תודה לכם הנפלד, פארקר ומאנו ג'ינובילי
גל מקל חתם בניו אורלינס פליקנס מה־NBA כי הוא יביא דברים למגרש שפעם לא נראו בסטטיסטיקה אבל היום כן. הוא לא היה יכול לעשות את זה בלי נדב הנפלד, אנתוני פארקר וסן אנטוניו ספרס. ירון ארבל, מההנהלה המקצועית של הקבוצה: "הוא טיפוס מאוד חיובי. אלו תכונות שחשובות לנו מאוד כארגון"
חודש וחצי של אי־ודאות והמון ספקולציות לגבי עתידו של הרכז הישראלי גל מקל הסתיימו בסוף השבוע האחרון, עם חתימתו של השחקן על חוזה חדש ב־NBA עם ניו אורלינס פליקנס. מקל, שיזכה לשכר כולל של 1.46 מיליון דולר, יהיה גארד מחליף בליגה הטובה בעולם. זאת לאחר שסירב להצעות לחזור לאירופה, התאמן באופן עצמאי ונדד בין אימוני הקבוצות (שבהן הותיר רושם חיובי ביותר). אז למה דווקא פליקנס החתימו את הרכז בן ה־26?
ירון ארבל, ישראלי אשר מהווה חלק מהנהלת הקבוצה, מסביר: "רצינו להוסיף עומק לקו האחורי. גל היה גבוה מאוד ברשימת השחקנים הפנויים בעמדה שלו בהרבה קבוצות. הזמנו אותו לאימונים אצלנו והרושם שהוא השאיר היה חיובי מאוד גם כשחקן וגם כבן אדם". לפי ארבל "מקל מקצוען ברמות הגבוהות ביותר" ו"אף אחד לא עובד קשה יותר ממנו". ארבל מדגיש: "מקל טיפוס מאוד חיובי. אלו תכונות שחשובות לנו מאוד כארגון וכקבוצה".
נכס לכל קבוצה
התקופה שמקל התאמן בה באופן עצמאי בפלורידה ונדד בין אימוני הקבוצות אולי העמידה את עתידו בסימן שאלה, אך נראה כי יותר מכל היא הבהירה עד כמה הוא מוערך על ידי הקבוצות וגם הפרשנים בארה"ב. בישראל עסקו בעיקר בשאלה "האם יחזור למכבי?" (או לאירופה), ויוותר על החלום אחרי עונה אחת בלבד. ואולם, בארה"ב מעולם לא דנו באופציה שמקל לא ימצא קבוצת אחרת ב־NBA. מבחינת התקשורת האמריקאית, הוא היה שם באימונים אישיים כדי לחזור לליגה חזק ומוכן יותר, וזה היה רק עניין של זמן עד שימצא את המקום הנכון בשביל העונה השנייה שלו ב־NBA.
אמנם עסקו רבות ב"ישראליות שלו", שמנעה ממנו לחתום באינדיאנה עקב ענייני ויזה; אבל הישראליות שלו — או יותר נכון, הניסיון האירופי שלו — לצד ההופעות המרשימות במדי הנבחרת בקיץ האחרון, תרמו להיותו אופציה מועדפת כמעט לכל מאמן ב־NBA. מקל לא מוגדר כשחקן חמישייה אלא כגארד שעולה מהספסל. וגארד שעולה מהספסל עם ניסיון רב כמוביל קבוצות (לא בהכרח ב־NBA) זהו נכס שקבוצות רבות היו רוצות לעצמן.
מקל בעל שני נכסים עיקריים שנראים לעין. יכולת המסירה ומשחק פיק אנד רול. "גל שחקן פיק אנד רול מצוין עם הרבה מאוד חוכמת משחק", אומר ארבל. "ובעונה שעברה רשם יחס איבודים/אסיסטים כזה שהרבה רכזים מחליפים ב־NBA היו מאמצים בחום". על פי ארבל, תכונה שבולטת במיוחד אצל מקל היא ש"שהוא תמיד יודע איפה כל שחקן נמצא". זה בא לידי ביטוי על הנייר באסיסטים (עשרה בשני המשחקים הראשונים שלו בפליקנס), אבל גם בניהול משחק ואולי חשוב יותר — משחק מעבר. בקיצור, הוא שחקן אפקטיבי במיוחד בהתקפה, ונתפס ככזה בעיקר בימים אלו שבהם מדדים חדשים, כאלו שלא תמיד הופיעו בסטטיסטיקות הישנות והקונבנציונליות, משחקים תפקיד חשוב בגיוס שחקנים.
תסמונת נדב הנפלד
בשנים האחרונות עוסקים ב־NBA בשדרוג מערך הנתונים האנליטיים של כל קבוצה ושחקן. מנהלי הקבוצות, המאמנים, הסטטיסטיקאים ואפילו המהמרים — כולם מחפשים דרכים רבות למדוד ולהעריך את הגורמים להצלחת קבוצה, הן כדי לשחזר את מה ש"עובד" (במקרה של הצוות המקצועי) והן כדי לצפות ניצחונות מראש (במקרה של מהמר).
בספר "Mathletics" שיצא לאור ב־2009 מצביעים על הבעיות של נוסחאות הסטטיסטיקות הישנות — שבעצם התקשו למדוד יעילות של שחקנים בשלושת ענפי הספורט הפופולריים ביותר באמריקה: פוטבול, בייסבול וכדורסל. מחבר הספר ווין ווינסטון מזכיר בפרק על ה־NBA את המושג "אפקטיביות", ובעיקר בהקשר של נוכחותו של שחקן כזה או אחר על המגרש והרכבים שמשיגים תוצאות טובות יותר יחד. מדדי ה"אפקטיביות" הם דברים שרק בשנים האחרונות החלו להוסיף לנתונים הישנים (נקודות, ריבאונדים, אסיסטים וכד'). היום ניתן למצוא את מדדי החמישיות הטובות של כל קבוצה בליגה באתר הרשמי של ה־NBA.
מה שעומד מאחורי פיתוח המדדים החדשים האלו הוא הרצון והצורך להביא בחשבון עניינים כמו "אישיות" ו"כימיה בין שחקנים" — דברים שקשה מאוד לכמת בסטטיסטיקה, ומן הסתם בעבר "לא היו רואים אותם בסטטיסטיקה".
ייתכן שמקל, בעידן אחר, לא היה מגיע ל־NBA משום שהיה סובל מ"תסמונת נדב הנפלד". על הקפטן לשעבר של מכבי תל אביב תמיד אמרו ש"התרומה המרכזית שלו במגרש באה לידי ביטוי בדברים שלא מופיעים בדף הסטטיסטיקה". ואולם, היה ברור לכל מי שמכיר את הנפלד ואת הקבוצה שלו שעצם הנוכחות שלו על המגרש הפכה את השחקנים לידו לטובים יותר. פה חסימה לשחקן, שם להכריח את היריבה לקחת זריקות מרחוק, ועוד דברים שאף אחד לא מדד אבל בלעדיהם הקבוצה שלו היתה מאבדת מומנטום.
מה זה יורוליג?
ווינסטון לא מזכיר את הנפלד בספרו, אבל מעניין שהדוגמה המרכזית שהוא מביא היא של "צהוב" אחר — אנתוני פארקר. "AP", שכיכב במכבי תל אביב, שיחק בעונת 2006/07 בטורונטו ראפטורס. על פי ווינסטון, לקבוצה היו כוכבים גדולים כגון כריס בוש וסם מיטשל, אבל רק כשפארקר היה על המגרש היא תפקדה, וזאת מבלי להציג שורת סטטיסטיקות אישיות מרשימה. פארקר פשוט עשה את הדברים שהוא ידע שצריך לעשות — מהחסימה הנכונה, דרך ההגנה הנכונה ועד למסירה הנכונה. הוא היה זה שחשב מחוץ לקופסה והוא היה זה שגרם לקבוצה לתפקד. הישראלים חובבי הכדורסל לא מופתעים מזה, אבל אצל האמריקאים זה הותיר רושם שלבטח השפיע לאחר מכן על החתמות שחקנים נוספים שכיכבו ביורוליג.
כאמור, הרבה בזכות שחקנים כגון פארקר ושחקנים כגון טוני פארקר ומאנו ג'ינובילי — שחקנים עם ניסיון אירופי שאחראים לסגנון שמשחקת סן אנטוניו ספרס (והסגנון שדיוויד בלאט מנסה להחדיר ללברון ג'יימס ולקליבלנד קאבלירס) — שחקנים כמו גל מקל מועדפים על פני אמריקאים עם רקע חד־גוני יחסית.
אז מקל נבחר לפליקנס מפני שיש היום סטטיסטיקות שמראות את האפקטיביות שלו בהשגת תוצאות טובות מאשר מועמדים אחרים לתפקיד (דיונטה גארט, אריק מיינור, ודריוס מוריס), ובזכות הניסיון האירופי שלו, הרושם המקצועי שהותיר אצל המאמנים ("הוא יודע איפה עומד כל שחקן") והרושם האנושי החיובי שלו.
לצד "דוראנט הבא"
ועכשיו, כשהבית החדש נמצא, נותר למקל להסתגל אליו ואל דייריו, במיוחד לכוכב המלהיב של הקבוצה הצעירה של מונטי וויליאמס, אנטוני דיוויס. בגיל 21 דיוויס כבר מסומן כ"קווין דוראנט הבא". הוא השחקן הטוב ביותר של פתיחת העונה הנוכחית, עם מקום בעשירייה הראשונה כמעט בכל קטגוריה ומדד האפקטיביות הכי גבוה בליגה (אם הוא ישמור עליו עד סוף העונה, עברה כבר רבע, הוא יהיה הכי גבוה בהיסטוריה). בשביל רכז כמו מקל, שחקן כזה לצדו זו מתנה משמים. האם שקלו את הקשר הפוטנציאלי בין מקל לכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה?. "לא הסתכלנו על מקל ועל החיבור הפוטנציאלי שלו עם דיוויס", אומר ארבל. "כרכז השת"פ שלו צריך להיות הכי טוב עם כל שחקן בסגל. בשביל זה הוא שם".