11 נקודות לסיכום אליפות אסיה בכדורגל
כמה טוב לקיים טורניר במדינת ספורט אמיתית וכמה משמעותי זה שטורניר כדורגל נבחרות עדיין חשוב למדינות שלמות. ואיך דאע"ש קשורה לעניין? סיכום כל הדברים המעניינים שקרו בחודש האחרון באוסטרליה
גביע אסיה 2015 שנחתם אתמול בסידני, היה אחד מאירועי הכדורגל המוצלחים והמרתקים ביותר בשנים האחרונות. אחרי היורו המפוקפק באוקראינה ופולין ב-2012, המונדיאל הראוותני והבזבזני בברזיל 2014, הסאגה הגזענית סביב אירוח אליפות אפריקה הנוכחית, וכמובן, העננה השחורה המרחפת מעל רוסיה 2018 וקטאר 2022, נדמה שטוב שטורניר כדורגל גדול וחשוב, יתקיים במדינה רגועה, ליברלית, עם מסורת ספורטיבית וארגונית מוצקה ומשובחת. וכמובן, שתהיה יציבה ועמידה מבחינה כלכלית. כספי ציבור לא יפוזרו לכל עבר כהשקעה בטורניר, סחר בנשים ותיירות מין מאורגנת לא יפשו בו, ותושבים לא יעקרו מבתיהם על מנת לבנות אצטדיונים או פאן-זונים למיניהם.
המתקנים הנהדרים שקיימים עוד מהאולימפיאדה, משמשים בשגרה וישמשו את האוסטרלים בעתיד, גם אחרי הטורניר, והכדורגל, שצובר פופולאריות במדינת הענק, רק ירוויח. תוסיפו לכך את העובדה שזוכת ליגת האלופות האסיאתית היא ווסטרן סידני האוסטרלית, כך שהניצחון אתמול על דרום קוריאה סוגר דאבל חלומי לכדורגל במדינה. בשנה האחרונה הענף הזה, שולי באוסטרליה שם גלישה, רוגבי כדורגל בחוקים אוסטרלי וקריקט פופולארים הרבה יותר, פשוט נמצא על הגל. אוסטרליה, ששנים חבטה ביריבות קיקיוניות כחברה בהתאחדות האוקיאנית, הצטרפה להתאחדות הכדורגל של אסיה (ה-AFC) ב-2008, והניצחון אתמול מהווה את זכייתה הראשונה בטורניר.
התמונה הפסטורלית שתיארתי פה עלולה להטעות אתכם. בניגוד למערב אירופה שידעה שקט יחסי מאז מלחמת העולם השנייה, הכדורגל האסיאתי עדיין חי ומשקף משברים וסכסוכים היסטוריים ופוליטיים. מפגש כזה של דתות ותרבויות, לא יכול לעבור לגמרי בשקט. לכן, ריכזנו עבורכם את עשרת הנקודות והאירועים הבולטים, על המגרש ומחוצה לו, שעשו את הטורניר הזה לכל כך חשוב ומעניין.
1. הפעם הראשונה
נבחרת פלסטין הופיעה לראשונה בטורניר רשמי גדול. היא אמנם חטפה שלושה הפסדים צורמים וספגה 11 שערים, אך הבקיעה שער בכורה-ניחומים בדרבי המרגש מול ירדן, וניצחה בענק בשדה לא פחות חשוב: דעת הקהל. התמיכה שהפלסטינים קיבלו באוסטרליה, היתה חסרת תקדים, בינלאומית ומשמעותית ביותר למאמציהם להשגת הכרה בינלאומית.
2. משחק מוות
לאחר המשחק בין עיראק לירדן שהסתיים בניצחון העיראקים 1-0, זרמו דיווחים מעיראק על כך ששלטונות דאע"ש הוציאו להורג 13 נערים אשר צפו במשחק בטלוויזיה, בטענה שקיימו מנהג מערבי, אשר סותר את חוקי השריעה ומאיים על רוח המדינה האסלאמית. בין אם האירוע העצוב הזה קרה או לא, הוא העלה את השיח סביב יחסי הכדורגל והאסלאם על 'צומת דרכים' רצינית. השחקנים העיראקים סיפרו מאוחר יותר, שהשמועות על האירוע רק 'דרבנו' אותם לייצג את מדינתם בכבוד.
3. איך אומרים ציוץ בפרסית?
עלי רזה האגיגי, שוער נבחרת איראן, הצטלם לתומו לסלפי עם מעריצה ממוצא איראנית, שלא היססה והעלתה את התמונה לטוויטר. הדבר גרר תגובות נזעמות, האשמות ואיומים עליו בפרט, ועל כל סגל הנבחרת בכלל, מצד בכירים בשלטונות האיראנים. למרות טענות שהדבר נבע משיקולי ביטחון אישי של אנשי המשלחת, מתברר כי חוקי השריעה מהלכים אימים על בני העם האיראני גם כאשר הם מייצגים את מדינתם בחו"ל. אירוע זה, שהתפוצץ יום אחרי הדיווחים על הרצח בעיראק, הבהירו סופית כי יחסי האסלאם הקיצוני והמערב עלו על סדר היום של הטורניר. הפער התרבותי העצום הזה, שמטלטל את העולם לאחרונה, בא לידי ביטוי במראה הכי גדולה של המציאות: הכדורגל.
4. אין שוויון בנטל
בטורניר השנה נקבע שיא חסר תקדים: 26 משחקים רצופים הסתיימו ללא תוצאת תיקו אחת, יותר מכל טורניר נבחרות גדול אחר. השיא הקודם אגב, נקבע בשנת 1930 במונדיאל באורוגוואי.
5. חלוץ מאחד
מהר יותר, הרבה יותר, גבוה יותר- עלי מבח'וט, חלוץ איחוד האמירויות כבש את השער המהיר ביותר בתולדות המפעל, תוך 14 שניות משריקת הפתיחה, במהלך שלב הבתים נגד בחריין. הוא גם סיים כמלך השערים של הטורניר עם חמישה וסייע לנבחרתו להעפיל לראשונה זה 19 שנים לארבע האחרונות, להיות הפתעת הטורניר ולסיים במקום השלישי.
6. פוטנציאל רווח
מאסימו לונגו האוסטרלי, שחקן סווינדון טאון מה-League One (הליגה שלישית באנגליה), נבחר ל-MVP הטורניר, ובצדק. הילד רק בן 21, אך סיים עם 4 אסיסטים, שני שערים (כולל אחד בגמר), וסחב את הסוקרוס, גם שלטים קאהיל קשישא כבר לא היה עוד כוח. לא רק שהשניים דומים מעט, גם שניהם התחילו את הקריירה שלהם באירופה בקבוצה מהליגה הנמוכה באנגליה (קאהיל התחיל את הקריירה במילוול). האוסטרלים יכולים להיות רגועים – יש יורש.
7. בחור של טרנדים
עומאר עבדול רחמן בן ה-23 מאיחוד האמירויות, כיכב גם הוא והיה לאחת מהתגליות המרעננות בטורניר. הפליימייקר שלט היטב בקצב המשחק של נבחרתו, בישל ארבעה בישולים אדירים, יש לו תסרוקת אפרו סטייל שנות השבעים ונתן פאננקה (הקפצה בפנדל) אחת גדולה, שהיממה את היפנים בדו קרב הפנדלים ביניהן ברבע הגמר. הפאננקה אגב, בלטה בטורניר, כשלא פחות מארבעה פנדלים בו נכבשו בסגנון זה. עבדול רחמן, שחקן מליגת איחוד האמירויות, הוא ללא ספק בחור אופנתי. בקרוב באירופה?
8. בחיים יש הפתעות
יפן. האלופה המכהנת, אלופת אסיה 4 פעמים, עמוסת הכוכבים, מהסריה A, מהבונדסליגה ומאיפה לא, שדרסה כל מה שזז מולה בשלב הבתים מודחת ברבע הגמר ע"י איחוד האמירויות, בתצוגת פנדלים מביכה במיוחד. הפנדל המוחמץ של קייסוקה הונדה ערער את הביטחון של הסמוראים הכחולים, והבחור מהפסקה הקודמת ניצל זאת עד תום. מפתיע.
9. המשחק בה' הידיעה
"מלחמת המפרץ השלישית" זעקו כותרות העיתונים באיראן, ערב המפגש בין שתי היריבות ההיסטוריות, ואוי, כמה שהם צדקו. האיראנים הובילו 1-0 במחצית, חטפו אדום ושיוויון דרמטי בשנייה, והמשחק נכנס להארכה. בהארכה, העיראקים עלו ליתרון פעמיים, האיראנים השוו פעמיים, כולל 3-3 מטורף בדקה ה-119. כל שער לווה בזינוק של ספסלי הקבוצות למגרש, ערימות של שחקנים ואנשי צוות, ואלפים משולהבים ביציעים. בפנדלים, איראן לא עמדה בלחץ, וזה נגמר ב 7-6 להאשמים. המשחק הזה הזכיר כמה כדורגל נבחרות יכול להיות מרתק, חשוב ואמוציונלי, וכמה משקל יש להיסטוריה בין המדינות, במשחק כדורגל שכזה. כל זה לא הפריע לאיראנים להגיש ערעור על תוצאת המשחק, בטענה שהעיראקים שיתפו שחקן שנכשל בבדיקת סמים בספטמבר האחרון, לאחר משחק עם קבוצתו האיראנית. פיפ"א הבטיחה לבדוק. בצעד שנתפש בעיני רבים כמבזה ומבייש, הוחלט כי המשלחת האיראנית נשארת באוסטרליה על מנת להמתין לפסק הדין. החקירות לא העלו שום הוכחה קונקרטית, והאיראנים, שהיו מהפייבוריטים להגיע לגמר, חזרו מאוכזבים הביתה. העיראקים, שחווים מגמת שיפור כללית בשנים האחרונות, סיימו במקום הרביעי והמכובד.
10. צופים. מלא צופים
649,705 צופים נהרו לחמשת האצטדיונים כדי לצפות במשחקי הטורניר, שהעמיד ממוצע של 20,303 למשחק. במשחק הגמר נקבע שיא צופים לגמר גביע אסיה, 76,385 איש. במקביל כ-80 רשתות טלוויזיה העבירו את שידור המשחקים לכל העולם. לפי ההערכות הרשמיות של מארגני הטורניר, היו כ-800,000 צופים במרקעים, וקהל פוטנציאלי של 2.5 מיליארד בני אדם. זה המון.
11. שווים אזכור
חאמזה א-דארדור (ירדן, רביעייה מול פלסטין), אחמד ח'אליל (איחוד האמירויות, ארבעה שערים מרהיבים), לי ג'ונג-יופ (דרום קוריאה, חייל בשירות סדיר וכוכב עולה של הנבחרת), אחמד יאסין (עיראק, בגלל השם), טים קאהיל (אוסטרליה, בגיל 36 הוא עדיין נהדר וחיוני ומרגש) וטומי יוריץ' (אוסטרליה, גמלוני, איטי, יותר שחקן רוגבי מכדורגל, אבל המלחמה שלו על הכדור בהארכה בגמר פשוט הביאה את הגביע למארחת).
היסטוריה, פוליטיקה, תרבות, טרור, טוויטר, דת, מהפכים, צעירים מבטיחים ושיאים חסרי תקדים. שלושה שבועות של כדורגל, והרבה מעבר, הגיעו אתמול לסיומן בסידני. אמנם לא ברמה הכי גבוהה, אבל בהחלט בסטייל, בקצב ובאינטנסיביות ראויה.
כדורגל הנבחרות חי, בועט ומשתפר, גם מחוץ לאירופה או לאמריקה הלטינית.
הכותב הוא עורך ומנהל BabaGol , בלוג־מגזין על כדורגל מאסיה, אפריקה, המזרח התיכון, אמריקה הלטינית ועוד