המזרח המקופח

שורשי הכדורסל נמצאים עמוק בצפון־מזרח ארה"ב. המשחק הומצא בספרינגפילד, מסצ'וסטס, על ידי ד"ר ג'יימס נייסמית', כשנדרש לחשוב על משחק ספורטיבי שניתן לשחק באולם כי הקור העז לא אפשר לשחק משחקים כגון בייסבול או פוטבול. המשחק המשיך והתפתח במזרח ארה"ב, ו"מרכזי הפיתוח" שלו היו בעיקר בניו יורק, פילדלפיה, בוסטון ואינדיאנה. גם היום, רובם הגדול של השחקנים בליגת הכדורסל של צפון אמריקה (NBA) הם ילידי מזרח ארה"ב.

ניו יורק ניקס. במערב גם מאזן של יותר מ־50% לא מספיק לפלייאוף — ובכל שנה חייבים למצוא דרך להשתפר כי אם לא, אין פלייאוף. במזרח אפשר להיכנס לפלייאוף עם מאזן של פחות מ־48% צילום: רויטרס

מובן שעם השנים התפשט הכדורסל למערב ארה"ב ולעולם כולו, וכיום ישנם כדורסלנים רבים שמגיעים ממקומות שונים לחלוטין ממזרח ארה"ב. אבל החוף המזרחי תמיד נשאר האבן השואבת של המשחק, והכדורסל המזרחי תמיד היה שורשי יותר, חכם יותר וקשוח יותר מכל כדורסל אחר.

ביג איסט

המוניטין של הכדורסל המזרחי קיבל גיבוי מכיוון נוסף בשנות השמונים, כשחבורה של מאמני מכללות ממזרח ארה"ב הקימה ליגה משלה. הוגה הרעיון היה דייב גאוויט, מאמנה לשעבר של ווילנובה, שקיבל את הסכמת האוניברסיטאות סנט ג'ונס, סירקויז, בוסטון קולג', סיטון הול, פרובידנס, יוקון וג'ורג'טאון, לחתום על חוזה שידורים מיוחד עם ערוץ בכבלים מקונטיקט.

הערוץ הקטן רצה להוכיח את עצמו במגרש של הגדולים — ערוצי הברודקאסט NBC, CBS, ABC — וסיפק לצופיו ליגה חדשה שמבוססת על הכדורסל החכם והקשוח של מזרח ארה"ב. לליגה קראו "הביג איסט" ולערוץ ESPN. השאר, כידוע, היסטוריה.

ההימור על הליגה החדשה הזו השתלם לערוץ הספורט החדש בענק, בצורת צמיחת מספר המנויים במאות אחוזים מדי שנה. אז, בשנות השמונים, אם גרת בניו יורק, בוסטון או פילי ואהבת כדורסל היית חייב לשבת בערבי יום שני ולצפות במשחקים בשידורים חיים של הביג איסט. החשיפה הזו, והצורך של קברניטי הערוץ שהפך לרשת שהיא שם נרדף לספורט באמריקה — הפכו את המאמנים האנונימיים לכוכבים, את המכללות הללו לעשירות, ואת סגנון המשחק שהכתיבו לדבר הכי מלהיב בכדורסל במשך עשורים. ההשפעה של הכדורסל הזה והשחקנים שנולדו, גדלו וטופחו במזרח טפטפו לאזור המזרח של ה־NBA במשך שנים. הגמר האחרון של הביג איסט כפי שהוקמה התקיים ב־2013 במדיסון סקוור גארדן. הליגה השתנתה לחלוטין והכניסה קולג'ים ממקומות רחוקים כגון דנבר. במבט לאחור, סופה של הביג איסט אולי מסמל את הסוף של הכדורסל במזרח ארה"ב.

לאקי, המאסקוט של בוסטון סלטיקס. דעיכת המזרח לא קשורה אך ורק בשחקנים אלא בעיקר בשילוב של ניהול גרוע, חוסר מזל וחוסר תחרותיות שמוריד את האזור כולו. צילום: איי אף פי

שנת 2000 הנוראית

בינתיים ב־NBA, במזרח היו היריבויות הגדולות שתודלקו בגאוות יחידה ובכסף גדול. בוסטון סלטיקס, ניו יורק ניקס, אינדיאנה פייסרס, פילדלפיה סיקרס, שיקגו בולס ודטרויט פיסטונס שיחקו את הכדורסל המזרחי הגאה. חכם, קבוצתי, קשוח ולעתים אפילו אלים. רוב העניין, הצופים והכסף הגדול התרכזו בחוף המזרחי, ולוס אנג'לס לייקרס של מג'יק ג'ונסון היתה האנטיתזה הנוצצת מהעיר השנואה מהמערב.

אבל מאז שנת 2000 הכדורסל במזרח דעך. על פי בדיקת הסטטיסטיקאי נייט סילבר, שבדק אחוזי הצלחה של קבוצות באזור שלהן ובכלל, ההגמוניה עברה למערב. ובאופן מובהק.

הסיבות לכך רבות. מזג האוויר, למשל, מה שהיה אחראי לכדורסל של החוף המזרחי בהרבה מובנים, הפך לאחת הסיבות שכיום שחקנים — כולם מיליונרים עם פמליות משפיעות — מעדיפים את הבריכה והבייב בביקיני באחת המדינות החמות. מנגד, לגור בניו יורק או בבוסטון זה לא סיוט כל כך גדול.

דעיכת המזרח לא קשורה אך ורק בשחקנים אלא בעיקר בשילוב של ניהול גרוע, חוסר מזל וחוסר תחרותיות שמוריד את האזור כולו.

הכסף הגדול בניו יורק לא מצליח לייצר שום דבר יעיל בברוקלין נטס או בניו יורק ניקס. אם פעם אי־העפלה לגמר המזרח נחשבה לכישלון אדיר עבור הניקס, כיום הקבוצה נלחמת על המקום האחרון עם פילדלפיה האומללה. "לא מדובר במודל אינטליגנטי של הנהלה", אמר דיוויד סטרן, הקומישינר של הליגה לשעבר, על הניהול של הניקס על ידי משפחת דולן.

אולי גם הדרישות של הניו־יורקרים מהניקס השתנו. כיום משחק בגארדן הוא אירוע לעשירים בלבד. המשחקים מתקיימים בשביל השואו בלבד, כדי שהמבקרים הרבים לעיר והאוהדים יוכלו לראות בשורה הראשונה את טיילור סוופיט או קייט אפטון. ואת ספייק לי, שמחיר המושב שלו על הפרקט עלה מ־500 דולר ב־1994 ליותר מ־3,600 דולר כיום. סילבר נתן לניקס סיכוי של 3% לזכות באליפות בשנים הקרובות, וזה רק משום שאיפשהו בהנהלה יושב פיל ג'קסון ומנסה לתקן את מה שמעוות שם כל כך הרבה שנים.

מה עם ברוקלין נטס? סגל יקר ומזדקן שלא פוגע. פילדלפיה? נפלה קורבן לטריידים גרועים ולניהול בעייתי. בוסטון סלטיקס עוברת הליך "הצערה" אגרסיבי. הטרייד של רייג'ון רונדו למערב (דאלאס) השלים סופית את הליך הפירוק שעברו הסלטיקס. כיום אין ולו שחקן אחד בקבוצה שזכה עמה באליפות ב־2008. גם המאמן דוק ריברס עזב לשמש ולכסף של לוס אנג'לס קליפרס. האופטימים מדברים על בנייה מחדש דרך הדראפט שעליה אמון בראד סטיבנס, המאמן המוכשר מאינדיאנפוליס שבעברו אימן בהצלחה את גאוות העיר, קבוצת הכדורסל של מכללת באטלר.

בלאט ולברון. גדל על ברכיי הכדורסל של החוף המזרחי אבל בקליבלנד מאמן קבוצה ללא זהות ברורה צילום: איי אף פי

הלב במזרח...

אינדיאנה פייסרס, שמנוהלת על ידי אגדת הסלטיקס לארי בירד, היא כנראה הקבוצה עם הכי מעט מזל ב־NBA בגלל פציעות אינסופיות של כוכביה. שיקגו בולס נבנתה טוב, אבל גם היא סבלה לא מעט מפציעות לכוכביה. דטרויט פיסטונס? היא נעלמה עם העיר עצמה. כמו כן, 7 מ־10 הקבוצות שמשלמות הכי מעט לשחקניהן נמצאות במזרח, ובאופן לא מפתיע גם 7 מ־10 הקבוצות הגרועות ביותר (מבחינת מאזן) נמצאות במזרח. וכשרוב המשחקים של כל קבוצה הם נגד יריבות מהאזור שלהן, נראה שבסופו של דבר התחרות פשוט לא קשוחה כמו פעם, מה שגורר את כל הקבוצות באזור למטה.

כלומר, אם במערב גם מאזן של יותר מ־50% לא מספיק לך לפלייאוף — ובכל שנה חייבים למצוא דרך להשתפר כי אם לא, אז לא מגיעים לפלייאוף — במזרח אפשר להיכנס לפלייאוף עם מאזן של פחות מ־48%. אפילו הניקס ביקרו בפלייאוף לא מזמן.

קובי בראיינט מלייקרס. באופן יחסי לאוכלוסייתה, פילדלפיה מגדלת הכי הרבה כדורסל. אחריה ברשימה: שיקגו, דטרויט וניו יורק - כולן בחוף המזרחי של ארה"ב צילום: אי פי אי

בלאט המושיע?

ואיפה דיוויד בלאט בתוך הקלחת הזו? השבוע בלאט דיבר עם התקשורת על המשכיות כתנאי להצלחה. "המשכיות" היא מילה שהוא משתמש בה הרבה, כי זה מה שהוא רוצה לראות בקבוצה שלו. בערב חג המולד, דיוויד והקאבלירס קיבלו בשורות רעות. הסנטר הפותח שלהם, אנדרסון וריז'או, קרע את גיד אכילס וגמר את העונה, מה שיקשה מאוד לייצר המשכיות כלשהי בעתיד הקרוב.

קליבלנד נמצאת בדיוק באמצע של ארה"ב — מבחינה גיאוגרפית וגם מבחינת הכדורסל. הקאבלירס, שהיא ללא ספק הקבוצה של השחקן הטוב בעולם לברון ג'יימס, היא קבוצה ללא זהות. פעם הם מציגים משחק התקפי קבוצתי להפליא, ופעם הם מתפרקים טוטלית בהגנה. ואין ספק שבלאט עדיין מתקשה להנחיל בקבוצה את הכדורסל שהוא רוצה — כדורסל של החוף המזרחי ברובו.

בלאט גדל בבוסטון וינק מילדות את הכדורסל של המזרח והסלטיקס מאז שהוא זוכר את עצמו. הוא התחנך על ברכי פיט קאריל, המאמן האגדי של אוניברסיטת פרינסטון שבניו ג'רזי.

האם הוא סוחב עם לברון את תקוות המזרח? האם קליבלנד, מקום די דלוח, יכולה להיות המקום שבו ייוולד המזרח מחדש? האם לקליבלנד של לברון ובלאט תהיה מספיק כריזמה לעשות זאת? זה בטח לא יקרה בזכות אטלנטה, וושינגטון או טורונטו.

עומרי כספי. הצייצנים אוהבים אותו צילום: אם סי טי

הישראלים - על הספסל, במקרה הטוב

עומרי כספי. סקרמנטו קינגס דעכה בזמן שהוא ישב בחוץ, אבל בעיקר בגלל חילוף מאמנים לא מוצלח. חזרתו למגרשים בשבוע שעבר הראתה שהוא ממשיך בפתיחת העונה הנהדרת שלו ומשחק עם הרבה אנרגיות. חלק מהאוהדים של הקינגס אף זעמו בטוויטר על מספר הדקות המועט שהישראלי מקבל.