באיזה צד אתה?
תופעת ההיפר-גלובליזציה משנה את פני העולם. האם החוקים של פיפ"א לגבי נבחרות ישתנו לחלוטין? האם כדורגל הנבחרות ישאר רלבנטי בעתיד?
אדנן יאנאזיי (Yan-a-zii) נולד בבריסל, בלגיה וגדל כשחקן באנדרלכט. הוא אמור לשחק בנבחרת בלגיה, לא? לא.
- "יש לנו מוח אבל הרגליים לא מבצעות"
- למה הילדים הספרדיים מוסרים טוב יותר?
- ישראל עדיין צריכה למצוא את הסגנון שלה
יאנאזיי. יכול לשחק גם בנבחרת אנגליה אם יחליט להמתין בסבלנות צילום: רויטרס
ההורים של שחקן מנצ'סטר יונייטד הם אלבנים – בעצם אלבנים מקוסובו – אז הוא יכול לשחק עבור אלבניה. או קוסובו (כשתקבל אישור להפעיל נבחרת מפיפ"א). אלו רק שלוש אופציות ראשונות שעומדות מול השחקן המוכשר בן ה-18. אמו היא חצי סרבית וחצי טורקיה אז הוא יכול לשחק גם בנבחרת סרביה או בנבחרת טורקיה אם היא תפעיל קצת את הפקידים שלה ותשיג לו אזרחות. אבל זה לא נגמר כאן. לאביו יש קשר עם קרואטיה, אז יאנאזאיי יכול גם לבחור לשחק בקרואטיה.
חשבתם שזה נגמר רק בשש אופציות? לא. אם ימתין בסבלנות עוד שלוש שנים, יוכל לשחק בנבחרת אנגליה וזאת מאחר שהוא משחק במנצ'סטר יונייטד מגיל 16 ואחרי 5 שנים באנגליה אפשר לקבל מעמד של תושב ארעי – מה שלפי חוקי פיפ"א מאפשר לך לשחק בנבחרת המקומי.
החבר יאנאזיי הוא מקרה קיצון של גלובליזציה אבל בעתיד הלא רחוק כמעט לכל שחקן יהיו 5 או 8 אופציות. כמעט ל שחקן יוכל לבחור באיזו נבחרת הוא רוצה לשחק וזה עשוי לשנות את פני כדורגל הנבחרות בצורה מאסיבית. רק שימו לב לגדעון זלאלם מארסנל. הוא נולד בגרמניה להורים מאתיופיה ובגיל 9 עבר לארה"ב. בעוד חמש שנים הוא יוכל לשחק גם עבור אנגליה מאחר שהוא שחקן ארסנל. לפי השם, יש מצב שהוא גם יהודי אז זה יפתח לו את האופציה לשחק גם בנבחרת ישראל.
השבוע מדברים הרבה על "בריחת מוחות" מישראל. בעבר נעשתה כאן כתבה על אנשי מקצוע שמצאו את עצמם רחוק מישראל בגלל שלא ממש נותנים להם לעבוד. אבל זה עוד כלום. בעתיד הלא רחוק, ייתכן מאוד שלכל שחקן ישראלי מצוין תהיה את האופציה לא לשחק עבור נבחרת ישראל. למה? כי הוא יוכל לשחק עבור נבחרת אחרת בזכות מוצא או דרכון. מאור מליקסון היה קרוב לשחק עבור נבחרת פולין ואיך שזה נראה, יהיו עוד כמוהו בעתיד.
זו לא תופעה ישראלית בלבד, יש מיליוני מהגרים בעולם. 4 מיליון בבריטניה, 3 מיליון באיטליה, 3 מיליון בצרפת, 1.5 מיליון בשווייץ, מיליון ביוון ועוד. לארה"ב נכנסים לפחות 1 מיליון מהגרים חדשים כל שנה. מדובר על היפר-גלובליזציה של ההגירה.
אני מביט על ילדים שאני מכיר ורואה כמה אופציות פתוחות בפניהם. ילד עם אמא ישראלית בעלת אזרחות פולנית שחיה בארה"ב עם אבא חצי ג'מייקני – יכול לבחור בין 4 נבחרות. ילד - עם סבתא הודית-איראנית שנשואה ליהודי עיראקי ויש להם ילדה, שנולדה בבריטניה וחיה בארה"ב עם בן זוג רומני-פולני - יכול לבחור בין ישראל, איראן, עיראק, הודו, ארה"ב, פולין, רומניה, ווילס, סקוטלנד או אנגליה: 10 אופציות. כמוהם יש עוד מיליונים.
ההיפר-גלובליזציה משנה לחלוטין את המושג "לאום".
ג'ק ווילשר, שחקן נבחרת אנגליה וארסנל, אמר שרק אנגלים צריכים לשחק באנגליה. ואולם, בעתיד כבר לא יהיו דבר כזה "אנגלי", "סרבי", "גרמניה", "ארגנטינאי" או "סודני". לאומים מתערבבים יותר מאי פעם. האם החוקים של פיפ"א יישארו רלבנטיים בעתיד בו כל שחקן יוכל לבחור את הנבחרת שלו כמו שהוא בוחר מועדון? האם כדורגל הנבחרות ישאר רלבנטי בעולם כזה?
