2014: שנת משחקי הכס בכדורגל הישראלי

ההתאחדות לכדורגל עברה שנה סוערת במיוחד מבחינה פוליטית שהשורה התחתונה שלה היא: אבי לוזון נשאר המלך. הוא נאבק בהצלחה בטוטו ובלימור לבנת והוא ימשיך לשלוט בהתאחדות לכדורגל עד מתי שיתחשק לו.

על פניו, לוזון עדיין לא החליט אם הוא יציג את מועמדותו לבחירות ביוני 2014 אבל ברמת השטח כבר החלה העבודה שלו להבטיח קדנציה נוספת. הוא זוכה לתמיכה גורפת בקרב הקבוצות, שמחליטות לגבי עתידו. קשה לראות מישהו מהקיים מתמודד ומנצח את לוזון בבחירות - בטח שעל פי התקנון "ההנהלה תבחר מבין חבריה את היושב ראש".

גם אם הפייבוריט ברמת השטח (מאמנים, אוהדים, שחקנים), גיורא שפיגל, ירצה להיות יושב הראש - הוא לא יכול. למעשה, גם אם דיוויד סטרן יחליט שבא לו לעשות לכדורגל הישראלי מה שהוא עשה ל-NBA, הוא לא יכול. בבחירות ביולי נציגי כל הקבוצות ייבחרו הנהלה בת 29 חברים וחברי ההנהלה ייבחרו מביניהם את היושב ראש, שאמור, על פי התיקון בתקנון, לעבוד "ועדת כשירות". אבל כדי להיות יו"ר אתה חייב להיות חבר הנהלה. וכדי להיבחר להנהלה צריכה תמיכה של לפחות 20% מהקבוצות.

.  

בקיצור, המרכזים שוב יבחרו את היו"ר בדיל כזה עם ניחוח של פעם.

אגב, ועדת "כשירות": מבין חברי ההנהלה הקיימים רק אבי לוזון או שטרן חלובה יכולים לקבל את אישורה וזאת מאחר שמועמדותם אינה נגועה בניגודי אינטרסים (על פי חוות הדעת המשפטית שההתאחדות הזמינה). וזאת למרות שהבן של לוזון הוא המאמן של מכבי פתח תקווה ולאחרונה היו"ר המכובד התקשר ליציע העיתונות כדי להגיב על עבודתם של ילדי הכדורים במשחק של מכבי פתח תקווה. הכל מאוד נקי מאינטרסים.

משחקי הכס. מרוב אינטרסים לא רואים כדורגל

התקווה הגדולה לדם חדש בכדורגל הישראלי מגיעה ממנהלת הליגה. אבל גם זאתי היא פרי יצירתו של אבי לוזון ולמרות שמכבי תל אביב מנסה להשיג השפעה ולהכניס אנשי מקצוע חזקים לארגון, ספק אם ימונו אנשים בעלי השפעה (יו"ר, מנכ"ל, סמנכ"ל) ללא הסכמת יו"ר ההתאחדות לכדורגל. בינתיים, השמות שמוזכרים כמועמדים לתפקידים שאמורים להוציא את הכדורגל לדרך חדשה הם אנשי התאחדות כאלו ואחרים.

ומה עם הקבוצות? הן צריכות את לוזון בשביל שינוי סטטוס מיועד. ככל הנראה שב-2014 מועדונים יוכלו לבחור אם לעבור ממודל של מלכ"ר, למודל של חברות למטרת רווח. הקבוצות, ככל הנראה, ירצו להמשיך לקבל הקצבות ציבוריות למרות שהן יהיו חברות בע"מ (ולכן הכסף הציבורי יעבור למחלקות הנוער או משהו כזה). בכל מקרה, מדובר על מאבק מול רשויות המיסים ולוזון לצד הקבוצות, כולל מכבי תל אביב. כך שלא צפוי מרד גדול מדי מכיוון הקבוצות.  

בקיצור, הקיסר לוזון יושב על כס הברזל של שבע הממלכות של הכדורגל הישראלי. ההתאחדות, מנהלת הליגה, השופטים, נבחרות ישראל, השחקנים, המאמנים והאוהדים. 

מרד הנתינים

אבל ב-2014 ממלכות מסוימות יתחילו להתמרד בצורה אקטיבית הרבה יותר כנגד המצב הקיים.

יותר מ-400 שחקנים הודיעו אתמול על כך שהם מאוגדים תחת ההסתדרות. ניר אלון, שמנוסה מאוד במאבקים מול ארגוני ספורט ושחקנים כגון שי אהרון, דן רומן, מיכאל זנדברג ואוהד כהן - יהיו הרבה פחות מתפשרים בכל מה שקשור לזכויות השחקן, הביטחון התעסוקתי שלו והסטטוס שלו בתקנון העברות של ההתאחדות לכדורגל (התקנון המפגר ביותר באופ"א). השחקנים גם יאבקו על תנאי פרישה טובים יותר. כל הכלים כשרים - כולל שביתה.  

באיגוד המאמנים גם כן יש יו"ר חדש, רוני שניידר, שזכה בתפקיד לאחר מאבק מול ההתאחדות לכדורגל. במקביל יש תנועה ערה של מאמנים צעירים גם כן לכיוון התאגדות משמעותית, שעשויה להרעיד קצת את הסירה.

האוהדים, שכביכול יכולים לזכות בתמיכה כלכלית של משרד הספורט (שלא פתר כמה בעיות משפטיות חשובות מספיק לפני שהכריזו שם על תמיכה באוהדים), הם המתנגדים הברורים ביותר לשלטון הקיים של לוזון, למחירי הכרטיסים הגבוהים, לשעות המשחקים ההזויות (משחק ליגה לאומית ביום שני?!) ולקבוצות שעדיין מתעלמות מקיומם. במקביל לכוחם העולה של עמותות האוהדים - מתחילה כאן דינמיקה שעשויה להוביל ליותר ויותר מחאות אקטיביות ופוליטית נגד השלטון.

לא ברור אם 2014 תהיה שנה של שינויים גדולים - בכדורגל הישראלי מומחים בלא לשנות שום דבר - אבל החורף מגיע.