סיכום חלון העברות של ינואר 2015
הפער בין הליגות הגדולות לשאר הליגות הולך וגדל: מספר הערות על חלון העברות שנסגר באירופה וישראל
9 מ-10 העברות הגדולות ביותר בחלון העברות של ינואר 2015 היו של שחקנים שעברו לאחת מחמשת הליגות הבכירות של אירופה. 15 מתוך 20 העברות הגדולות היו של שחקנים שעברו לקבוצות הבכירות של אירופה. 5 מ-10 העברות הגדולות היו של שחקנים שעברו מקבוצה באחת מהליגות הגדולות באירופה לקבוצה אחרת באחת מהקבוצות הגדולות.
- גילי ורמוט חוצה את הכביש ועובר מהפועל למכבי ת"א
- מס המיליונרים הרג את שוק העברות השחקנים בצרפת
- פערים ונהנים
4 מ-20 ההעברות הגדולות של החלון היו של שחקנים מחוץ לאירופה לקבוצות מחוץ לאירופה. ריקרדו גולארט ואלן מברזיל עברו ב-26 מיליון יורו לגואנגז'ו אברגרנדה, אברטון ריברו מקרוזיירו עבר לאל-אלי מאיחוד האמירויות בכ-10 מיליון יורו וקרלוס דרווין קינטרו עבר מסנטוס המקסיקנית ל-CF אמריקה המקסיקנית ב-9 מיליון יורו.
העברה ה-19 הכי גדולה בחורף 2015 היתה של עומר דמארי, שעבר מאוסטריה וינה ל-RB לייפציג ב-7 מיליון יורו. הקבוצה בבעלות תאגיד המשקאות רד בול נמצאת בליגה השנייה של גרמניה ובדרך לראשונה.
העברה ה-21 הכי גדולה היתה של דיילי סינקגראבן "סטיבן ג'רארד ההולנדי" מהירנביין לאייאקס (כ-7 מיליון יורו) - וזו העברה היחידה בליגות מחוץ לטופ 5 שאיכשהו מתקרבת לרשימת 20 העברות הגדולות של אירופה.
ואיפה הליגה הרוסית בכל העניין? הליגה שקורסת כלכלית ביחד עם המדינה בה היא נמצאת, איבדה את אחד מהכוכבים הגדולים שלה לליגה האיטלקית (סיידו דומביה עזב מצסק"א מוסקבה לרומא ב-14.4 מיליון יורו) ואף העברה לרוסיה לא נרשמה באחת מ-200 העברות הגדולות בעולם. וזו ליגה שלא מזמן רכשה שחקנים כגון האלק ואקסל ויטסל בעשרות מיליוני יורו.
בכל מקרה, מה כל הנתונים הללו מלמדים אותנו? שהפער בין הליגות הגדולות לשאר הליגות הולך וגדל. על פי דיווח של CIES Football Observatory ושל דלויט, גופי המחקר הכלכליים של הכדורגל האירופי, חמשת הליגות האירופיות הבכירות תופסות מרחק עצום משאר הליגות. ושבמקביל, הליגות העשירות מחוץ לאירופה מתחילות לשאוב שחקנים שפעם היו מגיעים לקבוצות בינוניות בספרד, איטליה או גרמניה.
בנוסף, אנחנו למדים שהפייר פליי הפיננסי מייצר מצב בו שחקנים שפעם היו מגיעים לקבוצות קטנות באירופה או בטופ 5 יעדיפו קבוצות בסין או באיחוד האמירויות, שללא הגבלות פיננסיות, יוכלו להוציא סכומים גבוהים על רכישת שחקנים ותשלום משכורות. הנה, למשל, טים קאהיל האוסטרלי עזב את ניו יורק רד בולס ארה"ב והיה יכול לחזור לקבוצה באירופה אך העדיף להצטרף לשנגחאי שנואה בסין.
וזה מוביל אותנו לפער הגדל בתוך הגטו שיצרו להן הליגות האירופיות הגדולות. קבוצות הפרמיירליג הוציאו סכום "צנוע" של 130 מיליון ליש"ט בחלון העברות הראשון של 2015. בגרמניה וספרד הוציאו בערך 40% מהסכום הזה על שחקנים חדשים ובצרפת רבע. גם באיטליה לא התקרבו לסכום שהוציאו קבוצות הפרמיירליג. בסך הכל, הפרמיירליג הוציאה העונה יותר מ-950 מיליון ליש"ט על רכישת שחקנים. זו קפיצה אדירה מאחר שרק בעונה שעברה הקבוצות האנגליות הוציאו בפעם הראשונה יותר מ-700 מיליון ליש"ט על רכש.
הסכמי הטלוויזיה החדשים הצפויים, שיהפכו את הליגה האנגלית לעוד יותר עשירה מכל הליגות האחרות, יובילו למצב בו רוב מוחלט של 20 הקבוצות העשירות באירופה יהיו מהפרמיירליג ושאותן קבוצות יוכלו לרכוש בקלות שחקנים בכירים מחמשת הליגות הבכירות האחרות. כן, ברצלונה וריאל מדריד עדיין יכולות לרכוש את לואיס סוארס וגארת' בייל, אבל העידן הזה הולך להסתיים עם הסכם הטלוויזיה החדש באנגליה והסכמי הטלוויזיה החדשים והקולקטיביים בספרד (שיורידו באופן יחסי את ההכנסות של ברצלונה וריאל).
.
ובישראל?
מכבי תל אביב חיזקה את עצמה עם גילי ורמוט מהיריבה הגדולה ויכולה להתחיל להריץ מה שנראה כמו הרכב הנבחרת. האם זה יספיק כדי לזכות באליפות ולהמשיך לליגת האלופות? על זה, ג'ורדי קרויף בונה. הוא תלוי בעיקר בהמשכיות של המאמן ורוב הסגל, שחלק מהשחקנים בו מסיימים חוזה.
מכבי חיפה היתה פעילה והחתימה שני ליגיונרים ושני זרים. כמו כן שחררה בהשאלה ובכלל שישה שחקנים. על פניו, נראה שנעשה שדרוג בקבוצה הצפונית אבל שחקנים חדשים, נוצצים ככל שיהיו, לא יפתרו את הבעיה המבנית במועדון וחוסר היכולת שלו לייצר המשכיות בין מחלקת הנוער והקבוצה הבוגרת. המועדון עדיין לא רכש את האיש הכי חשוב - את המנהל הספורטיבי שהוא צריך. או שאולי יוסי בניון הובא להיות מנהל מקצועי?
הפועל תל אביב? הבעיה שלהם היא לא בשוק העברות כמו שהיא בראש המועדון. אין מנהיגות, אין חזון ואין דרך ברורה להתמודדות עם החובות, שמביאים כמו מה שנראה לפירוק דה פקטו של המועדון מנכסיו. אין ספק שהדבר הכי חשוב שהקבוצה הזאת צריכה לרכוש זה בעלים חדש או צוות היגוי חדש.