משחקי שמינית גמר ליגת האלופות: משעממים, אלימים - ומחייבים חשיבה על שינוי הפורמט
אופ"א חייבת להיפטר ממשחקי הגומלין בשלב נוק אאוט ליגת האלופות ואפשר גם לצמצם את העבירות במשחק עם אימוץ חוק פשוט מהכדורסל
משחקי שלב הנוק-אאוט הראשון של ליגת האלופות היו די משעממים. צ'לסי ופריז סן ז'רמן, במפגש המעניין ביותר בשלב שמינית הגמר, התחילו את המשחק ביניהן עם גישושים של כחצי שעה. אחרי השער של צ'לסי בדקה ה-36' המשחק השתנה. פ.ס.ז' ניסתה להשוות וכשעשתה זאת בדקה ה-54, כולם חזרו לחשש ההדדי זה מזה.
אדן האזרד ושחקני פריס סן ז'רמן. 9 פאולים צילום: אי פי איי
המשחק בין שאחטר דונייצק לבאיירן מינכן נגמר ב-0-0, וריאל מדריד הפכה את הגומלין למשחק לפרוטוקול בלבד אחרי שניצחה 2-0 את שאלקה בחוץ. גם פורטו פייבוריטית לעלות לשלב הבא אחרי 1-1 עם באזל בשווייץ.
המשחקים הללו היו "דאונר" רציני לכל מי שציפה לחזרתה מהפגרה של ליגת האלופות. הם תוצאה של מחשבה הגיונית של מאמנים שיודעים שהמשחק הראשון הוא רק מחצית ראשונה (והמחצית הראשונה במשחק הראשון היא בעצם רק רבע ראשון). וכך קורה שבמקום מירוץ מעניין ומרתק ל-100 מטר אנחנו מקבלים מירוץ של 10,000 מטר - שזה סבבה והכל, אבל לא מעניין כמעט במטרים הראשונים.
כן, משחקי הגומלין פשטו רגל. צריך לעבור למה שנכון עבור הליגה המכניסה ביותר בעולם - ה-NFL (או למה שעובד מצוין עבור טורניר הכדורגל המכניס בעולם, המונדיאל). מפגשי נוק אאוט של משחק אחד. דרמה בשיאה - המנצח לוקח את הכל. גם אם המשחק לא יתעלה לרמות גבוהות, אי אפשר להימנע מהדרמה הענקית. כל מהלך חשוב, כל מסירה קריטית, כל בעיטה לשער עוצרת נשימה.
לא פייר? צריך שיטה שתביא לכך שרק הטובות יעלו ולא תסתמך על כל כך הרבה מזל? אוקיי, אז בוא נעשה סדרות פלייאוף - כי שני משחקים בלבד נותנים למזל המון משקל.
ליגת האלופות חייבת לשנות את הפורמט שלה כדי להתמודד עם הליגות העשירות והמעניינות בעולם. ולמזלה יש את פרופ' ליאונרדו שארה, מומחה לפורמטים בספורט, שממליץ (גם לה) על פורמט שעשוי להפוך אותה ליותר מעניינת, יותר הוגנת ויותר מכניסה.
לפי שארה, צריכים להפסיק לדבר על "בתים" ולהתחיל לדבר על "דירוגים". טורנירים צריכים להתחיל ב"שלב הדירוגים" - במודל הזה אפשר לשחק עם 30 קבוצות, 36 קבוצות או 64 קבוצות בטורניר (משהו שבאופ"א שוקלים - ביטול ליגת אירופה ואיחודה עם ליגת האלופות). בפורמט המוצע של 64 קבוצות יהיו ארבעה דירוגים - דירוג א' עם 16 קבוצות, דירוג ב' עם 16 קבוצות, דירוג ג' עם 16 קבוצות ודירוג ד' עם 16 קבוצות.
כל קבוצה משחקת שמונה משחקים - שניים נגד כל דירוג (אחד בית ואחד בחוץ). כלומר, במחזור אחד תשחק ריאל מדריד נגד באיירן מינכן ובמחזור שאחרי נגד קבוצה מסדר גודל של אינטר, במחזור השלישי נגד קבוצת כגון אייאקס ובמחזור הרביעי נגד קבוצה כגון ויטוריה פלזן. ואחר כך עוד ארבעה משחקים נגד הדירוגים השונים.
אחרי שמונה מחזורים כל הקבוצות מוצבות בטבלה והקבוצה עם המאזן הטוב ביותר - מבחינת נקודות, הפרש שערים וכו' - במקום הראשון. היא תתמודד בשמינית הגמר נגד המקום ה־16. הקבוצה במקום השני תתמודד מול המקום ה־15 והקבוצה במקום השלישי נגד המקום ה־14 וכו'. ההמשך גם כן יוכתב על פי הדירוגים (במעיין בראקט). בעלת המאזן הטוב ביותר בשלב הדירוגים תארח את משחק הנוק אאוט המכריע עד הגמר.
מהם היתרונות של הפורמט הזה? "הקבוצות צריכות להתאמץ לאורך כל הסיבוב הראשון כי הן צריכות לנצח ובהרבה שערים כדי להבטיח את מיקומן הגבוה", אומר שארה. "בפורמט הזה אפשר לשדר יותר משחקים בטלוויזיה. והכי חשוב, גם אם הקבוצה שלך הפסידה בשני המשחקים הראשונים, עדיין יש על מה לשחק. יהיו גם משחקים גדולים בסיבוב הראשון. לא יהיו 'בתי מוות' או בתים חלשים. הפורמט הזה מעודד כל קבוצה להשיג את הניקוד המקסימלי".
יתרונות נוספים של הפורמט: כל משחק חשוב כי כל משחק משפיע על הדירוג הסופי ועל המשך הדרך בליגת האלופות; ערוצי טלוויזיה בשווקים הגדולים ירצו לשלם יותר עבור משחקים מובטחים בין ברצלונה ובאיירן מינכן, צ'לסי וריאל מדריד, יובנטוס וארסנל. כיום כמעט ואין משחקים בין גדולות בשלב הבתים ובאופן הזוי, מנצ'סטר יונייטד וריאל מדריד נפגשות פעם בעשור. בנוסף ערוצי הטלוויזיה בשווקים הקטנים יותר ירצו לרכוש את זכויות השידור של טורניר גם כי הסיכוי של מכבי תל אביב או ויקטוריה פלזן לפגוש את ריאל מדריד, ברצלונה או מנצ'סטר יונייטד גדל בעשרות אחוזים. יותר ספונסרים בינלאומיים וספונסרים מקומיים גם כן ירצו לקחת חלק בטורניר כזה.
או שאפשר להמשיך עם המצב הנוכחי שאופ"א כל כך אוהבת. ריח העובש עושה לה את זה.
פלאטיני עם גביע האלופות. שאפשר להמשיך עם המצב הנוכחי שאופ"א כל כך אוהבת. ריח העובש עושה לה את זה צילום: אי פי איי עבירות אישיות עכשיו
משהו נוסף שחייבים לשנות במשחק עצמו הוא מספר העבירות "הלא אלימות" שעושים שחקנים כאמצעי טקטי.
ז'וזה מוריניו, מאמן צ'לסי, תקף את פריז סן ז'רמן על כך ששחקניה ביצעו מספר שיא של עבירות על כוכב הקבוצה הלונדונית, אדן האזרד. הפליימייקר הבלגי ספג 9 עבירות (פאולים שנשרקו). רוב הפאולים היו "קלים": כניסה ברך אל ירך, הפלה קלה על הדשא ומעט תאקלים שנחשבים למסוכנים באמת.
שחקנים כמו האזרד סופגים לא מעט עבירות כאלו שיכולות להיות מסוכנות מאוד. אלו פאולים בשם הפאולים. "פאולים קטנים" או "חכמים" שמטרתם לעצור את שטף המשחק, והשופטים, בדרך כלל, לא נותנים עליהם כרטיסים צהובים או אדומים.
אבל הפאולים האלה הם כלי נשק טקטי בידי אסטרטגיים, שמטרתם לעצור שחקנים שפותחים חללים וגורמים למשחק לזרום. המנהג הזה שכיח למדי במשחקים חשובים ביותר, והפאולים יכולים גם להיות מאוד מסוכנים, כפי שניתן לראות בסרטון הזה.
אפשר לעצור את ההתנהגות או הטקטיקה הזו על ידי אימוץ חוק העבירות של הכדורסל. בכדורסל, אם שחקן אחד עושה יותר מחמישה פאולים (במשחק של 40 דקות) או 6 פאולים (במשחק של 48 דקות) הוא יוצא מהמשחק ולא יכול לחזור אליו. על ידי אימוץ של החוק הזה כדורגל יכול לעצור את "הפאולים הקטנים" הללו.
ספירת פאולים אישיים היא דרך שבה רשויות הכדורגל יכולות להגן על הכדורגלנים הטובים והיצירתיים ביותר ולשמור על המשחק שוטף ומעניין יותר.
