מדברים גבוהה גבוהה

מה משותף לחורחה קמפוס, רנה היגיטה, פיטר שילטון, איקר קאסיאס ופביאן בארטז? נכון, כולם שוערים שהשאירו חותם ונחקקו בזיכרונם של האוהדים בתקופות שונות. כולם שיחקו או עדיין משחקים בנבחרתם ונחשבים לאגדות. הדבר הנוסף שמשותף לכולם: גובהם הוא פחות מ־1.85 מטר. 

מנואל נויאר (מימין). השוערים כיום גבוהים, חזקים וטכנים צילום: רויטרס

חורחה קמפוס, 1.73 מטר ביום טוב, היה שוער נבחרת מקסיקו במשך 13 שנה מתחילת שנות התשעים, והיה הבולט בתקופה זו הן בגלל יכולותיו החתוליות בשער והן בשל האפודות האופנתיות (אך המחרידות) שנהג ללבוש. פיטר שילטון — שגובהו עמד על 1.85 מטר — נחשב לאחד השוערים הטובים בעולם בתקופתו והשוער האנגלי הבכיר בין השנים 1970 ו־1990.

רנה "בעיטת עקרב" היגיטה היה שוערה של נבחרת קולומביה בשנים 1987–1999 וגובהו היה 1.75 מטר. סימן ההיכר שלו היה "שיגעון". הוא היה יוצא בכדוררים לאמצע המגרש ובמשחק ידידות נגד אנגליה הציל כדור מהשער עם "בעיטת העקרב" — בעיטה עם שני הרגליים מאחורי הגב (חפשו ביוטיוב).

פאביאן בארטז, אלוף העולם עם צרפת בשנת 1998, התנשא לגובה של 1.83 מטר ובמשך שנים שיחק ברמות הגבוהות ביותר — כולל במנצ'סטר יונייטד. מבין כל אלו שהוזכרו, איקר קאסיאס, השוער האגדי של ריאל מדריד, הוא הגבוה ביותר: 1.85 מטר וכנראה השוער הטוב בהיסטוריה מתחת לגובה 1.90 מטר.

טביו קורטואה, שוער נבחרת בלגיה וצ'לסי. בקרוב נראה שוערים בגובה 2 מטר ויותר וזה לא יפתיע אותנו כלל צילום: איי אף פי

חיות נדירות ויקרות

כיום, ניתן רק לשער, אף אחד מהם לא היה יכול לקבל את תפקיד השוער בקבוצה בכירה או בנבחרת - אפילו קסיאס לא בטוח בשערה של ריאל. במבט חטוף על צוותי השוערים כיום בקבוצות הבכירות ניתן לראות שאין יותר שוערים שהם מטר שמונים וקרמבו. הרף הנמוך לעמדת שוער בכיר כיום הוא 1.88 מטר — כשיוצאי הדופן הם השוערים השניים של ריאל מדריד וברצלונה, קיילור נאבס (1.84 מטר) וקרלוס בראבו (1.85 מטר) בהתאמה. טיבו קורטואה, שוער נבחרת בלגיה וצ'לסי, בגובה 1.99 מטר. מנואל נויאר, שוער באיירן מינכן ואלופת העולם גרמניה, הוא 1.93 מטר, ג'ו הארט, שוער אלופת אנגליה, מנצ'סטר סיטי, בגובה 1.96 מטר. ובכלל — מג'יאנלואיג'י בופון, דרך דויד דה חאה ועד פרננדו מוסלרה, כולם מעל 1.90 מטר. ייספר סילסין, שוער נבחרת הולנד, נראה היום "נמוך" וזה בגלל שהוא "רק" 1.88 מטר.

עדיין יש שוערים נמוכים רבים שעושים עבודה מצוינת — גיירמו אוצ'ואה (1.85 מטר), שוער מקסיקו, כדוגמה. אך זה כמעט אף פעם לא מספיק כדי לקבל את הכפפות הראשונות של קבוצה בכירה. אבל אפילו בדרום אמריקה, שבמשך שנים סיפקה שוערים נמוכים אך זריזים, עשו שינוי מחשבתי והבינו שהגובה כן קובע. אגב, בלה ליגה ממוצע הגובה של השוערים עומד על 1.86 מטר בלבד — כ־2 ס"מ נמוך מהממוצע בליגות האחרות. זה ככל הנראה קשור לעובדה שבספרד ממעטים להגביה כדורים לרחבה.

השוערים בקבוצות הבכירות כמעט תמיד נמנים עם שמונת השחקנים בעלי המשכורות הגבוהות ביותר במועדון, והייחוד הפיזיולוגי שלהם תורם גם למחירם בשוק. קשה לרכוש שוער "בזול". למשל, קיילור נאבס, שהובא לריאל מדריד כשוער שני, עלה 10 מיליון יורו. ברצלונה הביאה שני שוערים ב־24 מיליון יורו וצ'לסי שמה על קורטואה תג מחיר של 40 מיליון יורו. בניגוד ל"כוכבים רגילים", שוערים רוכשים לטווח הארוך, ולכן המחיר הגבוה לא מרתיע קבוצות גדולות. את מנואר נויאר, למשל, הביאה באיירן עבור סכום של 22 מיליון יורו כשפרנץ בקנבאואר, נשיא הכבוד, הסביר: "22 מיליון יורו בשביל שוער זה לא הרבה בכלל. אנחנו קונים אותו לעשר שנים לפחות, אז זה בעצם תשלום של כ־2 מיליון יורו בשנה לשוער אדיר".

דודו אוואט. משבר בשער נבחרת ישראל? צילום: ראובן שוורץ

שינויים הכרחיים

עמדת השוער עברה שינויים רבים ב־20 השנים האחרונות. חוק 6 השניות האוסר על שוער להחזיק כדור ביד ברחבה מעל 6 שניות דורש מהשוערים לפתח משחק רגל משובח ולהיות חלק מהתקפות הקבוצה. חוק הנבדל, שגם כן השתנה כמה פעמים ב־20 השנים האחרונות, דורש מכל שוער לפתח יכולות זינוק מהמקום והבנה טקטית של מערך הקבוצה. המהירות המתגברת של המשחק דורשת מהשוער לפתח יכולת זריקה עם היד ומסירה עם הרגל כמו גם יכולת מחשבה מהירה. כל זה בנוסף ליכולות שהיו הכרחיות לשוער לאורך השנים — יציבות, מנהיגות, אסטרטיביות, אומץ וקור רוח.

היתרונות הפיזיולוגיים של שוער גבוה ברורים. מוטות ידיים ארוכות יותר חוסכות מהשוער שימוש בעבודת רגליים וגם מסייעות בכדורי גובה — שמדי שנה נהפכים ליותר ויותר חדים ומסוכנים. החסרונות של שוער גבוה תמיד היו שקשה לו "לרדת לכדורים נמוכים". כמו כן, דובר על קואורדינציה לקויה שמקשה על שימוש בכישורי מסירה או שליטה בכדור. ולכן, ממש עד לא מזמן, היו סבורים שהגובה האידיאלי לשוער הוא בין 1.85 מטר ל־1.88 מטר — גובה אידיאלי לעמוד בכל הדרישות הפיזיות במשחק. עם זאת, שינויים בצורות האימון וההבנה שעם עבודה יסודית ונכונה על הכישורים הקוגניטיביים של השחקן אפשרו לייצר שוער גבוה עם יכולות קואורדינטיביות גבוהות — אחרי הכל, עושים את זה לא רע בכדורסל (אגב, בארה"ב מפתחים שוערים ברמה מאוד גבוהה ככל הנראה בגלל הרקע של שוערים בענפים שדורשים קואורדינציית עין־כדור גבוהה: בייסבול, כדורסל ופוטבול). בקצב הנוכחי, נראה מאוד בקרוב שוערים רבים מעל 2 מטר ולאף אחד זה לא ייראה מוזר.  

קיילור נאבס. שוער נמוך יחסית - עולם הולך ונעלם צילום: אי פי איי

כנס לשער, שמנדריק

כיום בישראל, אחרי פרישתו של דודו אוואט מהנבחרת, עולה שוב הטענה כי אין מספיק שוערים ישראלים בכירים שיכולים להיות שוערי נבחרת. העובדה שישראל לא ממש מבורכת מבחינה גנטית בענקים עשויה להשפיע יותר מאי פעם על יכולת הנבחרת המקומית.

בתור מאמן ילדים ומאמן שוערים, אני יודע איפה מתחילה הבעיה. בבתי הספר לכדורגל לא שמים דגש על עמדת השוער. מי נכנס לשער? הילדים הפחות טובים — שבאופן טבעי גם חלשים יותר מבחינה פיזית. פעמים רבות "השמן של הכיתה" מוצא את עצמו בשער בגלל שהוא לא טוב מספיק כדי להרשים על המגרש עצמו. מאמנים רבים לא חשים שצריך לפתח שוער, ולכן "סוגרים פינה" ושמים בשער דווקא את הילד הכי פחות מוכשר. הטובים ביותר מבין אלו יתקדמו גם לקבוצות הליגה וכך נוצר חומר גלם שקשה לעבוד איתו. יש מאמני שוערים טובים מאוד בארץ, אך זה כמעט בלתי אפשרי להפוך פלסטלינה ליהלום.

כל עוד לא ישנו את המצב ברמת השטח, נבחרת ישראל תמשיך להסתמך על שוערים שלעולם לא יגיעו לרמות הגבוהות באירופה, והקבוצות הבכירות יימנעו מלהחתים שוערים ישראלים.

לשינויים בעמדת השוער צריך להגיב ברמת השטח. מאמני הילדים, הנערים והנוער צריכים לדעת את מי לבחור ומה לעשות איתו. הרשויות צריכות לחשוב על פתרונות יצירתיים כגון "יבוא" כדורסלנים או כדורידנים לענף כדי שיתפקדו כשוערים (עושים זאת בקרואטיה). והכי חשוב: צריך להבין שהשוער הוא חיה אחרת לחלוטין מהכדורגלן הרגיל.

הכותב הוא מאמן ילדים ושוערים שכותב עבור"פרויקט קואוצ'ים — מאמני כדורגל בישראל", גיליון חודשי למאמני הכדורגל בישראל