שוק העברות השחקנים - הסוף?

תארו לעצמכם עולם בלי "שוק העברות השחקנים". ינואר, לפתע פתאום, ייראה כמו חודש משעמם במיוחד. חודשי הקיץ יהיו כמעט נטולי שיחות על כדורגל, מועדוני כדורגל רבים, שהיו קורסים בגלל רכישת שחקנים יקרים מאוד, ישרדו עוד שנה או שנתיים, ושחקן שרוצה לעזוב את הקבוצה שלו פשוט יכול לגשת למאמן או לבעלים ולהגיד לו: "אדיוס". זה יהיה עולם בלי סכומי העברות משוגעים, בלי שחקנים שמורידים אותם לנוער כדי לשכנע אותם לעבור קבוצה ובלי קבוצות שחיות ממכירת שחקנים. המציאות הזו אמנם נשמעת בלתי אפשרית, אבל היא מציאות שאיגוד שחקני הכדורגל הבינלאומי, FIFPro, רוצה.

יותר משמעותי מבוסמן?

ועדת מומחים של מועצת המנהלים של FIFPro קבעה כי לאיגוד יש קייס חזק נגד מערכת שוק העברות הכדורגל. לפי FIFPro "יש הגבלות חמורות על חופש התנועה של השחקנים וננקוט בכל האמצעים הנחוצים, כולל פעולה משפטית, כדי להשיב לשחקני הכדורגל בעולם את זכויות העובדים שלהם". מאוד יכול להיות שהאיחוד האירופי יקבל את טענות FIFPro ועולם הכדורגל יעבור שינוי משמעותי יותר מאשר עבר אחרי שז'אן מארק בוסמן לקח את קבוצתו לבית המשפט והעניק לכדורגלנים חופש תעסוקתי, שהוביל, מצד אחד, לעלייה ניכרת במשכורותיהם, ומצד שני ליצורי כלאיים משפטיים וחוזיים שקבוצות וסוכנים עשו כדי להחזיק בשחקנים.

לפי FIFPro, תקנות ההעברות שעליהן מפקחת פיפ"א מצמצמות את חופש התנועה של השחקנים עם חוזים, שמשמשים כ"שלשלאות משפטיות ומוניטריות שכובלות את שחקני הכדורגל למועדונים". "אמצעים מסוג זה לא יועלו על הדעת בכל תעשייה אחרת", מדגישים באיגוד. "לא ניתן עוד להסכים ולציית למערכת במבנה הנוכחי שמיטיב רק עם "ה־1% של המועדונים והסוכנים העשירים ביותר". לפי הארגון, 28% משוק ההעברות העולמי מועבר לסוכנים. זאת בזמן שלפחות 40% מהכדורגלנים שמחוץ למדינות הכדורגל הגדולות טוענים כי לעתים רבות מדי לא קיבלו את שכרם במלואו, אם בכלל. "שחקנים שלא מקבלים שכר הם יעדים פגיעים לכנופיות פשע", נמסר מהאיגוד, "אלו יוזמים הטיות משחקים ומאיימים על הקיום של משחקי כדורגל מהימנים".

לא רק שהשחקנים כבולים לחוזים, אלא חלקם אף ממש מוצר על המדף. אחוזי שחקנים נמכרים לאנשי עסקים שמרוויחים מכל מעבר שלהם. פיפ"א נוטה לקבל את "ההשקעות בכדורגלנים" כי מועדוני כדורגל ברזילאים ודרום אמריקאים בונים את כל המודל הכלכלי שלהם על מכירת אחוזים מהשחקנים. ניימאר, למשל, נמכר ביותר מ־55 מיליון יורו. רק 17 מיליון יורו הגיעו לקבוצה שגידלה אותו. לפי עיתונאים חוקרים, לא רק אנשי עסקים וסוכנים מרוויחים ממכירת שחקנים משל היו סוסי מירוץ, אלא גם מאפיונרים שעוסקים בהטיית משחקים. כבר ידוע כי ישנם שחקנים שמאפיונרים "גידלו" כדי שאלו יעזרו להם בהטיית משחקים — תעשיית ענק שמגלגלת טריליון דולר בשנה.

קוקה מאתלטיקו מדריד. יעבור למנצ'סטר יונייטד? צילום: אי פי איי

"המערכת נכשלת"

נשיא FIFPro, פיליפה פיאט, אמר: "מערכת ההעברות היתה תמיד וממשיכה להיות בנויה על גב הזכויות של החברים שלנו כעובדים וכבני אדם. שחקני הכדורגל הם עובדים, ורק כשהם יוכלו ליהנות מהחוקים הכתובים, שמהם נהנים כל שאר העובדים, אז נהיה מרוצים. לא ייתכן שבזמן ש־28% מכספי העברות מגיעים לסוכנים, 40% מהשחקנים לא מקבלים את שכרם בזמן. על אף הכנסות השיא, המערכת הרגולטורית והכלכלית של הכדורגל נכשלת בצורה איומה בכמה חזיתות, ודוחפת את המשחק לעבר הרס עצמי".

לפי מזכ"ל FIFPro תיאו ואן סגלן, השחקנים "פתוחים לדיאלוג". אבל הדגש הוא שהארגון לא רוצה רפורמה, הוא רוצה מהפכה.

המועדונים והרשויות מתנגדים לשינוי במערכת העברות השחקנים בטענה כי היא מסייעת להעביר כסף מהעשירים לעניים, אך השיטה עצמה אחראית לפערים האדירים בין אלו שיש להם לאלו שאין להם. רק 2% מסכומי העברות השחקנים מגיעים לשורשי הכדורגל ולקבוצות הקטנות. לפי מחקר של האיחוד האירופי, נוצר מצב "שבו רק מספר מועט של מועדונים עשירים יכולים לרכוש שחקנים אחד מהשני". זאת אף שנפח ההעברות עלה מ־5,735 העברות בשנה ב־1995 ל־18,037 העברות ב־2011.

תעשיית העברות השחקנים ענקית: ב־2013 עשרת ההעברות הגדולות בעולם עלו למועדונים 1.6 מיליארד דולר. בחלון ההעברות הקיצי, הקבוצות מחמש הליגות הגדולות באירופה הוציאו 2.3 מיליארד דולר על רכישת שחקנים. מחוץ לחמש הליגות הגדולות, מועדונים רבים בונים את כל המודל הכלכלי שלהם על מכירת שחקנים. רק ממכירות שחקנים לאנגליה ולספרד, הליגה הפורטוגלית הכניסה יותר מ־1.5 מיליארד יורו ממכירת שחקנים בעשור האחרון. פורטו הכניסה 662 מיליון יורו ממכירת שחקנים מאז 2003 והרוויחה יותר מ־315 מיליון יורו. ב־15 השנים האחרונות עלו ההוצאות על רכישת שחקנים ב־744% — ליותר מ־3 מיליארד יורו בשנה.

מריו באלוטלי, מילאן. ב־15 השנים האחרונות עלו ההוצאות על רכישת שחקנים ב־744% — ליותר מ־3 מיליארד יורו בשנה צילום: אימג'בנק, Gettyimages

לא צריך ללכת רחוק

קשה לראות מועדונים מוותרים על שוק העברות השחקנים — שגם מעניק להם שליטה על השחקנים תחת חוזה (אף שבוסמן ערער את השליטה הזו). עם זאת, כל המערכת נוגדת עקרונות בסיסיים ביחסי עובד־מעביד ופוגעת בחופש התנועה של שחקנים — שלא לדבר על כך שהיא הופכת בני אדם לנכסים שנמצאים בידי משקיעים, חלקם אלמוניים. הכל גם מתבצע בשקיפות מינימלית שלעתים רבות קשה לדעת כמה קבוצה שילמה עבור שחקן.

ליגות עשירות מאוד בעולם מתנהלות ללא "שוק העברות השחקנים". ב־NBA, NFL ו־MLB לא משלמים כדי לרכוש שחקן בדרך כלל, אלא עסוקים בטריידים או בהחתמות של שחקנים חופשיים. הכסף הגדול שנחסך מההעברות הללו הולך בעיקרו למשכורות השחקנים, ואלו נובעות מההכנסות ונקבעות על פי הסכם קיבוצי (CBA) בין הליגה (כלומר הקבוצות) לבין איגוד השחקנים. שם השחקן הוא עובד ולא נכס.

אמנם לא צריך ללכת רחוק מדי כדי לתקן את שיטת הסחר המעוותת: ליגות, אנשי כדורגל והוועדות המיוחדות העלו כמה הצעות שיכולות להוות את הבסיס להסכמה בין מועדונים לשחקנים.

לפי מחקר שנעשה עבור האיחוד האירופי, צריך לאמץ תקרת מחיר לשחקן. כלומר, קבוצה לא תוכל לשלם על שחקן יותר מ־70% ממה שהיא מתכננת לשלם לשחקן עצמו (ברוטו) לאורך החוזה שלו. לפ המחקר גם צריך חובת "סעיפי יציאה" בחוזה ולהטיל גם מס יוקרה על תשלום על שחקן מעבר לנקודה מסוימת. האיחוד האירופי גם ממליץ על מספר מקסימום של שחקנים בכל מועדון ושקיפות נרחבת הרבה יותר בשוק.

בעניין השקיפות ניתן להרחיב את השימוש במערכת פועלת. לפיפ"א יש Transfer Matching System — מערכת שאמורה לחשוף את הסכום שכל קבוצה שילמה עבור שחקן. אבל פיפ"א, כמו פיפ"א, לא ממש משחררת מידע. באנגליה, למשל, רק ב־5 מ־115 העברות בקיץ האחרון באנגליה חשפו את המחיר ששילמו עבור שחקן. כל כך הרבה דברים מפוקפקים יכולים לקרות במעטה החשאיות הזה, ותשלומים לא מסודרים ל"משקיעים" או "סוכנים" יכולים להוות כר פורה לשחיתות.

באיטליה, אגב, כבר חושפים את כל המספרים של ההעברות. כל המועדונים חייבים להעביר רשימה של כל התשלומים שהם משלמים על שחקנים. האוהדים יודעים בדיוק כמה עולה כל שחקן.

ספק אם שוק ההעברות ייעלם לגמרי, אבל אין ספק שאם המועדונים והרשויות לא יעבדו בעצמם כדי לשנות אותו — הוא יתפרק להם בין הידיים, ואז קשה לדעת איך כל התעשייה הזו תמשיך.