מיתוסים בפעולה

ליגת ה־NBA התחילה עם הייפ גדול סביב כמה קבוצות כגון לוס אנג'לס לייקרס וניו יורק ניקס, אבל גם בכמה ניצחונות מפתיעים - כגון ניצחון הניקס על מיאמי היט. כיוון שהתחלות הן לא בהכרח סימן לבאות, שווה לבדוק איך הקבוצות בנויות ואיך הן יכולות לעמוד בעונה ארוכה, כולל פלייאוף.

ניו יורק ניקס. לא הקבוצה הטובה במזרח. אולי גם לא הקבוצה הטובה ביותר בניו יורק צילום: איי אף פי

בעיות סגל במזרח

למרות הניצחון המרשים על מיאמי, מומלץ לאוהדי הניקס לזכור שמדובר במשחק אחד. הבעיה בניקס מתחילה מהמעורבות של הבעלים ג'יימס דולן בהחלטות המקצועיות. אם התפקיד החשוב ביותר של ההנהלה הוא להעמיד סגל טוב, אז הודות לדולן, הניקס בנויים כך שהשחקנים שיקבלו הכי הרבה דקות הם פשוט לא יעילים - כרמלו אנתוני ואמרה סטאדומייר.

שניהם שחקנים שלמדו את"תורת השכר": זרוק כמה שיותר לסל, ולעזאזל היקום. אחרי הכל, בעלים משלמים למי שקולע 20 נקודות פלוס - ולא על אחוזי קליעה, חטיפות ושמירה על הכדור, שחשובים בהרבה לניצחון מצבירת נקודות.

זה נכון שכרמלו הוא הטוב בליגה בזריקה האחרונה במשחק, אבל כדורסל משחקים ומנצחים לאורך כל המשחק. תורידו את כרמלו לממוצע הזריקות של סמול פורוורד, והוא שחקן ממוצע, ותו לא. לשמחת אוהדי הסטטיסטיקות המתקדמות, הבלוף של כרמלו הולך ונחשף בשנתיים האחורנות, מאז שהגיע בטרייד שכפה דולן על מנהל הקבוצה שלו דוני וולש. דברים שאתה מצליח להחביא בדנבר, לא תצליח להחביא בניו יורק. מעבר לכך, הניקס שלחו את לאנדרי פילדס, שמופיע במילון תחת "שוטינג גארד יעיל", לטורונטו, ובמקומו יפתחו כנראה עם הגארד הנוראי ג'יי.אר סמית. הפרשנים לא מדברים על יעילות, אחוזי קליעה או שמירה על הכדור. חלילה.

קובי בראיינט, סטיב נאש ודווייט הווארד. הגיל הממוצע הגבוה לא אמור להוות בעיה צילום: אי פי איי

גמלאים? חכו חכו

אלו שצוחקים על הניקס, טוענים שהקבוצה מקימה אגף לדיור קשישים במקום שבו אמור להיות סגל של קבוצת כדורסל -הגיל הממוצע של הקבוצה הוא 32 שנים ו־240 ימים, המבוגר ביותר בהיסטוריה של הליגה. יכול להיות שהם צודקים. אבל בעשור האחרון, אם משקללים גיל לעומת דקות משחק, אז 88% מהקבוצות שבהן הגיל הממוצע היה גבוה מ־28 הגיעו לפלייאוף. 75% מהקבוצות שבהן הגיל הממוצע היה נמוך מ־25 לא הגיעו לפלייאוף.

הבעיה של הניקס, אפוא, איננה הגיל -אלא היכולת. עכשיו, אמרה פצוע בפתיחת העונה, וזה נותן לקבוצה הזדמנות לא רעה לפתיחת עונה טובה יותר -קבוצה יכולה לנצח כשהיא מחביאה שחקן אחד לא יעיל שזורק הרבה. היא לא תצליח כאשר יש שניים כאלה על המגרש. אבל גם אם אתם אופטימיים לגבי קשישי הניקס, שחלקם, כמו ג'ייסון קיד, נותרו יעילים להפליא, היא בוודאי לא תהיה הקבוצה הטובה במזרח (זו מיאמי, בקלות) ואולי אפילו לא הכי טובה בניו יורק (קבלו את הנטס מברוקלין). פרס הניחומים לאוהדים המתוסכלים: הקבוצה בכל זאת צפויה להגיע לפלייאוף במזרח החלש, אבל אל תצפו ליותר.

הלאה, לבולס. מה היה קורה בפלייאוף האחרון אילו דריק רוז לא היה נפצע? ובכן, השנה זה לא כל כך ישנה לאנשים. שיקגו עשתה מקבץ טעויות בקיץ, כששינתה פחות או יותר את הספסל שלה. עומר אסיק, קורי ברוור וקייל קורבר תרמו לקבוצה 16 ניצחונות מהספסל (שווה ערך לכ־20 ניצחונות בעונה רגילה), לפי מדד תפוקת הניצחונות של הכלכלן דיוויד ברי. במקומם, הבולס החתימו שלושה שחקנים - נייט רובינסון, קירק היינריך ומארקו בלינלי - שיתרמו במקרה הטוב שליש מהמספר האמור. כמו הניקס, גם הבולס יגיעו לפלייאוף, הרי הליגה הזו כל כך חסרת איזון, אבל זה לא אומר שלמיאמי יש ממה לדאוג.

קובי בראיינט. יפגוש את מיאמי בגמר? צילום: רויטרס

בעיות אגו במערב

מהצד השני של היבשת, אוהדי הלייקרס בהלם אחרי שלושה הפסדים בפתיחת העונה. קובי בראיינט כבר קרא להם טיפשים ודרש מהם לשתוק, וכל זאת אף שבקיץ הצטרפו דווייט הווארד וסטיב נאש. נאש, למרות גילו והפציעה שכבר ספג, הוא עדיין שחקן איכותי, וגם הווארד, למרות האופי הבעייתי שלו, על המגרש הוא אחד משלושת השחקנים הטובים בליגה, לצד לברון ולצד כריס פול. לצדם, פאו גאסול ימשיך להיות טוב אף שהוא משחק בעמדה הפחות נוחה לו - גאסול הוא סנטר, אך ישחק פאוור פורוורד לצד הווארד.

עד כאן יש לך שלישייה מנצחת, הבעיה היא בשחקן ההוא, שעדיין חושב שהוא סופרסטאר, קובי בראיינט. לא נרחיב במילים - בשנתיים האחרונות כתבנו כאן מספיק על קובי: הוא איננו טוב ברגעי הסיום משחקן ממוצע, הוא כבר לא יעיל בהתקפה, ומחפה על כך עם כמות זריקות גדולה יותר, שפוגעת בו ובקבוצה. כל עוד קובי יתעקש להוכיח שזו הקבוצה שלו, הלייקרס יסבלו. בנוסף, הלייקרס עשו טעות כשוויתרו על מאט בארנס, שעזר ביעילותו לחפות על היעדרה במשחק של קובי. יכול להיות שקובי יתעלה מעל האגו, אבל אין בקריירה שלו תקדימים לכך. וזה אומר ששני שחקני המפתח של הלייקרס הם נאש, שלצדו אפילו אמרה סטאדומייר שיחק ברמת אולסטאר, וראסל ווסטברוק, מאוקלהומה סיטי, שמתחרה עם הלייקרס על ראשות המערב.

.

דנבר תפתיע?

איך ווסטברוק קשור? ובכן, הוא חתם על חוזה המשך בינואר, שמבטיח לו 80 מיליון דולר בחמש השנים הבאות. המשמעות: נשאר מעט מדי כסף להחתים את שני השחקנים החשובים ג'יימס הארדן וסרג' איבקה. איבקה הוחתם תמורת 48 מיליון לארבע שנים, וזה אומר שלא נשאר מספיק כסף כדי להחתים את הארדן, היעיל ביותר מבחינה סטטיסטית, אפילו יותר מקווין דוראנט (דוראנט תרם אמנם 12 ניצחונות לת'אנדר לעומת 10.7 להארדן, אבל הארדן שיחק ארבעה משחקים פחות, שהיו מעבירים אותו מעבר לדוראנט. איבקה תרם כעשרה ניצחונות. ווסטברוק - חמישה).

אוקלהומה עשתה שתי טעויות. הראשונה היתה לשים את הכסף על ווסטברוק - מעבר לקרבות האגו המטופשים מול דוראנט, הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה, ווסטברוק, איננו שחקן יעיל במיוחד. השנייה היתה לשלוח ליוסטון בטרייד את הארדן עכשיו, כשיש לו עוד שנה שלמה בחוזה ובנוסף הזכות להשוות כל הצעה לאחר מכן. במקרה כזה, ועם איכות הסגל של אוקלהומה, אתה משחק עבור האליפות, לא עבור העתיד.

עם זאת, סם פרסטי, המנג'ר של אוקלהומה, בנה את ליבת הקבוצה דרך הדראפט, וגם הפעם, יש לו נכסים לעתיד: קווין מרטין, שחקן שמשחק לפי תורת השכר, היה השם הגדול בטרייד, אבל לצדו הנכסים האמיתיים - שתי בחירות דראפט בסיבוב הראשון וג'רמי לאמב, שעשוי להתברר כיעיל מאוד.

ובשקט, דנבר נאגטס ממשיכה לעשות הכל נכון. מאז שנפטרה מאנתוני, דנבר ממשיכה לבנות קבוצה ללא כוכב מונחה אגו. בקיץ היא השתחלה לטרייד שהביא את הווארד ללייקרס כדי להנחית את אחד מהשחקנים היעילים בליגה, אנדרה איגוודלה. בהיעדר פציעה משמעותית, דנבר תסיים באחד משלושת המקומות הראשונים במערב.