השטן הלטיני מול המשיח הלבן

מארק סאנצ'ז, הקוורטרבק של ניו יורק ג'טס בליגת הפוטבול האמריקאי (NFL), שוב חווה עונה לא טובה. ואחרי שישה משחקים, מאזנה של הקבוצה עומד על שלושה הפסדים ושלושה ניצחונות. עוד לפני העונה, הג'טס חתכו את מחירי הכרטיסים שלהם בניסיון להניע את המכירות, ומסיבה ברורה: הקבוצה הזו פשוט גרועה.

בשבוע שעבר הפסיד סאנצ'ז את המשחק המרכזי של המחזור, זה שמשוחק ביום שני. במקרה, זה היה המשחק ה־666 בהיסטוריה של משחקי ימי שני. בעקבות המשחק, הנוסחה שמחשבת את היעילות של קוורטרבקים, דירגה אותו עם ציון לא טוב של 66.6 לעונה. ואם כבר, בעונה כולה, הוא זרק 6 מסירות לטאצ'דאון ועוד 6 מסירות שנחטפו. ועל כל מסירה שהוא משלים, קבוצתו מתקדמת ב־6.6 יארד.

כמובן שהמספרים עצמם חסרי משמעות מעבר למקריות שלהם - אנומליה סטטיסטית נדירה, שהתקשורת צמאת הפוטבול עלתה עליה. אחרי הכל, מרגע שנפתחה העונה, לא מעניין את רשתות השידור דבר זולת הפוטבול, אולם בגלל שמשחקים רק פעם בשבוע, הצופים נאלצים לסבול ברברת מטופשת ואינסופית, מהסוג של "על הקבוצה הזו להתחיל להילחם". את הפרשנות הזו לא תורמים אנליסטים מומחים, והיא איננה מבוססת עובדות ותהליכים. זו פרשנות שמצדיקה בדיעבד רק את התוצאה הסופית, ויוצאת מפיהם של שחקני עבר שעברו יותר מדי זעזועי מוח.

ניו יורק ג'טס. שוב לא טובים צילום: רויטרס

666 ועוד

אלא שלמספרים של סאנצ'ז יש משמעות מסוימת מכיוון שאחד הראשונים להפיץ אותם היה טים טיבו, מי שמתחרה עמו על העמדה. טיבו "רק" ייחל להודות לאל במקרה שהקבוצה תנצח במשחק ה־666 של ימי שני, אך אולי הציוץ היה פחות תמים ממה שנראה - ואולי היתה כאן כוונה של טיבו לעשות קצת רעש שישחק לטובתו. אחרי הכל, למרות היותו קוורטרבק מוגבל מאוד ביכולות הזריקה שלו, טיבו התפרסם הודות לאדיקותו הדתית לא פחות מהעונה המופלאה שחווה ב־2011, שבה הצעיד את דנבר ברונקוס, קבוצתו הקודמת, לפלייאוף בזכות יכולתו לחזור מפיגור ברבע האחרון של המשחק.

אלא שאז הברונקוס החתימו את פייטון מאנינג - שטוב לאין שעור מטיבו - כשחקן חופשי, ונער הדת מצא עצמו בעיר החטאים. אז אמנם לא תשמעו הרבה את הדימוי המתבקש מהתקשורת צמאת הדם, של שטן (לטיני) מול משיח (לבן), כי בארצות הברית פוליטיקלי קורקט איננה רק מכבסה של מילים אלא תרבות של ממש. אבל כן יש כאן קרב על העמדה החשובה ביותר בקבוצה ששווייה הוא 1.3 מיליארד דולר. וכל עוד סאנצ'ז ממשיך לשחק גרוע, גדל הלחץ הן מצד האוהדים והן מצד "המומחים" לשתף את טיבו, ולתת לו את הקבוצה: הג'טס נמצאים במקום ה־26 מתוך 32 במספר היארדים שהם משיגים למשחק, ובהתאם, הקבוצה נמצאת בשליש התחתון בנקודות.

האם העברת המושכות לשחקן שאינו נחשב למוסר טוב, בעידן שבו ההתקפה בנויה יותר ויותר על מסירות, היא הפתרון? אולי. כרגע קשה לחשוב על מקרה גרוע יותר, ובכל זאת, לא רק סאנצ'ז אשם. גם ההגנה של הקבוצה לא עושה את העבודה, וממוקמת בשליש התחתון של הליגה בעצירת ההתקדמות של היריבה ובנקודות שהיא מאפשרת ליריבה להשיג.

ובכל זאת, איך קורה שבעידן תחרות עיקשת בכל עמדה אפשרית, סאנצ'ז, שחקן שנמצא בעונתו הרביעית, עדיין פותח? ובכן, מי שאומר ש"הכל שיווק" – סאנצ'ז הוא ממוצא מקסיקני, והלטינים הם הכוח העולה בארה"ב - מדבר שטויות. ב־2011 חולצתו של טיבו הגיעה למקום השני בליגה, מבחינת מכירת המרצ'נדייז - כך שמבחינה שיווקית עדיף לג'טס לשים את הקבוצה בידיים של טיבו.

הסיבה לכך שסאנצ'ז עדיין עדיף על פני טיבו היא היכולת: סאנצ'ז הוא קוורטרבק שהיה מעט מתחת לממוצע בליגה ב־2010, וגרוע למדי ב־2011, אבל עדיין, סטטיסטית, נמצא שנות אור לפני טיבו המוגבל. גם יכולת הקלאץ' המפורסמת של טיבו היא חרב פיפיות, שכן הסטטיסטיקה מראה שאין עקביות בניצחונות שהושגו בשנייה האחרונה — יש הרבה מאוד משתנים, ובהם מזל, ומעט מאוד יכולת ניבוי לניצחונות כאלה. להגיד על מישהו שהוא ווינר תקף למעט מאוד שחקנים, ואחרי עונה אחת טובה, טיבו עדיין לא שם. ברוב המקרים האחרים מדובר בעיקר בהתרשמות ובהטיה האישית שיש לנו כצופים.

טיבו וסאנצ'ז ברגע נדיר של אושר. בעולם העסקים של הספורט, הקריירה היחידה שתלויה אך ורק בעצמה היא זו של הבעלים צילום: אם סי טי

יוקרה - עניין מסובך

וישנו עניין היוקרה. סאנצ'ז חתם ב־2009 על חוזה של 50 מיליון דולר ל־5 שנים, הגדול ביותר בהיסטוריה של הג'טס. מעבר לכל הדברים האחרים שהוא מקנה לספורטאים - כגון בתי ענק, תכשיטים מנצנצים ומכוניות חדשות - חוזה גדול מקנה גם בונוס מיוחד: תעודת ביטוח מפני הורדה לספסל שנובעת מירידה ביכולת (אם כי זמן תעודת הביטוח הזו הוא מוגבל). בנוסף, סאנצ'ז נבחר חמישי בסיבוב הראשון. טיבו נבחר במקום ה־25. מחקרים מראים שמיקום הבחירה בדראפט מספק הגנה לנבחרים גבוה על חשבון הנבחרים נמוך. במילים אחרות, מי שנבחר גבוה יכול לפשל, כי יוקרתם של יותר מדי אנשים - מאמנים, אנליסטים וגם הבעלים - קשורים בהצלחתו. וברגע שיוקרתך קשורה ליוקרתו של הבעלים, מצבך בספורט האמריקאי טוב למדי.

אבל קריירות פוטבול הן קצרות, ורגעי התהילה קצרים עוד יותר. בעונתו הרביעית, סאנצ'ז מתח את החבל עד כמה שאפשר, ונראה שבקרוב ייענו תפילותיהם של אוהדי הג'טס והשחקן יוחלף. בשלב מסוים בחיים, המערכת שטיפחה ודישנה אותך פונה נגדך, ואתה אינך מוגדר עוד כהבטחה או כפרויקט, אלא כבזבוז משאבים, כמי שפספס את ההזדמנויות הרבות מדי שנתנו לו.

אחרי הכל, בעולם העסקים של הספורט, הקריירה היחידה שתלויה אך ורק בעצמה היא זו של הבעלים.