יותר מדי כדורגל יהרוג אותך?

על פי מחקרים שפרסם בלוג הכדורגל The Daisy Cutter, עד שנת 1990 כ־11% ממקרי המוות על המגרש בבריטניה היו קשורים לבעיות לב. מ־1990 השיעור הזה צמח ל־100% מכל מקרי המוות על מגרש הכדורגל. בעולם עד 1990 כ־24% ממקרי המוות על המגרש היו קשורים לבעיות לב. מ־1990 כ-56% מהמקרים קשורים לבעיות לב. הנתון הזה צומח ל־72% אם מכלילים את מקרי המוות שבהם לא ברור ב־100% מה קרה לכדורגלן, אבל קיים חשד סביר שהיתה לו בעיה בלב.

זה אומר כמה דברים. הראשון: הצליחו לצמצם את רוב גורמי המוות במגרשי הכדורגל שאינם בעיות לב. השני: על פי The Daisy Cutter, הרבה יותר כדורגלנים סובלים מבעיות לב – וזאת אף על פי שאמצעי מניעה, שכוללים בדיקות לב תכופות, הרבה יותר שכיחים. אגב, התופעה ייחודית לכדורגל ולא לענפי ספורט אחרים.

הבעיה מתחילה, כך נראה, מכך שרשויות הכדורגל לא עשו עדיין בדיקה מקיפה לגבי סגנון החיים של כדורגלנים מאז שנות התשעים, אז הכדורגל הפך ליותר עסק מאשר משחק.

על פניו, כפי שמציין ה־Cutter, זה דווקא מוזר שכדורגלנים מודרניים סובלים יותר מבעיות לב. אחרי הכל, בעבר שחקנים רבים היו מעשנים באופן קבוע ואוכלים בשר אדום לצד צריכת אלכוהול גבוהה. כיום, הכדורגלנים הם סופר־אתלטים עם דיאטות מותאמות, אימוני כושר מדעיים וסגנון חיים בריא. דווקא הם מתים יותר על המגרש מהתקפי לב. למה?

האם הלחץ גדל בצורה בלתי רגילה בגלל הכסף הגדול שמעורב במשחק? האם יש כאן בעיית תרופות, שלא לומר סמים? או האם מדובר על כך ששחקנים סובלים מהמשחק עצמו? יותר מדי משחקים, יותר אינטנסיביות, יותר מדי אימונים והרבה יותר מדי לחץ?

מטפלים בשחקן פצוע. 100% ממקרי המוות על מגרש הכדורגל בבריטניה קשורים לבעיות לב של שחקנים צילום: אימג'בנק, gettyimages

חולים מכדורגל

שחקן כדורגל מוביל משחק בעונת כדורגל יותר מ־5,500 דקות. כולל משחקי ידידות, ומשחקי ליגה, גביע, גביע ליגה, ליגת אירופה, משחקי נבחרת וכו'. זה יותר זמן מכל ספורטאי בעולם.

למשל, כריסטיאנו רונלדו שיחק יותר מ־6,100 דקות בעונת 2011/12. עונה שהתחילה ביולי 2011 במשחק ידידות בלוס אנג'לס והסתיימה בחצי גמר יורו ביוני 2012. חבריו לקבוצה (ריאל מדריד) לא שיחקו הרבה פחות ממנו. חלק שיחקו יותר.

לשם השוואה, כוכבים מובילים ב־NBA, ליגה של 82 משחקים (ומקסימום 110 משחקים כולל פלייאוף) – משחקים בין 3,330 ל־3,600 דקות. ב־2010/11, לברון ג'יימס שיחק הכי הרבה דקות ב־NBA ואפילו לא הגיע ל־4,000 דקות.

וזה לא רק מספר הדקות. כדורגל, ככל הנראה, הוא ענף הרבה יותר קשה פיזית מכדורסל - שבו יש גם הפסקות רבות וחילופים בניגוד לכדורגל - והענף מגביר אינטנסיביות מדי שנה. על פי הסטטיסטיקות, בין 2002 ל־2006 מספר הספרינטים שרצו השחקנים עלה ב־50%. מאז מספר הספרינטים למשחק רק עלה. ב־2002/03 קבוצה עשתה 627 ספרינטים במשחק, שנתיים לאחר מכן קבוצה כבר עשתה 1,209. כיום, שחקן עשוי לכסות עד 16 ק"מ במשחק. קבוצות כמו דורטמונד מכסות יותר מ־115 ק"מ במשחק באופן קולקטיבי. הסטטיסטיקות לא מביאות בחשבון את המאבקים הגופניים הרבים ששחקן מעורב בהם - שהם קשים לא פחות מהריצה עצמה. משחק כדורגל היום הוא כמו היאבקות לאורך חצי מרתון.

ובחישובים הללו לא מביאים בחשבון את כל עניין האימונים וההכנות לאימונים. מדובר בשחיקה מטורפת של הגוף האנושי. לכן זה לא מפתיע שבמונדיאל 2010, למשל, 40% מהשחקנים הודו שהשתמשו בכדורים נגד כאבים.

כריסטיאנו רונלדו שיחק יותר מ־6,100 דקות בעונת 2011/12. עונה שהתחילה ביולי 2011 במשחק ידידות בלוס אנג'לס והסתיימה בחצי גמר יורו ביוני 2012. חבריו לקבוצה (ריאל מדריד) לא שיחקו הרבה פחות ממנו. חלק שיחקו יותר צילום: איי אף פי

גם הקבוצות קורסות

הכאבים הללו לא מופיעים רק בסוף השנה. הקושי הפיזי של הכדורגל האירופי - שבגלל לוח השנה שלו והמבנה שלו, כמעט כל שחקן משחק פעמיים בשבוע - גורם לקבוצות להפסיד משחקים שהן לא אמורות להפסיד, לשחקנים להיפצע ואולי יש אפילו קשר למקרי מוות מהתקפי לב.

לפי מחקר של ריימונד ורייאן (Raymond Verheijen) - מאמן הכושר ההולנדי, ועוזר מאמן נבחרת וויילס לשעבר - יש קשר ישיר בין משחקים רבים מדי לירידה ביכולות של שחקנים וקבוצות. ורייאן בדק יותר מ־27 אלף משחקים מהליגות הבכירות של אנגליה, הולנד, גרמניה, צרפת, ספרד, פורטוגל ואיטליה, בין העונות 2001/02 ו־2010/11. הממצא העיקרי שלו היה שקיום משחק אחרי יומיים בלבד של מנוחה מפחית משמעותית את הסיכוי של קבוצה לנצח.

סיכויי הניצחון של קבוצה שנהנתה מהפרש של שלושה ימים בלבד בין שני משחקים (יומיים מנוחה), כשהיא מארחת בבית שלה קבוצה שנחה לפחות שלושה ימים, יורד ב־39%. כשמדובר בשחק חוץ, הסיכוי לנצח יורד ב־42%. קבוצות עייפות סובלות הכי הרבה במשחקי חוץ: בעוד שיעור ניצחונות החוץ "הנורמלי" עומד על 26.8%, הוא יורד ל־19.8% בלבד כששתי הקבוצות, הן האורחת והן המארחת, מגיעות למשחק אחרי שני ימי מנוחה בלבד. כמות השערים שמבקיעה הקבוצה האורחת ב־30 הדקות האחרונות של משחקים כאלו צונחת ב־48.9%.

ההשפעה השלילית של עומס משחקים ניכרת במיוחד אצל קבוצות שמשתתפות במפעלים האירופיים. ורייאן מצא כי קבוצות שישחקו ביום שבת, אחרי ערב של ליגת האלופות ביום רביעי, ישמיטו בממוצע 0.55 נקודות יותר לעומת משחקים בשבתות שהגיעו אחרי שבוע ללא משחקי ליגת אלופות. משחקי ליגת אירופה גרמו לאובדן ממוצע של 0.41 נקודות.

לפי ורייאן, שחקן צריך ממוצע של שלושה ימי מנוחה כדי להתאושש ממשחק של 90 דקות – כך שעל פניו לקיים שני משחקים בשבוע זה בסדר. אבל זה לא אומר שקבוצות שמשחקות בליגת האלופות ובליגת אירופה יכולות לעמוד בקצב. במיוחד אם הסגל שלהן קטן. קבוצות כגון אוקזר, סמפדוריה וויאריאל קרסו לליגת הנמוכות בגלל עונה אחת בטורנירים האירופיים וזה בגלל הלחץ הגופני על השחקנים שלהן. כי לא מדובר רק ב־90 דקות - יש הכנות לכל משחק, שהן שוחקות לא פחות. האם זה הוגן שקבוצות חסרות אמצעים שמצליחות יסבלו בגלל לוח השנה של הכדורגל?

ליאור מני, לשעבר התזונאי של פיורנטינה וכיום התזונאי של מכבי חיפה ונבחרת ישראל, אומר: "אין ספק ש־48 שעות בין משחק למשחק לא מספיקות מבחינת התאוששות פיזיולוגית נאותה וזה גם פוגע בהכנות, כי זמן זה כולל נסיעות, שיקום פציעות, הכנה מנטלית וטקטית למשחק. אם יודעים להיערך בהתאם, אפשר לייעל את כל התהליכים הנ"ל, כולל בעזרת תזונת ספורט".

ליאו מסי. הנסיעות, האימונים והטיפולים שוחקים כמו המשחקים צילום: רויטרס

מצגת קריטית כל יום ג'

בכל מקרה, נראה כי קיום משחקים רבים כל כך שוחק את הכדורגלנים ברמות שהכדורגל לא הכיר בעבר. לא נעשה מחקר שקישר בין מוות על המגרש לקיום לוח השנה של הכדורגל כפי שהוא, אבל הגיע הזמן שהרשויות יעשו בדיקה מקיפה על איך לוח השנה של הכדורגל העולמי משפיע על הבריאות ואפילו על החיים של הכדורגלנים.

קשה להשוות את הכדורגל לעבודות אחרות - אבל תחשבו לרגע שאתם צריכים להכין "מצגת קריטית" בכל שלושה ימים. תארו לעצמכם כמה מהר הייתם נשחקים בעבודה כזאת, שדורשת שתתכוננו יומיים כדי להגיע הכי חדים שאתם יכולים להיות ביום השלישי - כמעט כל שבוע. זה שוחק, זה מלחיץ ולכדורגלנים מתווסף האלמנט הגופני. אם לחץ קשור באופן ישיר לבעיות מוח, לב וכו' - אז למה שזה לא יקרה לכדורגלנים? גם אם הם האנשים הכי "בריאים" שיש.

בנוסף, ישנה תחושה (לפחות לי אישית ולמספר אנשים שדיברתי על הנושא איתם) שיש הרבה יותר מדי כדורגל בטלוויזיה. משחקים מכל הליגות בשבת וראשון, משחקים ביום שני מאוד שכיחים, בשלישי ורביעי יש משחקי ליגת האלופות או גביעי מדינה/גביע ליגה. בימי חמישי יש משחקי ליגת אירופה ובימי שישי מתקיימים משחקים בכמה וכמה ליגות. הכדורגל לא מאפשר לאוהדים לנשום ובטח לא לכדורגלנים שאמורים להיות השחקנים הראשיים בהצגה הזאת. כל עוד מדובר רק על "פציעות", אז "אפשר להתרגל" אבל מה אם אותו לחץ הורס את ההוגנות הבסיסית של המשחק, פוגע במוטיבציה לצפות במשחקים ופוגע בשחקנים נפשית וגופנית? הרשויות חייבות לבדוק אם הגיוני לדרוש משחקנים לשחק 60–70 משחקים