אחי, אתה מוכר?

שיחה עם חובבי ה"קאלצ'יו איטליאנו" תמיד טומנת בחובה נוסטלגיה והתרפקות על תהילת העבר, זיכרונות נעימים משנות התשעים העליזות, אז הכדורגל האיטלקי היה זה ששלט באירופה והשחקנים הגדולים בעולם נטשו קבוצות כמו ברצלונה וריאל מדריד ועברו לאימפריות האיטלקיות. אך לצערם של האיטלקים, הזמנים השתנו. הכסף הגדול החל לזרום דווקא לאנגליה, ברצלונה וריאל מדריד הפכו לקבוצות הגדולות בעולם, ובאיירן מינכן פתאום מקפיצה את כל הליגה הגרמנית מדרגה ומנחיתה את פפ גווארדיולה. אך כל אלה הם גורמים חיצוניים, יחסיים, לירידת קרנה של הליגה האיטלקית. האחראים המרכזיים למצבה העגום של הליגה האיטלקית הם האיטלקים עצמם.

אוהד יובנטוס. המאפיה מעורבת בכל רבד של החברה האיטלקית - כולל כדורגל צילום: איי אף פי

כשהקוזה נוסטרה גילתה את הכדורגל

אז מהו אותו סרטן השולח גרורות ברחבי הכדורגל האיטלקי ומשמיד בו כל חלקה טובה? התשובה נעוצה בהקשר הרחב יותר, באחד המאפיינים המרכזיים של איטליה כמדינה: מאפיה ושחיתות.

לפי ארגון השקיפות העולמי (Transparency International) העוסק בכימות השחיתות במדינות העולם בהתאם לקטגוריות שונות, האיטלקים נמצאים במדד השחיתות במקום ה־69 מתוך 183 מדינות עם תוצאה של 3.9 מתוך 10. לשם ההמחשה, גרמניה נמצאת במקום ה־14, ספרד במקום ה־31, צרפת במקום ה־25 ואפילו ישראל יושבת רק במקום ה־36. שכנותיה של איטליה לדירוג הן מדינות כמו אלג'יריה, איראן, קולומביה, ברזיל ורוסיה. אך האם הדברים באמת מפתיעים עבור מדינה שבה קרמה עור וגידים ה"קוזה נוסטרה" בסיציליה של תחילת המאה ה־19?

המאפיה היא סיפור מעניין של יזמות והסתגלות בפשיעה באיטליה. עד שנות השמונים ברוני המאפיה עסקו בעולם הפשע, התערובת המוכרת של זנות, סמים, סחר בילדים ושוחד. אך בשנות השמונים המוקדמות, שני שופטים - ג'יובאני פלקונה ופאולו בורסלינו - ניהלו מסע צלב נגד ה"קוזה נוסטרה" ובסופו של דבר הרשיעו בשנת 1986 כ־342 חברי מאפיה.

המאפיונרים לא הבליגו ואף למדו לקח. בשנת 1992 הם הרימו השמימה את כלי הרכב של שני השופטים ובנוסף הבינו שאי אפשר לפעול רק בעולם הפשע והחלו להיכנס לעולם העסקים החוקי ומשם, למוסדות הממשלתיים באיטליה. ברוני המאפיה שכרו לעצמם כלכלנים, הקימו חברות, החלו להלבין את סכומי הכסף האדירים שהם מגלגלים ודרך השילוב המנצח של הון ושלטון החלו להשפיע על כל היבט בארץ המגף. עם השנים, השחיתות המושרשת הזו הפכה לדרך חיים באיטליה, כשהכדורגל הוא אחד הקורבנות המרכזיים.

סטפאנו מאורי. נעצר ונחקר צילום: רויטרס

רק תשדכו עוד איזו מילה עם "קאלצ'יו"

בשנת 2006, במהלך הריצה המוצלחת של איטליה לתואר אלופת העולם, התפוצצה פרשת הקאלצ'יופולי לאחר שההתאחדות האיטלקית הודיעה: "קיימת שחיתות רבה בקרב בכירי הכדורגל האיטלקי המשפיעה על שיבוצי השופטים במשחקי הסרייה A". יובנטוס היתה הקורבן המרכזי ונזרקה לליגה השנייה, זאת לאחר שנחשפו הקלטות של הג'נרל מנג'ר לוצ'יאנו מוג'י מטה את שיבוץ השופטים למשחקי הגברת הזקנה. בנוסף, גם קבוצות ענק כמו מילאן ופיורנטינה היו מעורבות ונענשו.

בקיץ האחרון התפוצצה פרשיה נוספת - ה"קאלצ'יוסקומזה", שהפעם כבר כללה מכירות ישירות של משחקים על ידי שחקנים, מאמנים ובעלי עניין. כ־44 גורמים קיבלו כתבי אישום מההתאחדות, והעדויות מחדרי החקירות של התובע בבארי לא משאירות מקום לספק בנוגע להיקף השחיתות המשמידה את הכדורגל האיטלקי.

מאסימו אירודיאני, בעל חברת טבק מפסקארה, שנתפס כחבר בארגון הימורים בלתי חוקיים, סיפר בחקירתו על היקף התופעה ועל המעורבות של כריסטיאן ויירי, החלוץ לשעבר של יובנטוס, לאציו ואינטר, בהימורים: "בכל מחזור ובכל ליגה מתקיימים הימורים וכולם יודעים זאת. יודעים ושותקים. ויירי? הוא מהמר כבד ומאוד מוצלח. מדוע? יש לו חברים רבים מאחורי הקלעים. אנטוניו בלאוויסטה (קפטן בארי לשעבר שנמצא אשם בחברות בארגון המטה משחקים) תמך בוויירי כדי שירוויח וימשוך מהמרים נוספים". אותו בלאוויסטה ציין: "אני מאמין ש־90% מהשחקנים באיטליה היו שותפים בהטיית משחק אחד לפחות במדי הקבוצות שלהם".

כריסטיאנו דוני, הכוכב הבלתי מעורער של אטאלנטה שנתפס בגין הטיית משחקים והושעה, אמר: "הטיות המשחקים היו מתרחשות גם בלעדיי. עוד לפני שהעונה התחילה ידעתי שנעלה ליגה ונסיים במקום הראשון". עיתונאי ה"גאזטה דלה ספורט", רוברטו פלוקי, שסיקר את הסיפור, סיפר: "אחרי טור שכתבתי על המצב של אטאלנטה ודוני, קיבלתי הודעת טקסט ממספר חסום שאמרה: תיזהר, אתה הולך בדרך פתלתלה".

לואיג'י בונוונטורה, ראש המאפיה במחוז קלבריה והבעלים לשעבר של קבוצת קורוטונה, נתפס, הפך לעד מדינה וזימר: "היו מקרים שבהם קניתי משחקים תמורת כסף ותת־מקלעים, אבל במהלך עונת העלייה שלנו לסרייה B השתמשתי בעיקר באיומים על היריבות. שחקנים כמו סלבטורה ארוניקה וג'יוזפה סקולי, שהסבא והדוד שלו היו חברים בארגון שלי, הם שחקנים שהמאפיה דאגה שישחקו בקבוצות גדולות. אם תפתחו את אלבומי התמונות מחתונות המאפיונרים שתפסתם, תוכלו למצוא שם את ארוניקה וסקולי מחייכים".

דברי נציגי חברת ההימורים הבריטית Sky עוזרים להבין את היקף התופעה: "בהתאם לחקירה פרטית שערכנו, בעונת 2010/2011 הוטו בליגות באיטליה לא פחות מ־800 משחקים. רוב ההטיות אמנם מופיעות בליגות הנמוכות, אך גם הסרייה A משכה לעתים הימורים כבדים ולא רציונליים".

ווסלי סניידר. עוד כוכב שעזב צילום: אי פי איי

ההתאחדות כושלת והליגה גוועת

התוצאה של היקף השחיתויות הבלתי נתפס הזה היא עשרות תיקים שהגיעו לבית הדין של ההתאחדות האיטלקית לכדורגל, מוסד שאמור לפסוק באירועים כמו הרחקות, התפרעויות קהל ומגרשים לא ראויים ומוצא את עצמו מתמודד עם עבירות פליליות חמורות.

כדי להפוך את תהליך השיפוט ליעיל יותר, משתמש בית הדין של ההתאחדות במדיניות "חובת ההוכחה על הנאשם". מדיניות זו התגלתה כהרסנית במקרה של משפטי הקאלצ'יוסקומזה. בעידודו של התובע הראשי סטפאנו פאלאצי, הנאשמים המרכזיים שמכרו משחקים שמחו לספר על שחקנים ומאמנים ש"ידעו" על המכירות בתמורה להקלה בעונשם. אותם שחקנים ומאמנים, בהם אנטוניו קונטה, מאמן יובנטוס, וצמד בלמי נאפולי סלבטורה ארוניקה ופאולו קנבארו, מצאו את עצמם במלכוד: האם להודות בביצוע עבירה שאין סיכוי להוכיח שלא בוצעה ולקבל הקלה בעונש ההשעיה או ללכת להילחם על חפותם בבין הדין העליון של ההתאחדות? לבסוף, בעזרת סוללת עורכי הדין הטובים באיטליה, התגלו החורים המשמעותיים בקייס שבנה התובע פאלאצי והעונשים קוצרו משמעותית או בוטלו כליל.

ההשפעות של השחיתות על הכדורגל, הפרשיות השונות וההתנהלות ההרסנית של בית הדין של ההתאחדות מוכרות היטב: הליגה הגרמנית עקפה את האיטלקית במקדמי הדירוג של אופ"א וכעת רק שלוש קבוצות איטלקיות מעפילות לליגת האלופות. כישרונות עולים כמו חאבייר פסטורה, ג'רמי מנז, אלכסיס סאנצ'ז, מאריו באלוטלי וכוכבים כמו זלאטן איברהימוביץ' וטיאגו סילבה, עוזבים את הליגה האיטלקית ומרוקנים אותה מכוכבי על. הבירוקרטיה הנוראית הקיימת באיטליה ומאפיינת מדינות מושחתות מונעת הקמת מתקנים חדשים וכניסת משקיעים זרים לסרייה A וקבוצות הפאר מילאן ואינטר כבר מזמן אינן אימפריות.

כל אלה מובילים לגסיסתה האטית של אחת מהליגות המובילות באירופה. בתקופה שבמסגרתה הכדורגל כבר אינו מהווה משחק שכונתי אלא עסק של ממש, השחיתות, החובבנות ושאר הרעות החולות של התרבות והחברה האיטלקית הורסות כל פיסת מגרש ירוקה של הכדורגל המקומי ומחסלות כל סיכוי לתחייה מחדש של הליגה שפעם הוגדרה כ"קשה בעולם".