גושי זהב בזול

והימים ב־NBA הם ימי כרמלו אנתוני. בזמן כתיבת שורות אלו נמצאת ניו יורק ניקס בתקופה הטובה ביותר שלה מאז שנות התשעים. האחיזה שלה במקום השני במזרח איתנה, ורגע לפני הפליאוף הראש מורם והסגל לא מפחד להישיר מבט לענקי מיאמי בעיניים. גמר אזור המזרח יכול להיות הרבה יותר צמוד ממה שתיארנו לעצמנו לפני חודש, כשהימים היו ימי ההיט. כוכב הניקס כרמלו אנתוני מחזיק את רוב המניות בשדרת התשבחות הזו, כשבמשחקים האחרונים הוא רושם יותר מ־40 נקודות למשחק.

קצת יותר משנתיים אחרי שעזב את דנבר נאגטס, שבחרה אותו במקום השלישי בדראפט 2003 ושבשורותיה שיחק שמונה עונות טובות לפני שהועבר לניקס, אפשר לומר סופית שאנתוני מצא את מקומו. חשוב שכל אדם ימצא את מקומו וזה בעיקר הוגן כיוון שבמקום הקודם של אנתוני לאף אחד לא היה איכפת ממנו.

זה לא עניין של מה בכך לראות קבוצה ב־NBA נפטרת מ"הפרנצ'ייז פלייר" שלה, הכוכב הבלתי מעורער, האיש שיצק בה רלבנטיות ועניין. זה גם בטח לא משהו להקל בו ראש אם באותו טרייד ב־2011 בין הניקס לדנבר, שבו היו מעורבים עשרות שחקנים, לא הגיע לדנבר בתמורה שחקן שיכול אפילו לדגדג את מידת הכישרון ורמת הכוכבות שלו. וזה פשוט מדהים שקצת יותר משנתיים אחרי אותו טרייד, כשניו יורק מתהדרת בעונה מלאה בחלומות על הצלחה בפלייאוף ומאזן שבתחילת אפריל כבר נוגע ב־50 ניצחונות, דנבר מסתכלת עליה מלמעלה.

דנבר נאגטס נקראה כך (Nuggets - כלומר גושי זהב) בגלל פריחת תעשיית כריית הזהב והכסף בקולורדו במאה ה־19. ואין ספק שדנבר מייצגת נאמנה את עבודת הכרייה הקשה אך המתגמלת.

אנדרה איגוואדלה. מרוויח 14 מיליון דולר בדנבר. לא כסף גדול מדי עבור שחקן כמוהו צילום: איי אף פי

כשזה עמוק

טיי לאוסון, דנילו גלינארי, קורי ברואר, קנת פאריד, אנדרה מילר, ג'אבייל מקגי. זה עיתון כלכלי והיה יכול להיות כתוב כאן שמדובר בנציגי מחזיקי האג"ח מסדרה ב' של אי.די.בי וסביר להניח שזה היה עובר. רק אם היינו משלימים את הרשימה ומוסיפים גם את השם של אנדרה איגודלה, אולי היה מתקבל מייל זועם במערכת. זו החבורה של המאמן הוותיק ג'ורג' קארל, שמציבה כרגע את הנאגטס במקום השלישי במערב, עם המאזן הרביעי בטיבו בליגה. הניצחון על יוסטון בשבת בלילה היה ה־20 ברציפות של דנבר בבית העונה - השוואת שיא המועדון מ־1985, ושבעה שחקנים בדאבל־פיגרס באותו 114:132 קליל על קבוצת פלייאוף הוכיחו שוב עד כמה גדולה ב־NBA משמעותו של המונח הקצת מטאפיזי "עומק".

רק בסוף השבוע האחרון איבדה דנבר את גלינארי בעקבות פציעה בברך, שסיימה לו את העונה. לאוסון, הקלע הבולט של הנאגטס, מזגזג כבר שבועיים בין הפרקט לחדר ההלבשה בגלל פציעה ברגל. זה אולי לא זמן ארוך מספיק כדי שההיעדרויות האלו יחלחלו וישפיעו, אבל העובדה שהנאגטס מסתדרים עד כה מצוין בלעדיהם מדגימה נהדר את המודל של דנבר, מודל שאליו נשואות כיום עיני רוב קברניטי הקבוצות בליגה. "זה הפתיע גם אותי", אמר המאמן קארל אחרי הניצחון על יוסטון ושפך כמה קלישאות: "הקבוצה שלי מוכיחה שוב ושוב שהיא טובה מאוד בהתמודדות עם אתגרים - אם זה לוח המשחקים, הפציעות, או היכולת להתמיד ולהתעקש. יש לנו קבוצה עמוקה והרבה שחקנים נרתמו למשימה".

הניתוח הצליח

הקלישאות האלו מגמדות מעט את העבודה שעושים בקבוצה, בפיקוח של סגן הנשיא לענייני כדורסל במועדון, מסאי אוג'ירי, המנהל הראשון ממוצא אפריקאי בליגות הבכירות בארה"ב (ניגרי במקור), שאחראי על צורת הבנייה הזו. הוא קיבל את המנדט מהבעלים סטן קרונקי להעביר את אנתוני לניו יורק שנה אחרי שקיבל את התפקיד בנאגטס, והחליט שלא מעניין אותו לבנות עוד אב־טיפוס רגיל של קבוצת NBA - סופרסטאר גדול עם שכר עצום כשלצדו צוות מסייע.

אוג'ירי החליט לבנות את הרוסטר המושלם. הוא הלך על שחקנים צעירים (הקבוצה השלישית הצעירה בליגה), נתן לרובם חוזים ארוכים (הזמן הממוצע של חוזה לשחקן בדנבר – 3.1 שנים, הנתון השני באורכו בליגה), וחילק בצורה חכמה את המשכורות (שכר שחקנים של 67.9 מיליון דולר, המקום ה־17 בליגה). את השחקנים הוא קיבץ בעזרת דבקות בכלים אנליטיים וסטטיסטיים, הרחבתם ופיתוחם כדי לבחור את הטובים ביותר לכל תפקיד. לא מדובר רק על נקודות, ריבאונדים או אסיסטים. אם שחקן לוקח ריבאונד, אוג'ירי מחשב מתוך כמה הזדמנויות לקחת ריבאונד הוא עשה זאת. ועל פי אוג'ירי, שחקן שמנצל את ההזדמנויות שלו לריבאונד, מאבד מעט וקולע באחוזים גבוהים, שווה לקבוצה שלו הרבה יותר ניצחונות לעונה משחקן שרושם 25 נקודות בערב, באחוזים בינוניים ובלי למסור הרבה.

דיוויד ברי, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת דרום יוטה, בנה כלי סטטיסטי לחישוב שווי הניצחונות של שחקן לעונה, ומצא שלדנבר יש לא פחות משבעה שחקנים שתפוקת הניצחונות שלהם היא מעל לממוצע בליגה. אחד יותר מלאוקלהומה סיטי שבמקום השני. במקום הראשון אצל דנבר מדורג קנת פאריד, שהביא לקבוצה, לפי החישוב של ברי, כמעט עשרה ניצחונות העונה. "הוא אולי לא סופרסטאר", אומר ברי על פאריד, "אבל הוא קולע את הזריקות שהוא לוקח באחוזים גבוהים, והוא לוקח את הריבאונדים שהוא קופץ אליהם". אוג'ירי עובד עם נוסחאות כאלו, והקבוצה שלו - שחלקים רבים ממנה מקורם באותו טרייד המוני לפני שנתיים - הצליחה בזכות ההצלחה הבלתי רגילה שלה להעלות שוב לשולחן את הדיון הבלתי נגמר בחשיבותה של הסטטיסטיקה.

גושפנקה רצינית מאוד לדיון הזה הגיעה מאירוע חיצוני, שהוא בבחינת הרבה יותר מיוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. לפני כמה חודשים מונה פרשן ESPN ג'ון הולינג'ר, אנליסט מומחה שניתח את הליגה במשך עשור וחצי, לתפקיד בכיר בהנהלת ממפיס גריזליס, קבוצה שדומה מאוד בבסיסה לדנבר, ומדורגת רק שני מקומות מתחתיה במערב עם כבר יותר מ־50 ניצחונות העונה, קבוצה שכוכבה הגדול הוא זאק רנדולף. צורת הניהול הזו של הולינג'ר בממפיס ושל אוג'ירי בדנבר רחוקה מלהיות חדשה ופורצת דרך בעידן "המאניבול" שהתחיל עם בילי בין ואוקלנד אייז מהבייסבול - אבל בכל זאת נראה שההצלחה של קבוצותיהם עדיין מצליחה להפתיע רבים, בספורט שבו רוב הקבוצות עדיין נאמנות למתכון הרגיל להכנת קבוצה מנצחת.

טיישון פרינס ממפיס. כל הקבוצות הולכות לכיוון הזול? צילום: איי אף פי

אז צריך סופרסטאר?

כשמסתכלים על רשימת האלופות ב־NBA בעשורים האחרונים, רק קבוצה אחת לא החזיקה אצלה בסגל סופרסטאר אמיתי או שניים, וזו היתה אחת הקבוצות המיוחדות שאי פעם שיחקו כדורסל - דטרויט פיסטונס של 2004. סטטיסטיקה יבשה וחוסר אמונה יבש, יחד עם אותה היעדרות של גלינארי וחוסר הוודאות לגבי לאוסון, מביאים למסקנה שהתרגשות כזו סביב אלופה לא תקרה השנה בדנבר.

"אנחנו רחוקים מלהיות מתמודדים רציניים. אנחנו צריכים סבלנות, כקבוצה, כארגון. אנחנו רק בהתחלה ויש לנו דרך ארוכה לעבור", אמר אוג'ירי בראיון לפני כחודשיים לאתר הרשמי של הקבוצה. אוג'ירי גם נשאל באותו מעמד מדוע חלון ההעברות ב־NBA העונה היה שקט יחסית. "זה הכיוון שהליגה הולכת אליו", ענה בלי לחשוב כמעט. כי גם בלי טבעת אליפות בעתיד הקרוב דנבר, וכמוה ממפיס, יסמנו את הדרך עבור קבוצות רבות, כשהן מראות להן, במינימום השקעה ועם לא מעט פאן, שאפשר לשחק כדורסל כלכלי יותר ולהצליח.

וכשבעלי קבוצות מודיעים שיותר חשוב להם להרוויח מאשר לנצח - כפי שהודו חלק מבעלי הקבוצות בארה"ב בכנס ניתוח הספורט של MIT סלואן בבוסטון - אז קבוצות כמו דנבר יהפכו לנורמה ב־NBA והתחרות הקשה תהיה להיות הג'נרל מנג'ר, שיכול לבנות את הקבוצה הכי טובה במחיר הכי נמוך.