רק אנשי מקצוע יקדמו את הכדורגל הישראלי

בישראל הכדורגל הוא לא מטרה אלא אמצעי למינוף מטרות שונות. מטרות פוליטיות או כלכליות. השקעה של כסף או זמן בכדורגל מגיעה בדרך כלל בגלל המרדף אחרי פרסום או בגלל אגו טריפ כזה או אחר. זה נכון לגבי תחומים רבים בישראל ובמערכת הציבורית, אבל זה בולט במיוחד בכדורגל. הכדורגל הישראלי הפך בקיץ הזה לזירת התגוששות בין פוליטיקאים ועסקנים שהאינטרס האחרון שלהם הוא הכדורגל עצמו. בספורט הניהול הכושל בולט במיוחד ובר־השוואה למקומות אחרים בעולם. ולכן ניתן לראות את הניהול הכושל של הכדורגל בעיקר בתחרויות בינלאומיות.

כדורגל בשעריים. אין תוכניות עבודה לאגודות קטנות ברמת השטח צילום: עוז מועלם

מחפשים קרדיט

בישראל הספורט נתפס כתת־מערכת. הוא כפוף למשרד הספורט והתרבות, ובניגוד לשאר העולם נטול קשר משמעותי עם משרד החינוך. אם היה תקציב מתאים ואנשי מקצוע רבים שעובדים כדי לבנות את הספורט מלמטה, אז אפשר היה להתייחס לניתוק הזה בין החינוך לספורט כעניין חיובי, אבל ההתנהלות של רוב גופי הספורט, כולל הכדורגל, נובעת ממחשבה לטווח הקצר והבינוני. אין תפיסה כוללת של הספורט והכדורגל בראייה כלל־ארצית ובטח שאין תוכנית לטווח הארוך. יש תוכניות להקים מועצות לאומיות שיעשו תוכניות כאלו, אבל גם גופים אלו מונעים מפוליטיקה וממרדף אחר אגו.

זה לא שונה בספורט העולמי, אבל ההבדל הוא שברחבי העולם המתוקן הספורט מנוהל עם תוכניות לטווח הארוך. התוכניות הללו מקיפות ונכתבות על ידי מדענים, אנשי חינוך ואנשי ספורט. בזכות תוכניות כאלו יש לאגודות קטנות בבסיס הפירמידה בסיס מקצועי שמאפשר לעבודה שלהן להתחבר מקצועית עם העבודה של המועדונים שמעליהן בפירמידה. העבודה של כל הגופים אמורה להתחבר בסופו של דבר לרצונות ולדרישות של מערכות הספורט במדינה.

בישראל המערכת עובדת בעיקר כמו מכבי אש. כתוצאה ממחסור בחשיבה מקצועית ומדעית, מחפשים כל הזמן "פרויקטים" ו"מודלים". אם זה עובד, אז מישהו לוקח קרדיט על זה - "אני עשיתי", "אני בניתי", "החזון שלי" וכו'. אם זה לא עובד, אז צריך לכבות שריפה - ואז אף אחד לא לוקח קרדיט על הכישלון.

סנדרו רוסיי ושחקני ברצלונה. "אי אפשר לשתול זרעי ברצלונה סתם ככה בישראל" צילום: אי פי איי

לשתול זרעי בארסה?

נתמקד בכדורגל. התשתית המקצועית של הכדורגל מתבססת בעיקר על התשתית האנושית. כיום לשרה לימור לבנת יש "תוכנית": לגייס את "המודל של ברצלונה" ולהשקיע 60 מיליון שקל בבניית מועדונים בפריפריה על בסיס המודל הזה. התוכנית הזו נובעת מכך שהשרה לבנת נפגשה עם נשיא קבוצת ברצלונה סנדרו רוסיי והנהלת הקבוצה במהלך ביקורם בישראל, והגיעה איתם לסיכום עקרוני על הקמת מועדוני כדורגל לנוער בארץ בשיתוף המועדון הקטאלוני.

בין שני הצדדים סוכם כי המועדונים יוקמו בישראל תוך שיתוף פעולה הן על בסיס מקצועי ו"הן במישור הערכי" עם מועדון הכדורגל של ברצלונה. הרעיון להקמת מועדוני הנוער החדשים בשיתוף בארסה "עולה בקנה אחד עם המסקנות והיעדים שקבעה ועדת זליכה להביא להגדלת מספר הילדים והילדות המשחקים כדורגל באופן קבוע", לפי הודעת משרד הספורט. המטרה המוצהרת של הפרויקט הנה להביא להגדלת מספר הילדים והילדות המשחקים כדורגל באופן פעיל ב־20 אלף מדי שנה. ההמלצה להקים מועדוני אוהדים כפי שאומצה בדו"ח זליכה נידונה אף היא בישיבה.

אבל מי מוביל את הפרויקט? האם זה פרויקט שיכול להתחבר לשאר הכדורגל הישראלי? האם יש בו משהו מעבר לפופוליזם "שאפתני" של השרה? מי המאמנים שיהיו בפרויקט? כמה כסף הם יקבלו? מי יכשיר אותם? מי יעביר את ההכשרה מדור לדור? אי אפשר לקחת זרעי ברצלונה ולשתול אותם ככה סתם בישראל. זה הליך ארוך שדורש סופר־מקצועיות. האם למשרד הספורט יש הכלים המקצועיים לכך? האם הוא יכול לתפעל מערכת כדורגל ללא הסיוע של ההתאחדות לכדורגל? האם 60 מיליון השקלים האלה יושקעו בבניית מגרשים או בבניית מאמנים שאמורים לבנות את הילדים?

אבי לוזון ומשה סיני. אין דמות מקצועית מרכזית לאורך השנים בהתאחדות. זו הבעיה צילום: חיים צח

מה ההתאחדות עושה?

מגיעים עכשיו להתאחדות לכדורגל. האם האנשים שמנהלים את הכדורגל בישראל שואלים את השאלות הבאות?

- האם המאמנים הישראלים טובים מספיק בכל הרמות?

- האם למאמן הישראלי יש כל הכלים שהוא צריך כדי להכין שחקנים בצורה מקצוענית לכדורגל של העתיד?

- האם מאמן קבוצת בוגרים צריך לעסוק 80% מהזמן שלו בקבוצה הבוגרת ורק 20% מהזמן בארגון המועדון שנמצא מתחת לקבוצה הבוגרת או שצריך מנהל מקצועי לצד כל מאמן?

התאחדויות לכדורגל מתוקנות צריכות לבסס כל תוכנית שלהן על ידע והנחלתו לעוסקים בדבר. פהכשרה להדרכת ילדים היא הבסיס לפיתוח מאמנים. צריך שבמערכת כזו יהיו אנשי ידע שמכירים את המגמות העולמיות והאינטרס שלהם הוא מקצועי ומדעי. האנשים שבונים את המערכת המקצועית לא יכולים להיות פוליטיקאים או עסקנים כפי שקורה היום.

ועדות כגון ועדת זליכה וועדת דודי כהן הן יוזמות ברוכות שהגיעו למסקנות נכונות, אבל לא ברור אם הן ישנו את הדגשים של עבודת ההתאחדות לכדורגל. הן לא ערבות להתנהלות מקצועית.

נגיד לכדורגל הישראלי

כעת המצב המתוח בין ההתאחדות לכדורגל ומשרד הספורט הוא בעייתי, אך הוא גם הזדמנות. הזדמנות לאפשר להכניס איש מדע ניטרלי שיתחיל בעבודה מקצועית נרחבת שמטרתה לסייע לכדורגל הישראלי. מעין ועדה קרואה אבל רק לכדורגל. לא לענייני כסף אלא לכדורגל עצמו. לספורט הזה שיש בו מדדים אובייקטיביים ושאפשר לבדוק אם הושגה בו התקדמות או לא עם כלים מדעיים.

צריך ראש מערכת מקצועי שיהיה בלתי תלוי פוליטית ויהיה בר־סמכות מקצועית - מעין "נגיד בנק ישראל" רק לכדורגל. יש מספיק ישראלים עם ידע נרחב וניסיון בשטח. צריך שהאדם הזה יראה את קידום הכדורגל כמשימה היחידה שלו, והוא יהיה הזרוע המקצועית של ההתאחדות לכדורגל. מטרת־העל שלו תהיה ליצור יותר מאמנים ויותר כדורגלנים וגם לשפר את רמתם.

הכדורגל, עם אנשי המקצוע והמדע הנכונים, יכול להוות דוגמה לשאר הגופים הציבוריים במדינה. מינוי אנשי מדע ומקצוע עצמאיים לתפקידים בכירים בהתאחדות לכדורגל טוב יותר מכל ועדה, שבנויה מאנשים שאינם אנשי מקצוע ולא באמת יכולים לקבוע מה נכון ומה לא נכון מבחינה מקצועית.

מדעי הספורט והאימון הם תחומים מתפתחים בכל העולם. הפקולטות ללימודיהם מייצרים בוגרים, דוקטורים ופרופסורים שעוזרים לקדם את הספורט ברחבי העולם. הפתרון לכדורגל הישראלי אינו טמון בוועדה זו או אחרת. הפתרון הוא במדע. במציאת אנשי המקצוע הנכונים שיקדמו את הספורט חרף כל הפוליטיקות והאינטרסים האישיים שמניעים אותו.

הכותב הוא ד"ר, ראש המרכז לקידום הספורט והמרכז לקואורדינציה בישראל וחבר מערכת ספורט הישגי בגרמניה