שר ההתקפה

נחמד שבין כל המספרים שיעטפו את סופרבול 48 שייערך ביום ראשון בלילה בניו ג'רזי, למספר 1 יש משמעות רבה מלכל האחרים. מדובר במשחק הגדול של הספורט האמריקאי, בנושא הראשון שפותח ויפתח כל שיחת מסדרון בחודש האחרון ובשבוע הקרוב, בסופרבול הראשון אי פעם שייערך באצטדיון פתוח במזג אוויר חורפי של צפון מזרח ארה"ב, והראשון בהיסטוריה שנופ על ה־2 בפברואר. תהיה זו גם הופעה נדירה - רק שנייה ב־20 השנים האחרונות - של שתי המדורגות ראשונות ב־AFC וב־NFC במשחק על התואר. ואולם, הספרה 1 מספקת גם מפגש טהור בין שתי אסכולות פוטבול שונות ומנוגדות, ונהדרות: ההתקפה מספר 1 בליגה (דנבר ברונקוס) מול ההגנה מספר 1 (סיאטל סיהוקס).

כמו בכל סופרבול, גם כאן הסיפור מתחיל בסטטיסטיקה. 15 קבוצות הגיעו בהיסטוריה לסופרבול עם רקורד של ההתקפה הטובה ביותר בעונה הסדירה. המאזן שלהן בקרב על התואר הוא שמונה ניצחונות (53% הצלחה). מנגד, 14 קבוצות הגיעו לסופרבול עם רקורד של קבוצת ההגנה הטובה ביותר, ורשמו 11 ניצחונות (78% הצלחה). חמש הקבוצות האחרונות שהגיעו לסופרבול כשהן מתהדרות בגלימת ההגנה הכי טובה בליגה, גם זכו בו.

מאנינג (מימין) ואלוויי. בנו את ההתקפה הטובה בליגה צילום: רויטרס

אומההה! אומההה!

אז איך זה שהמספרים האלה אומרים דבר אחד, אבל בסוכנויות ההימורים דנבר פייבוריטית לזכייה? זה לא בגלל הניסיון העודף של המועדון, שרושם הופעה שביעית במעמד (שתי זכיות) מול הופעה שנייה לסיאטל (הפסידה בראשון). זה גם לא בגלל הסגל הצעיר והלא מנוסה יחסית של הסיהוקס, שמובלים בידי קוורטרבק מצוין בדמות ראסל ווילסון, שזו רק עונתו השנייה בליגה. וזו לא העובדה שהמאזן של שתי הקבוצות בסופו של דבר בעונה הסדירה זהה לחלוטין — 3:15, אחרי ששלטו ללא עוררין בעונה הסדירה והשיגו ניצחונות לא פשוטים בפלייאוף. ולמרות מה שחשבתם, זה גם לא בגלל פייטון מאנינג.

הבהרה: אין בשום דבר שנכתב מכאן והלאה כדי לגמד מההישג של מאנינג העונה או מהמורשת שלו. האח הגדול של איליי נתן כנראה את העונה הכי גדולה של קוורטרבק בהיסטוריה, תוך שהוא מנפץ את שיא הטאצ'דאונס (55) ומספר היארדים במסירות לעונה סדירה (5,477). ההתקפה של דנבר רשמה את המספרים הכי גבוהים מאז החל עידן הסופרבול. ומאנינג ניצח על התזמורת הזו. הוא היה קטלני, מדויק, מרשים. מלך בהתקפה, תסכל הגנות עם כל זעקת "אומההה! אומההה!", ואסור לשכוח שאת כל זה הוא עשה אחרי ניתוח צוואר מורכב שעבר במאי 2011.

אבל מאנינג עשה את כל זה בגלל שאפשרו לו לעשות את זה. מי שיצא לו לצפות במשחק של דנבר העונה, בוודאי ראה כמה דברים ברורים: כמה זמן יש למאנינג בתוך "הפוקט" אחרי "סנאפ", שניות אינסופיות. ככה זה כשהאופנסיב ליין שלך דואג שתחטוף רק 20 סאקס בעונה שלמה, ושומר על רצף של שישה משחקים שבו אף אחד לא מצליח לגעת בך בכלל. אבל לא רק שלמאנינג היה זמן למסור, היה לו גם למי. מבין 50 התופסים הטובים העונה בליגה, חמישה היו של דנבר. ארבעה מהם תפסו לפחות עשרה טאצ'דאונים. במשחקים מסוימים זה נראה כאילו מאנינג עומד ביריד שעשועים ומטווח ברווזים. והברווזים תפסו את הכדורים! דאמריוס תומאס, אריק דקר, ווס וולקר וג'וליוס תומאס תפסו כל דבר שזרק.

את כל הטוב מהעונה הזו חייבים בדנבר לאדם אחד: ג'ון אלוויי. הוא במקרה גם אחד הקוורטרבקים הגדולים ששיחקו את המשחק, והוא שיחק אותו עם הברונקוס. במשך 16 עונות בדנבר הוא רשם על שמו את שתי הזכיות של המועדון בסופרבול, ב־1997 וב־1998. היום אלוויי בן ה־53 הוא סגן נשיא הברונקוס, והוא האיש שדאג לבנות את אחת הקבוצות ההתקפיות הטובות בכל הזמנים.

אלוויי. החדר שלו במתחם של הברונקוס מכונה "המערה", כי אנשי מקצוע סיפרו שמי שנכנס לשם לא ממש יוצא. הוא צופה בשעות של קטעי וידיאו ומסתכל על עשרות דפים עם תרגילים ותרשימים צילום: אם סי טי

"המערה לאלוויי"

גם בימיו כקוורטרבק אלוויי הבין איך נראית התמונה הגדולה. הוא דיבר על זה בראיון שערך אחרי שהברונקוס העפילו השנה לסופרבול: "יש משהו לא פייר בתפקיד הזה, וזה בא עם הטריטוריה. זה המשחק וככה זה עובד. הקוורטרבק לא שולט בקבוצה שלו, במי נמצא בה. הוא לא שולט בהגנה. וכדי לזכות באליפויות, צריך שתהיה לך קודם כל קבוצת פוטבול טובה. לא משנה כמה אתה תהיה טוב. בתפקידי היום אני צריך לא רק לדאוג מי יהיה השחקן ה־12 או ה־16 על המגרש, אני צריך להשלים רשימה של 53 שחקנים. למצוא את החתיכות הנכונות לפאזל, לראות רחוק יותר. זה ג'וב נהדר".

כשהוא נכנס לתפקיד בינואר 2011, חף מהגינונים, אלוויי בעיקר הסתכל מהצד. את בריאן סנדרס, אז הג'נרל מנג'ר של דנבר, הוא שאל למה כדאי להעדיף שחקן חופשי כזה או אחר. את מאט ראסל, האחראי על גיוס שחקני קולג', הוא שאל על פי מה הוא חושב ששחקן א' יצליח ב־NFL ושחקן ב' לא. הוא למד לפתח את הקשרים עם מנהלי הקבוצות היריבות, כשהשם הגדול שלו פותח לו כמעט כל דלת בקלות. "חפרתי לכולם במוח", צחק אז אלוויי.

והוא עובד קשה, בלי שום הנחה. החדר שלו במתחם של הברונקוס מכונה "המערה", כי אנשי מקצוע סיפרו שמי שנכנס לשם לא ממש יוצא. הוא צופה בשעות של קטעי וידיאו ומסתכל על עשרות דפים עם תרגילים ותרשימים. מכונית הסדאן הלבנה של אלוויי היתה האחרונה שנותרה במגרש החניה בסיום כל יום. ואלוויי, כמו בימיו על המגרש, לא פחד לטעות. הוא ידע שעל כל החתמה רעה יבואו שתיים טובות. המוטו של אלוויי התחיל לקבל צורה - הוא ירדוף אחרי שחקנים שהוא עצמו היה רוצה להיות איתם בחדר ההלבשה, אפילו אם הם לא מציגים את המספרים הטובים ביותר.

את ה"וי" הראשון סימן אלוויי ב־2012, כשהצליח לשכנע את מאנינג ששוחרר מאינדיאנפוליס וקיבל פניות לפחות משליש מהקבוצות בליגה, לחתום דווקא בקולורדו. "כולם יודעים איזו משמעות היתה לג'ון בבחירה שלי להגיע לכאן", אמר מאנינג במעמד החתימה, "הוא מתחרה אדיר בתפקידו החדש כמו שהוא היה על המגרש. זה ריגש אותי". כבר בעונה שעברה החיבור הזה עבד מצוין, כשמאנינג מצעיד את דנבר למאזן של 3:13, לפני שנעצר בפלייאוף על ידי בולטימור, שעצרה גם את כל השאר.

העונה אלוויי דאג למלא את החורים במערך כשהמוטו שלו ברור, לחצוב דרך הדראפט ולהגיע לכישרונות הצעירים, אבל להביא לצדם חבר'ה שכבר עשו דבר או שניים בליגה. שחקנים נמשכו לכוח שלו ושל מאנינג, להשפעה של שני הקוורטרבקים המאגיים האלה, והרצון לשחק לצדם גרם לרבים מהם גם לוותר על לא מעט מיליוני דולרים כדי לעבור לאצטדיון המייל היי של דנבר.

מאנינג. הוביל כבר קבוצה התקפית לזכייה בסופרבול צילום: אם סי טי

זיכרונות מאינדיאנה

היריבה של דנבר ביום ראשון, סיאטל, היא קבוצה פיזית וקשוחה. כמה שההתקפה של מאנינג מרשימה, כך בדיוק ההגנה של סיאטל (ראשונה ברוב הסטטיסטיקות ההגנתיות). הסיהוקס לא כל כך מצליחים לשים נקודות על הלוח לאחרונה אבל הם עמדו יפה במשימה הראשונה – להגיע לסופרבול, תוך שהם מציגים בגרות בגמר ה־NFC מול הניינרס.

אם התחלנו בסטטיסטיקה, העוד צרה של מאנינג ואלוויי לקראת המשחק, גם נסיים איתה. מאז 1980 נערכו בסופרבול 12 מפגשים בין הגנה שדורגה בטופ 5 של הליגה להתקפה שדורגה בטופ 5. גם כאן המאזן מספר סיפור ברור - 3:9 לטובת הקבוצות עם ההגנה העדיפה. זה לא באמת 3:9 ל"קבוצות ההגנה", כי שתיים משלוש הקבוצות שהשיגו ניצחונות עם התקפה עדיפה היו הניינרס של 1989 (הגנה בטופ 10) והקאובויס של 1995 (נגד פיטסבורג השווה מבחינה הגנתית). נותרנו למעשה עם סופרבול אחד בלבד בעידן המודרני שבו "קבוצת התקפה" (אינדיאנפוליס קולטס שדורגה ראשונה בהתקפה ובשליש התחתון בהגנה) פגשה "קבוצת הגנה" (שיקגו ברס שדורגה שנייה בהגנה ורקס גרוסמן היה הקוורטרבק שלה...) וניצחה אותה. זה היה ב־2006. את הקולטס של 2006 הוביל אחד- פייטון מאנינג.