למה הפסיקו לייצר כדורגלנים באירופה?

מחקר של CIES Football Observatory מצביע גם על כך שהעלייה בתנועת השחקנים מגיעה לשיא כל הזמנים. אחוז השחקנים הזרים בכל ליגה טיפס לשיא: 36.8% מהשחקנים משחקים במדינה אחרת מזו שבה גדלו. במקביל הגיע לשפל מספר שחקני הבית בליגות הבכירות באירופה ועומד כעת על 21.2%.

שחקני אייאקס. משתלם לאייאקס לייצר שחקנים צילום: רויטרס

"באופן כללי, מספר ההעברות שביצעו הקבוצות בעונה הנוכחית הוא בשיא של כל הזמנים", אמר רפאל פולי ממחברי המחקר הדמוגרפי של CIES עבור 2014. "זוהי מגמה שקשה להבין בהתחשב באקלים הממשי עם שלל המכשולים הפיננסים שלו". אופ"א קבעה כי הפייר פליי הפיננסי יכריח מועדונים להשקיע יותר באקדמיות ובתשתיות נוער – וזאת מאחר שההשקעה הזו אינה נחשבת כהוצאה וזה יוביל ליותר שחקני בית בקבוצות אירופה. עם זאת, המספרים מראים שהמגמה בדיוק הפוכה. כאמור, רק 21% מהשחקנים באירופה הם שחקני בית ויותר מ־36.8% הם שחקנים זרים. יותר מזה, 41.3% מהשחקנים בסגלים האירופאים הם שחקנים שנרכשו מאז ינואר 2013. כלומר 10.2 החתמות למועדון בשנה.

מי מייצרות?

יש קבוצות שדווקא מייצרות שחקנים. אין ספק. הדו"ח השנתי של החברה השווייצרית על דמוגרפיית הכדורגל מצא שבקבוצות בליגות הבכירות משחקים 69 חניכים לשעבר באקדמיה של אייאקס, 12 מתוכם בסגל של הנבחרת ההולנדית. קבוצת פרטיזן הסרבית וברצלונה מנהלות את האקדמיות השניות הפוריות ביותר, עם 66 ו־61 חניכים לשעבר הפעילים כיום ברחבי אירופה, בהתאמה. היידוק ספליט (52), ספורטינג ליסבון (52), הכוכב האדום בלגרד (50), ספרטה פראג (46), ריאל מדריד (46), דינמו זאגרב (45), פיינורד (44), דינמו קייב (44), MTK ההונגרית (43) ושאחטר דונייצק (43) גם מהמייצרות שחקנים המצטיינות באירופה. ברצלונה היא יצרנית השחקנים הטובה ביותר מבין קבוצות הליגות הגדולות (BIG 5) בעוד שליון (31 שחקנים), סטאד רן (28) וארסנל (27) גם בטופ 5 של הביג 5.

ישנן מספר סיבות שדווקא הקבוצות הללו הן יצרניות השחקנים הבכירות של אירופה. קודם כל, בשוק המקומי שלהן רוב הקבוצות הללו הן המשקיעות הגדולות ביותר באקדמיה שלהן. אייאקס משקיעה בסביבות ה־6 מיליון יורו בשנה באקדמיה שלה. פי 2 יותר מכל קבוצה הולנדית אחרת ורק ברצלונה משקיעה יותר באקדמיה שלה (כ־10 מיליון יורו). פרטיזן בלגרד וספליט משקיעות יותר ממיליון יורו (כל אחת) באקדמיה שלה. ספורטינג ליסבון משקיעה כ־5 מיליון באקדמיה שלה ועוד.

השורה התחתונה היא שהן עושות את זה כי זה משתלם עבורן. "רוב הקבוצות האחרות דווקא מצמצמות את התוכניות לנוער, ומסתמכות על גיוסים", אומר רפאל פולי, אחד ממחברי הדו"ח, ביחד עם רוג'ר בסון ולואי ראבנל. "קבוצות שאינן מנוהלות טוב מוציאות פחות כסף על הכשרת צעירים, בייחוד במזרח ובדרום אירופה" הדגיש.

זלאטן איברהימוביץ' מדי נבחרת שבדיה. השבדים מייצרים הכי הרבה עבור עצמם צילום: רויטרס

למה זה קורה?

כל היצרניות הן בין העשירות בליגות המקומיות שלהן ולכן יכולות להשקיע יותר באקדמיה. כמו כן, הן יכולות למשוך יותר שחקנים צעירים מכל המדינה. בגלל השריר הפיננסי הגדול שלהן (יחסית) הן גם יכולות לשמור את השחקנים הטובים ביותר אצלן עד שהם מגיעים לרמה גבוהה ואז אפשר למכור אותם במחיר טוב. קבוצות קטנות לא יכולות לעשות זאת. בשווקים הגדולים, ברצלונה, ריאל מדריד, ארסנל ומנצ'סטר יונייטד, כמו גם באיירן מינכן, יובנטוס, מילאן ועוד, יכולות לנהל אקדמיות רווחיות בגלל שהן מוכרות שחקנים שמגיעים עם מחיר פרמיום - כיוון שמודבקת עליהם תווית "איכות" של אחת הקבוצות הגדולות בעולם.

עם זאת, ונחזור לנתון המדאיג ביותר עבור הכדורגל - המספרים מראים דעיכה במספר שחקנים הבית. כאמור, אנחנו בשפל של כל הזמנים: רק 21% מהשחקנים הם שחקני בית. זו השנה הרביעית ברציפות של ירידה בנתון הזה.

הירידה הזאת מראה שחוקי "שחקני הבית" של אופ"א (כל קבוצה צריכה מספר מינימלי של שחקני בית בקבוצה) ־ לא עובד. העובדה שקבוצה ממוצעת רכשה 10 שחקנים מאז ינואר 2013 מראה שהפייר פליי הפיננסי גם לא ממש עובד. הרי, הוא היה אמור להוביל ליותר השקעה בנוער ופחות בשחקנים. אגב, זה מוביל לכך שהיצרנית הבכירה של כדורגל באירופה היא דווקא ברזיל. לפי CIES ברזיל היא יצרנית השחקנים הגדולה ביותר באירופה (471 שחקנים).

סרג' גנאברי. השחקנים של ארסנל נמכרים במחירי פרמיום צילום: אי אף פי

איפה הרשויות?

העובדה הפשוטה היא שעבור מועדונים זה לא משתלם לייצר את השחקנים של עצמם. זה יקר מדי להחזיק אקדמיה ולהכניס אותם לסגל הבוגרים - לעיתים רבות על חשבון תוצאות. קבוצות רבות לוקחות החלטה אסטרטגית להשקיע פחות באקדמיות ויותר במחלקת סקאוטינג משופרת (וזולה יותר או בכלל, להשקיע בסוכנים שיביאו שחקנים) שיעזרו להחתים שחקנים (בדרך כלל זרים) שהם יותר מנוסים ויותר טובים למלחמות הישרדות בליגות הבכירות (שזה שווה כסף).

לכאן אמורות להיכנס רשויות הכדורגל והרגולטורים שתפקידם הוא להפוך את הליך יצירת השחקנים ליותר משתלם עבור המועדונים. מה הגופים השולטים יכולים לעשות כדי שמועדונים ישקיעו יותר בנוער וישחקו עם יותר שחקני בית?

להעניק בונוסים משמעותיים לקבוצות שמייצרות את הכי הרבה שחקנים לליגות הבכירות; להעניק בונוסים משמעותיים לקבוצות שמשחקות עם מוצרי מחלקות הנוער שלה. למשל אם מועדון מייצר 50% מהסגל הקבוצה הבוגרת שלו, הוא צריך לקבל בונוס נאה מההתאדחות לכדורגל המקומית או אופ"א; להגביל את מספר השחקנים שקיים בכל מועדון - מקסימום 25 שחקנים לצד דרישה ל־10 שחקנים לפחות שהם שחקני בית; לשלם תשלומי סולידריות גדולים יותר למועדונים קטנים ברמת השטח על כל שחקן שגדל אצלהם ועבר לקבוצה בכירה.

בשבדיה יש את כמות שחקני הבית הגבוהה ביותר באירופה - 38.9%. סלובקיה במקום השני - 37.7%. פינלנד (34.8%), קרואטיה (32.4%), דנמרק (32.3%) סוגרות את החמישייה הראשונה. ישראל במקום השישי. בדרום אירופה רק 15.6% מהשחקנים הם שחקני בית. בצפון יש את האחוז הגבוה ביותר (32.5%). במערב (20.3%) ובמזרח (16.6%). מה זה אומר? שכלכלות הצפון, היציבות יותר, הן גם היצרניות ביותר.