האם שווה להיות כדורגלן? הסיכון המקצועי גדול פי 1,000

הוויכוח על משכורות הכדורגלנים עולה מחדש כל עת שמפרסמים את נתוני השכר של שחקני הליגה האנגלית. השכר הממוצע של שחקן בפרמיירליג עומד על 25 אלף ליש"ט בשבוע. זאת לעומת משכורת שנתית ממוצעת של שכיר באנגליה שעומדת על כ־26 אלף ליש"ט בשנה. כלומר שחקן כדורגל ממוצע בליגה הראשונה באנגליה מרוויח בשבוע משכורת השווה לשנת עבודה של שכיר. בעקבות פרסום הנתונים האלה, באנגליה קמה תנועה שדורשת לשלם לחיילים כמו שמשלמים לשחקני הכדורגל. בישראל גם מותחים ביקורת רבה על משכורות של חלק מהשחקנים — במיוחד לאור העובדה שרוב המרוויחים הגדולים לא עושים זאת כי הם מצליחים להביא צופים לאצטדיונים ולמלא את קופת המועדון, אלא בזכות מיליארדר כזה או אחר שמממן את משכורותיהם.

שחקן כדורגל פצוע. גם המוח נפגע צילום: רויטרס

פרישה מוקדמת

בוויכוח סביב המשכורות כמעט ולא מקדישים תשומת לב לכמה נתונים שלבטח ישנו את דעתם של חלק מהמתנגדים לתשלומי המשכורות הללו. אופי משחק הכדורגל דורש ביצוע פעולות גופניות חדות כגון שינויי כיוון בכוח רב ובמהירות רבה. כיוון שכדורגל הוא משחק מגע חלקי, המהירות והכוח הופכים כל מפגש בין שחקן לשחקן למסוכן מאוד להמשך הקריירה של שני השחקנים.

אין הרבה קריירות שיכולות להגיע לסיומן בגלל תאקל אחד. אבל כדורגל הוא אחת מאותן קריירות שבריריות. במחקרים שנערכו באנגליה עולה שסיכון של כדורגלן להיפצע במהלך עבודתו גדול פי 1,000 מאשר בכל מקצוע אחר הכרוך בעבודה פיזית ומוגדר כמסוכן. לא רק הקריירה הספורטיבית של שחקן עשויה להסתיים בגלל פציעה, גם מצב בריאותו לאחר פרישתו יושפע דרמטית בגלל אותה פציעה.

הסיכון לפציעה וסיום הקריירה המיועדת מתחילים כבר מגיל נוער, תקופה שבה השחקן משקיע שנים רבות של אימונים לפני חתימה על חוזה מקצועי ראשון. מחקרים מראים שכ־8% מכלל הספורטאים הצעירים ייאלצו לפרוש כבר בגיל צעיר בשל פציעות. הסיכון הזה רק גובר במהלך הקריירה. בסקר שנערך בקרב שחקני כדורגל בליגה האנגלית עולה ש־50% מכלל השחקנים נאלצו לפרוש כתוצאה מפציעה. כמחצית מהשחקנים שפרשו עשו זאת עקב פציעה טראומטית, כגון קרע ברצועה הצולבת, וכמחצית עקב פציעה כרונית טורדנית.

לא רק שקריירה של כדורגלן שברירית, היא גם קצרה והכאבים שנובעים ממנה ממשיכים הרבה אחרי סיומה. שחקן בליגה האנגלית משחק בין 8 ל־13 שנים ולבטח הוא יסבול מדלקות פרקים או מכאבים כרוניים — שפוגעים קשות באיכות החיים לאחר הפרישה. 80% מהכדורגלנים שפרשו מדווחים על כאבים בגוף בזמן ביצוע פעולות יומיומיות לאחר הפרישה.

לפי מחקר של פרופ' ניקולה מאפולי מבית הספר לרפואה בלונדון, 60% מהכדורגלנים שעברו פציעה קשה במהלך הקריירה שלהם סובלים מבעיות מפרקים קשות גם לאחר פרישתם. 30% מהכדורגלנים סובלים משחיקה של הסחוס בברכיים ומפרקים אחרים, ורמת הסיכון שלהם ללקות בדלקת מפרקים גבוהה עד פי חמישה משל האוכלוסייה הרגילה. שחקני כדורגל רבים סובלים מבעיות קרסוליים, ירכיים ורגליים גם אם לא נפצעו בצורה קשה במהלך הקריירה שלהם.

פציעה. 30% מהכדורגלנים סובלים משחיקה של הסחוס בברכיים ומפרקים אחרים צילום: אימג'בנק, gettyimages

ניתוח לא משקם

יש נטייה לחשוב ששחקן כדורגל שעבר ניתוח לתיקון קרע ברצועה הצולבת או במיניסקוס וחזר לשחק, החלים לחלוטין מהפציעה. אולם בטווח הארוך עולה כי ההחלמה נעשית בטווח הקצר אך לא בטווח הארוך. הסיכוי ששחקן, שעבר ניתוח שיקום קרע או מיניסקוס, יסבול משחיקת סחוס בברך 20 שנה אחרי פרישתו גבוה מאוד. בין 30% ל־50%. זה יחס חריג מאוד ביחס לאוכלוסייה הרגילה.

שחיקת סחוס פוגעת בצורה משמעותית בחיי השחקן שפרש. היא מגבילה משמעותית את יכולתו לעסוק בעבודה פיזית ואפילו תפגע ביכולות שלו לעלות במדרגות. רוב הכדורגלנים לשעבר צריכים טיפוליים רפואיים רבים כגון ניתוחים, לעתים כאלו שדורשים החלפת מפרקים, וגם טיפולי פיזיותרפיה קבועים.

לא רק פציעות אורתופדיות פוגעות באיכות החיים של השחקנים שפרשו. בענפי ספורט כמו כדורגל ופוטבול, שבהם גם הראש חשוף לפגיעות טראומטיות, כגון זעזוע מוח, שחקנים רבים שפרשו סובלים מבעיות עצביות וגם נפשיות.

שחקני הכדורגל, שמשחקים ללא הגנה על הראש, סובלים בתדירות גבוהה מחבלות ראש חוזרות הנגרמות לאו דווקא מנגיחה בכדור אלא כתוצאה של התנגשות בראש של שחקן אחר בזמן מאבק על כדור גובה. אף על פי שפציעות אלה נחשבות ל"פציעות קלות" והשחקן חוזר לשחק לאחר כמה ימים, הנזק שלהן לטווח הארוך הוא משמעותי.

שחקן כדורגל פצוע. שווה את הכסף? צילום: איי אף פי

לא עבודה מושלמת

שנים אחרי פציעה כמו זעזוע מוח, מתרחשת פגיעה משמעותית במערכת העצבים. כדורגלני עבר נמצאים בסיכון גבוה לבעיות עצביות שמובילות לירידה ביכולות הקוגניטיביות. שחקני עבר רבים סובלים מבעיות זיכרון,וביחס לאוכלוסייה הכללית הם לוקים בהרבה יותר מחלות ניווניות של מערכות העצבים כגון אלצהיימר, דימנציה ופרקינסון.

לפי פרופ' מאפולי, הפתרון לבעיות הרפואיות הרבות של ספורטאים לפני ואחרי פרישה הוא במציאת שיטה הוליסטית שתטפל בשחקנים במהלך הקריירה שלהם ותמשיך בטיפול גם לאחר פרישתם. "זה חשוב לאזן את התופעות הנגטיביות של פציעות ספורטיביות עם הטבות פסיכולוגיות, חברתיות ובריאותיות", כותב מאפולי. "ספורטאים צריכים להרגיש שהם יכולים להעניק את המחויבות הרצינית ביותר לקריירה שלהם".

אז כן, אולי נראה שלכדורגלנים יש העבודה המושלמת. כסף גדול עבור עבודה שהם אוהבים. אבל חשוב לזכור שרובם, במיוחד אלו שהגיעו לרמות הגבוהות ביותר, הקריבו המון בשביל להגיע למעמדם. הם הקריבו קשרים חברתיים ובעיקר את בריאותם. הכדורגלנים ברמה הגבוהה ביותר הם זן נדיר. הקריירה שלהם קצרה, שברירית ובטווח הארוך מותירה אותם עם קשיים בריאותיים רבים. הם אולי לא חשובים לחברה כמו כבאים או חיילים, אבל אנשים משלמים הרבה מאוד כסף כדי לראות אותם בזמן העבודה שלהם. ועל כך מגיע להם הרבה מאוד כסף.

הכותב הוא פיזיולוג ופיזיותרפיסט במכון פיזיולייף בהרצליה