לכבוד שרת התרבות והספורט החדשה
רצית משרד חברתי כמו השיכון, הבינוי או הרווחה? אם את רוצה תפקיד שבו ניתן לעשות שינוי חברתי הגעת למקום הנכון. המשימות כשרת הספורט מאוד ברורות ומתאימות בול לבולדוזרית
שרת התרבות והספורט החדשה, מירי רגב, שלום. ברכות על המינוי החדש. אנחנו לא מכירים אך מרגע המינוי שקיבלת הפכת ליקרה עבור ציבור רחב שאוהב ספורט ורוצה לראות שיפור באיכות הספורט ובתרבות הספורט. אם יורשה לי לרגע לייצג עוד אנשים, מבחינתנו את שרת הספורט ותרבות הספורט.
מירי רגב ולימור לבנת. אם את רוצה תפקיד בו באמת תוכלי לעשות שינוי חברתי, הגעת לתפקיד הכי משמעותי. כאן הכל קורה בקיצוניות ו"בפנים" והרבה פעמים הספורט מקדים תמורות חברתיות. צילום: אלכס קולומויסקי אמרת בצורה גלויה שרצית לקבל תפקיד חברתי אחר כמו שרת השיכון, בינוי, רווחה. בהחלט משרות בכירות, אך עם כל הכבוד - לספורט יש תפקיד מרכזי בחברה בריאה ובמיוחד החברה השסועה שלנו. אם את רוצה תפקיד בו באמת תוכלי לעשות שינוי חברתי, הגעת לתפקיד הכי משמעותי. כאן הכל קורה בקיצוניות ו"בפנים" והרבה פעמים הספורט מקדים תמורות חברתיות.
אומרים עליך שאת בולדוזר. זה טוב. אפילו מעולה. הספורט חייב חריש עמוק. יש כל כך הרבה מה לתקן והמשך דשדוש עם שר "נחמד" מדי פשוט לא מתקבל על הדעת.
היו גם כמה אמירות פחות מחמיאות עליך שעוסקות באגרסיביות יתר ובוטות. אמרת שאת עוד תוכיחי שזה לא נכון.
אני רוצה להתעכב על זה, זה חשוב. חשוב לספורט. קחי לדוגמה את אבי לוזון. יכולים להגיד הרבה דברים על לוזון אבל הוא מבין גדול בכדורגל ובניהול. יש לו בעיה מרכזית אחת. הוא מתהדר בזה שהוא "דוגרי", אומר הכל בפנים. הבעיה היא שלפעמים הוא מתבלבל וזה יוצא לו משפיל, מקטין וחסר כבוד לאחר. דוגמה נוספת היא אייל ברקוביץ'. מבין ענק בכדורגל, איש חזון שעוד יוכיח עצמו כאן. הבעיה שלו דומה לזו של לוזון. אם יתבגר כולנו נרוויח מזה. הספורט מלא ברפש. השיח כאן מלוכלך. זה מקרין לכל עבר. אל תסתפקי בללכת לראות משחקי נבחרת או משחקים גדולים. לכי תראי משחקים של ילדים ונערים. אם רק שמעת על זה ולא יצא לך להיות פיזית במשחקים כאלו, את תהיי בהלם. בהלם מהחינוך של הילדים שלנו, מהאלימות המילולית והפיזית, מהביטול של האחר, גם אם הוא גורם סמכותי כמו מאמן. זה לא מתקבל. אבל זה מתחיל מהמובילים. מלוזון, מברקוביץ', מסלבריטאי עולם הספורט. תקשיבי לתוכניות ספורט. תראי אנשים מאוד אינטליגנטים כמו רון קופמן מבטלים את האחר ללא שום כבוד מינימלי. כל זה בעידוד של ערוץ הספורט שפעם דאג יותר לתרבות הספורט ועכשיו בוחר לעצום עין ולהרוויח עוד רייטינג דרך תרבות דיבור דוחה.
אנחנו צריכים מנהיג ספורט עוצמתי מצד אחד, אבל גם כזה שידבר אחרת, שייצר שיח שאינו מבטל את האחר.
תראי איך ספורטאי עבר שמשמשים כפרשנים מתכווצים בכיסאותיהם ומגנים על הספורט כאשר הם שומעים איך פרשנים מחודדי לשון מתנשאים מעל הספורט שלנו. אבל גם הם שותפים לשיח הזה. אותם פרשנים שעסוקים כל הזמן בלהשמיץ את הספורט גם אומרים דברים חכמים ולעתים מאירים על בעיות קשות (ויש המון כאלו). אבל בסופו של דבר זוכרים רק את המוסיקה ולא את המלים. והמוסיקה, אבוי, זו מוסיקה שמדרדרת את החברה שלנו.
מירי רגב. אין מה להיכנס לעימותים צילום: עטא עווסאת בקיצור, בלי ששמת לב קיבלת גם מינוי של שרת המוסיקה. בכל זאת, את גם שרת התרבות. אנחנו כל כך משתוקקים לקצת תרבות עד רמה של הסתערות על מינויים כל פעם שמוקם אצטדיון חדש המציע חווית תרבות אחרת (חיפה ועכשיו באר שבע).
אז איך להיות מוביל עוצמתי שלא משתף פעולה עם התרבות הקיימת? לא פשוט, בטח כאשר את אישה ויש מי שמפרש את האסרטיביות שלך כאגרסיביות.
חלק אומרים שאיבדנו את החזון. בגלל האיומים הרבים סביבנו אנחנו עסוקים בזה ואין משהו אחר אליו אנחנו שואפים ומשתוקקים. ובכן, הגעת למקום הנכון. אין כמו הספורט כדי להגדיר מטרות ולייצר חזון. העוצמות במשחקי הנבחרת הם משהו מדהים. שירת ההמנון בתחילת המשחק מעבירה רטט וצמרמורות לכולם. אמנם כבר שנים רבות מדי שירת ההמנון היא השיא במשחק ואחריו מגיעה הנפילה, אבל התחושות האלו זה מה שצריך.
תחשבי שמתישהו גם נסיים משחק או קמפיין בהצלחה. איזה עוצמות. אנחנו צריכים חזון וצריכים להיות מאוחדים בהגעה לשם. תחשבי על אירוח אירוע ספורט יוקרתי. אל תאמיני לכל אלו שיזלזלו ביכולת שלנו להרים דברים גדולים. זה אמנם בקטנה, אבל אליפות אירופה עד גיל 21 אורגנה מעולה. בכלל, יש לנו נטייה לזלזל בעצמנו. או להאדיר את עצמנו יותר מדי. בקיצור, הגדרת חזון אמיתי מותח את השרירים אבל זה לא בדיוני, זה התפקיד שלך. תראי גם בתגובות לכתבה הזאת שיזלזלו בזה. תתעלמי. וברגע שתתחילי לגרום לאחרים להאמין בזה אנחנו בדרך הנכונה.
את נכנסת לתפקיד בו המהפכה כבר החלה. אמנם למעט כמה הבלחות אישיות בג'ודו, התעמלות אמנותית ועוד כמה ענפים אנחנו די מדשדשים אבל לעומת זאת, מה שקורה בפארקים ובתחנות הדלק בשבתות זה לא פחות מאשר מהפכה. כמות הרצים, מדוושים, טריאתלטים והולכי הרגל קפצה במאות אחוזים. חייבים לנצל מומנטום זה. לא הכל זה כדורגל או כדורסל.
בתחרות הגראנד פרי להתעמלות אמנותית בחולון כל אלפי הכרטיסים לגמר נמכרו מספר ימים לפני האירוע. להיות באולם בחולון ולהרגיש את עוצמת העידוד זה משהו לא נורמאלי. עם תחושת התרוממות הרוח הזאת עליך להתחיל את הביקור שלך בווינגייט. מציע לך ללכת לשם מבלי שיזמינו אותך.
תראי את אולם ההתעמלות קרקע. כבר בכניסה תראי את הטיח המתפורר. רואים את היסודות. כנסי לאולם עצמו, תראי בקומת המרתף עד כמה הציוד ישן. אהוד בנאי שר "הטיח מתקלף, ואיתו מצב הרוח". הפער בין הגראנד פרי בחולון לבין האולם בוינגייט עצום. תסתובבי בוינגייט. מצד אחד תראי את הבריכה האולימפית, יש פוטנציאל. מצד שני תראי את הבניינים האחרים. עצוב. אם תגיעי למקומות מקבילים בעולם תראי כמה אנחנו מפגרים לעומת האחרים. בצבא אמר לי מפקד הבסיס שלפי איכות הגינה של המרפאה הוא כבר יודע את איכות הביקורת שלו לגבי תפקוד המרפאה עצמה. וינגייט אמור למשוך את העגלה. יש שם אנשים סופר מוכשרים שאכפת להם מאוד מהספורט. אבל כשהמתקן כה עלוב זה אומר משהו על איכות הניהול של המקום.
יש לנו את הזמן כדי שתחקרי לעומק לפני שתתחילי בעבודה עצמה. חכי בבקשה עם הצהרות. אנחנו במדבר כבר זמן רב. כמה חודשים לא יעשו את ההבדל. תפגשי אנשים מהספורט, תשאלי, תחקרי, סעי לחו"ל ללמוד מאחרים. מבטיחים שלא נטריד אותך לגבי פירוט הנסיעות. בחרי את המקומות הנכונים ללמוד מהם. גרמניה לדוגמה עברה מהפך בכדורגל החל משנת 2000 תודות למערך מרשים של מרכזי מצוינות ברחבי המדינה. אנחנו לא גרמניה, אנחנו מדינה קטנה. הקמת מערך שכזה יגרור בירוקרטיה וסרבול. תלמדי מה הם עשו שם אבל התאימי את זה אלינו.
תקשיבי לאנשים אבל תבקשי לראות תוצאות. אם לדוגמה לא מתקיים מירוץ תחרותי בספורט המוטורי כבר חודשים רבים, כנראה משהו שם לא מתנהל כראוי. אם תשמעי ש"פעלנו בהתאם לנהלים" תוכלי כבר להבין איפה צריך להתחיל בחריש.
אני מאוד מקווה שתגיעי למסקנה שאחד הדברים המרכזיים שיגרמו לשינוי הוא תפקיד המאמן ואיכות ניהול הספורט בארץ. אלכס אברבוך אמר שהוא לא יכול לספק תנאי אימון לספורטאים שלו באותה המידה שהוא קיבל כאשר היה ספורטאי צעיר (לא בארץ כמובן). מאמנים היום מגיעים סחוטים לאימונים ומשלימים הכנסה. חוסר הכבוד למאמן כבר הוזכר לפני כן. תנאי השכר של המאמנים מעליבים. זה לא הגיוני. לא יכול להיות שהמדינה לא מספקת למאמנים תנאים מינימליים. מאמן שמוכיח עצמו צריך להיות מתוגמל בהתאם. צריך לעודד מאמנים שמתמקדים בגילאים צעירים. ספורטאים רואים את המצוקה של המאמנים שלהם ותוהים מה יעשו כשיפרשו. מאמן טוב שווה הרבה ספורטאים טובים.
נושא ניהול הספורט הוא מהותי. תשמעי הרבה שיש לנו בעיית תשתיות. אין מספיק מקומות למשחק, מתקנים באיכות נמוכה ועוד. תשתית הניהול במצב עוד יותר בעייתי. האצטדיונים זה כמו הכנרת, כולם רואים את המחסור. הניהול זה כמו מצב המים באקוויפר ההר או החוף – פחות רואים את זה אבל זה מאיים לא פחות. הפער בין איכות הניהול של המגזר העסקי לבין הספורט גדול מאוד. איכות פיתוח המנהלים במגזר העסקי השתפרה מאוד בשני העשורים האחרונים. בספורט? מדבר. ניהול ספורט תואר שני? בחו"ל, תואר ראשון? רק עכשיו יש ניצנים. צריך לשים דגש על פיתוח המנהלים בספורט. יש יוזמות שצצות בזמן האחרון אבל זו רק ההתחלה. אפשר גם לחשוב על משיכת מנהלים איכותיים מהמגזר העסקי לתחום הספורט, כאלה שהם בעלי רקע ספורטיבי מתאים. אפשר לעשות הרבה דברים, צריך שתהיה יד מכוונת.
כמו בהרבה דברים במדינה שלנו, מי שמייצר השפעה רבה זה לא בהכרח השר אלא בשטח, ברשויות המקומיות. חקרי את הנושא. למחזיקי תיק הספורט ברשויות המקומיות יש כוח רב. שם נמצא החיבור לקהילה. תבדקי את איכות הניהול שם. בחני האם הכסף הרב של "פרחי ספורט" מנוצל באופן שאכן יסייע להשיג שינוי משמעותי לאורך שנים.
עומד בפניך אתגר גדול. יש הרבה כוחות שמייצרים פוטנציאל רב. חלק מהאנשים הרימו ידיים וכבר לא מאמינים שיכול לבוא שינוי. אחרים יעשו הרבה כדי לסייע. למרות כל הביקורות הארסיות יש אנשים טובים מאוד בספורט. אם תפעלי נכון תמצאי תמיכה רבה.
בהצלחה לך ולנו.
הכותב הנו יועץ ארגוני בספורט ובארגונים עסקיים ומוביל תכנית לפיתוח מנהלים ספורטיביים מטעם וינגייט
