המשכיות או נמות

לפני שמינו את פפ גווארדיולה לאימון הקבוצה הבוגרת, בברצלונה שקלו ברצינות את מינויו של ז'וזה מוריניו לתפקיד. אז, אחרי כמה שנים ללא תואר, מינויו של מוריניו ההגנתי אך הווינר היה מתקבל בהבנה על ידי הסוסיוס, חברי המועדון. העניין גם היה מאוד קרוב לסגירה עם הפורטוגלי. מוריניו ערך ראיון עבודה עם מארק אינגלה, נשיא המועדון דאז, והכין מסמך פאוור פוינט בן 27 עמודים שבו הוא מפרט איך יעבוד עם בארסה ואף ישנה את ה־4-3-3 המסורתי של הקבוצה למערך יותר פלדתי. אבל אז הנשיא, ז'ואן לאפורטה, דיבר עם יוהן קרויף, האב הרוחני של ברצלונה, וזה שכנע אותו למנות את פפ גווארדיולה, מאמן ברצלונה ב', במקום ז'וזה.

לאפורטה, כאמור, מינה את פפ והשאר היסטוריה. הסיבה העיקרית לכך שהמאמן הלא מנוסה הועדף על פני המאמן הטוב בעולם היתה ש"פפ מבין את תרבות המועדון של המועדון". בארסה העדיפה לקדם מבפנים גם את המחליף של פפ - פרנססק "טיטו" וילאנובה. מינויו היה אחד המפתיעים בכל הזמנים.

וילאנובה היה עוזרו של פפ ואחד האנשים הקרובים אליו, ולמרות הדימוי האפור, הוא היה אחד האנשים המשפיעים ביותר בתקופה המוצלחת ביותר בהיסטוריה של בארסה. הוא היה המוח מאחורי החתמות שחקנים רבים וגם היה אחראי להפיכתו של ליאו מסי משחקן כנף לסקורר־על.

אבל השאלה המעניינת ביותר עבור ברצלונה היא לא אם טיטו יהיה מוצלח או לא, אלא האם סנדרו רוסיי, נשיא המועדון, יצליח להנחיל תרבות מועדון חזקה כמו שהיתה בליברפול משנות השישים עד שנות התשעים. "רוסיי שואף להקים בברצלונה את 'הבוט רום של ליברפול'", אומר גראהם האנטר, שכתב ספר על ברצלונה.

טיטו וילאנובה. היה המוח מאחוריי הרכישה של ססק וסאנצ'ז וגם היה אחראי להפיכתו של ליאו מסי לסקורר על צילום: אי פי איי

הבוט רום הקטאלוני

"הבוט רום" היה חדר קטן וצנוע באנפילד שבו אחסנו את נעלי הפקקים של השחקנים. אבל בעזרת הרעיונות והתרבות שהתגבשו בו, הרבה בזכות האווירה הבלתי רשמית בו, הפכה ליברפול למועדון ענק תחת ביל שאנקלי, בוב פייזלי, ג'ו פייגן וקני דלגליש. הרעיון הבסיסי היה שלא משנה כמה מוכשר האינדיבידואל, הוא פשוט יורש של מערכת עם רעיונות ברורים, חוקים ידועים וערכים נכונים. המשכיות בעסק מוצלח מבטיחה את ההצלחה שלו. איך משיגים אותה? בהרבה דרכים – אבל בעיקר בדיאלוג. כך עשו את זה בליברפול. אחרי כל אימון היו יושבים עוזרי המאמן עם המאמן ושותים איתו שתיים, שלוש, ארבעים בירות ומדברים על דרכי אימון וטקטיקה. זה הוביל לכך שלליברפול היה סגנון ייחודי ועומק אנושי שאפשרו לה להתמודד עם שינויים גדולים בדרך קלילה יחסית.

"ביל שאנקלי היה המנג'ר כשאני הגעתי לליברפול בגיל 15, אבל לאורך כל השנים שלי באנפילד, האנשים שאימנו אותי היו שם ביחד עם שאנקס", הסביר טומי סמית', אגדה בליברפול, שזכה בארבע אליפויות ושני גביעי אירופה במשך 16 שנה. "שאנקס היה הבוס, הוא קיבל את ההחלטות, אבל היו שם אחרים כמו בוב פייזלי, ג'ו פייגן ועוד שהיו שם לתמוך בו. ללמוד ממנו. והוא וידא שהם יהיו שם אחרי שהוא יפרוש וימשיכו מאיפה שהוא עזב. הוא היה דמות גדולה וזה היה יכול להיות קל עבורנו פשוט לאבד את הדרך שלנו כשהוא עזב, אבל בוב פייזלי המשיך איתנו באותה הדרך - והמשכנו לזכות בתארים".

זה הרעיון שאימצו בברצלונה. כבר לפני 25 שנה כשיוהן קרויף אימן במועדון נבנתה מערכת אחידה. אנשים גדלו על ערכים ומסורת מסוימת, שלא לומר על טקטיקה ומערכי אימון דומים. המערכת הזו יצרה את פפ גווארדיולה, צ'אבי, אנדרה אינייסטה וגם את טיטו וילאנובה - המאמן הנוכחי. אבל לא רק שחקנים ומאמנים נמצאים בתוך המערכת. כיום יש "ילדי קרויף" בתפקידים בכל המערכת. אנדוני זוביזרטה הוא המנהל הספורטיבי, גיירמו אמור הוא מנהל מחלקת הנוער, אוזביו סארקיסטן מאמן בברצלונה ב' ועוד. "אנחנו בנים של המערכת", הסביר צ'אבי. במובן מסוים, נוצר מצב שלשחקנים שלא גדלו בצורה דומה קשה מאוד להיקלט במועדון - ולא משנה כמה הם מוכשרים. "מתוך 25 השחקנים הגדולים בעולם, אולי רק חמישה יכולים לשחק אצלנו", אמר טיטו וילאנובה. "זה קשה להתרגל אלינו". לכן גם שחקנים גדולים כמו זלאטן איברהימוביץ' התקשו בקאמפ נואו. וכמו שזה קשה לשחקנים, כך זה גם קשה למאמנים. אפילו שמוריניו עבד במועדון כעוזר המאמן של בובי רובסון ולואי ואן חאל, ספק אם היה מצליח כמאמן ראשי כמו פפ.

טיטו. אנשים גדלו על ערכים ומסורת מסוימת, שלא לומר על טקטיקה ומערכי אימון דומים צילום: אי אף פי

קל וזול יותר

מערכת עם תרבות מועדון מושרשת לא משנה את סגנון המשחק כשמגיע מאמן חדש. לא נבחרים שחקנים בעלי סגנון ויכולות שונות בגלל שינוי פרסונלי במחלקת הסקאוטינג. יש חוט שני ערכי שעובר בכל עורקי המועדון. זה, בסופו של דבר, חוסך כסף והרבה כאבי ראש. ולכן זו האחריות של ההנהלה להנחיל תרבות כזו. זה תהליך ארוך וקשה אבל בסופו שחקן שגדל בברצלונה, ברגעים הקשים ביותר במהלך משחק, יכול לחזור לסגנון שגדל עליו וירגיש איתו בנוח בגלל שהוא מתאמן ולומד ממנו מילדותו. זה יתרון כביר.

"לגדל מבפנים" זה קונספט שעובד מצוין בכדורגל. ולא רק בברצלונה. מועדונים שבחרו לקדם מבפנים את המאמן הבא, רשמו הישגים נאים. פאביו קאפלו עבד במילאן (היה האחראי על מחלקת ההוקי) ועזר לאריגו סאקי, שפיתח שיטת כדורגל חדשה ושוטפת עם לחץ על כל המגרש. כשסאקי עזב, מונה קאפלו במקומו והוביל את מילאן לשבירת שיאים. וולטר סמית' היה עוזר מאמן בגלזגו ריינג'רס ולאחר שגראהם סונס עזב, מונה לתפקיד והוביל את הקבוצה לשבעה תוארי אליפות וחצי גמר ליגת האלופות. ויסנטה דל בוסקה שיחק ועבד בריאל מדריד לפני שמונה לתפקיד המאמן ב־1999. ספוג בערכים של ריאל, הוא הוביל קבוצה לשתי אליפויות ולשתי אליפויות אירופה.

בנוסף, החלפת מאמנים היא הדרך הבטוחה להפסיד כסף. לא רק על פיצויים למאמן המפוטר אלא גם על הוצאה על שחקנים שמתאימים למאמן ולא לרעיון. או למועדון. מגיע מאמן חדש, קונה כמה שחקנים שהוא אוהב ומה נשאר למועדון אחרי שהוא עזב? שחקנים שהמאמן הבא לא בהכרח יאהב ויצטרך להחליף בשחקנים משלו. זה מעגל שלא רצוי להיכנס אליו.

הנוער של מכבי תל אביב. האם המאמנים הישראלים יספגו משהו מהצוות הזר שעובד במועדון? צילום: אורן אהרוני

בישראל? קלישאות

ובישראל? ובכן, בעידן הבעלות הפרטית קשה לתאר שעוזר מאמן פשוט ימונה לאימון הקבוצה. צריך "שם". ע"ע מכבי חיפה.

ראובן עטר אמנם שיחק בקבוצה ואף היה אהוב האוהדים - אבל האם אי פעם הקבוצות שלו שיחקו כדורגל שמעריכים במכבי חיפה? איפה ההמשכיות במועדון המסודר ביותר בארץ? איפה הבוט רום?

בהרבה משחקים ניתן היה לראות ששחקני מכבי חיפה, מועדון הכדורגל המסודר ביותר בישראל, לא מצליחים לחבר רצף מסירות אחד. אם מכבי חיפה רוצה יתרון נצחי על כל קבוצה שלא תהיה, מומלץ לה שתשחק באותו סגנון בכל שכבות הגילים - ואז גם יהיה קל יותר להעלות שחקנים מהנוער לקבוצה הבוגרת, משהו שלא קורה כיום. ההפך, ההרכב הראשון של חיפה מלא בשחקנים בינוניים שנקנו מקבוצות בינוניות.

למצוא את הסגנון ואת המערך הנכון לחיפה יעניק לקבוצה מהכרמל יתרון אדיר. מכבי חיפה כבר עכשיו מגדלת יותר שחקני בית ברמה גבוהה יותר מכל מועדון אחר בישראל. אם כל אלה גם היו גדלים על אותו מערך והיו לומדים לשחק באותו סגנון, גם בזמנים הקשים ביותר היה להם לאן לחזור, לדרך משחק נוחה מבחינתם. הם לא היו תלויים בידע והבנה טקטית של מאמן.

בינתיים בתל אביב, המבחן הגדול של מכבי יהיה ליצור המשכיות בדרך שכיום מכתיבים ג'ורדי קרויף ואוסקר גארסיה. בשיחות פנימיות במכבי, הם מודעים לכך שהם צריכים לעשות זאת - אבל לוקחים את העניין צעד צעד. כלומר קבוצות הנוער, הנערים והילדים עדיין לא משחקות באותה שיטה, והמאמנים הישראלים עדיין לא נספגים בתרבות מועדון כמו באירופה. בינתיים, ג'ורדי וגארסיה מתמקדים בעיקר בקבוצה הבוגרת - אם הם יעזבו בעונה הבאה (נגיד בעקבות ההצלחה בליגה הישראלית), אז ייתכן מאוד שלא תהיה המשכיות.

בשאר המועדונים? אל תצחיקו אותם. "המאמנים הבכירים בדרך כלל מפחדים מעוזרים דומיננטיים", אומר שחקן ישראלי. "ובכלל, אין כלל עניין החשיבה על המשחק. אתה יכול לעבור עונות שלמות תחת מאמן ולא ללמוד דבר על כדורגל. כמו שהם מפרשנים משחקים הם מאמנים שחקנים. בקלישאות".