פשוט. שחקניו ימצאו את השחקן הקרוב ביותר עם חולצה אדומה, ימסרו לו ויחזירו את הניצוץ.