האם צריך לנהל ספורט דרך המחשב?

בשנים האחרונות אנו עדים לשינויים מרחיקי לכת בניהול הספורט בעולם. במועדוני כדורגל, כדורסל, פוטבול, בייסבול ועוד מתקבלות החלטות רבות לגבי עסקאות של רכישת שחקנים המבוצעות לאחר עיבוד של מידע רב לאחר ניתוח סטטיסטי מעמיק ועד רמת סגנון המשחק של הקבוצה. ביוסטון רוקטס לדוגמה יש הנחייה ברורה לא לזרוק מחצי מרחק לאחר בדיקת כדאיות סטטיסטית. מערכי הסקאוטינג השתדרגו ובקבוצות רבות המערך הינו חובק עולם מתוך מטרה למצוא את כישרונות העתיד, לטפחם ולמכור אותם בעסקאות ענק למרבה במחיר.

בילי בין. לפתע צצו גיבורים חדשים שאינם הספורטאים עצמם אלא מנהלי הספורט שמציגים תוצאות עסקיות מרשימות עבור המועדונים שלהם צילום: אם סי טי

לפתע צצו גיבורים חדשים שאינם הספורטאים עצמם אלא מנהלי הספורט שמציגים תוצאות עסקיות מרשימות עבור המועדונים שלהם. אם זה בילי בין, הג'נרל מנג'ר של אוקלנד את'לטיקס (בייסבול) עליו נכתב הספר "מאניבול" או דריל מורי, הג'נרל מנג'ר של היוסטון רוקטס שכל אוהדי NBA ממוצע יודע כבר להגיד שהוא הדמות שתרגם את המאניבול מהבייסבול לכדורסל, או לס ריד, המנהל הספורטיבי של סאות'המפטון, שדורגה מספר 34 במדד החברות העסקיות הצומחות באנגליה.

כלי העבודה החדשים כוללים תוכנות חדשות שמקלות אחר מעקב ביצועי הספורטאים, מודלים סטטיסטיים וניתוחים חכמים. הסרט מאניבול יצר ב-2011 מודעות לנושא והשינוי קורה כאן ועכשיו. עולם ניהול הספורט הפך למדיד. מועדונים מגדירים אסטרטגיה שמביאה לידי ביטוי את היתרון היחסי שיש להם למול אחרים, מתנהלים לפי יעדים עסקיים וספורטיביים, עובדים על פי שגרות קבועות, מקיימים תהליך ממוסד של הערכת ביצועים, תהליכי הפקת לקחים, הטמעת תובנות ומודדים את הספורטאים בכל מדד אפשרי. מרצים ב-UEFA מדגישים ניהול של המשאב האנושי וניהול תקציבי לא פחות מאשר שיטות משחק. תפקיד המנהל ספורטיבי (Sport Director) הפך לתפקיד קריטי במועדון. בעל התפקיד אחראי על יצירת מסגרת ותשתית לטיפוח ספורטאים צעירים במועדון, קידומם לקבוצה הבוגרת או מכירתם לכל המרבה במחיר. הוא אחראי על רכישת שחקנים איכותיים המתאימים למועדון, מינוי מאמנים, יצירת סגנון משחק מתאים למועדון ועוד.

מעניין שלקח די זמן למהפכה הזאת לקרות. הרי בארגונים עסקיים ההתנהלות הזו קיימת שנים רבות. לדוגמה, מכירות לא משביעות רצון "קופצות" במערכות מידע. בשני קליקים ניתן לנתח ולהבין שקצב המכירות הנמוך של המוצר הוא תוצאה של הדרכה לא אפקטיבית על המוצר. אותה הדרכה נמדדת לפי כמות משתתפים בהדרכה או שביעות רצון נמוכה של אנשי המכירות מההדרכה. הטרנד הזה נתמך גם על ידי גורמים בארגון שהתרומה שלהם לעסק אינה ישירה, כמו שיווק או משאבי אנוש, אבל בטווח של אותם שני קליקים יכולים להראות השפעה על תוצאות עסקיות.

מה שיותר מעניין הוא שבמגזר העסקי ניתן לראות כיום כבר מגמה הפוכה; קיימת התפכחות מכך שלא הכל ניתן לשליטה ועיצוב, יעדים שהוגדרו לפני חודשיים הופכים ללא רלוונטיים בגלל שהשוק משתנה בקצב בלתי נתפס. כיום ברור שבמציאות משתנה קשה לקבוע מטרות ויעדים רחוקים מדי. לא בכדי שיטה כמו אג'יל נחשבת כיום למובילה; כבר לא ניתן להגדיר מוצר בפרטי פרטים ולקחת שנתיים של פיתוח כדי להוציא אותו לשוק אלא נכון יותר להגדיר בקווים כלליים את המוצר הרצוי ולהתקדם כל פעם קצת ולבדוק אזימוט למול מטרות וצרכי לקוחות.

בעוד שבתחום העסקי הספיקו ללכת רחוק מתוך ציפייה שאפשר לשלוט בהכל ומאז הגיעה ההתפכחות וההבנה שצריך לאמץ מודל מאוזן יותר, בספורט כאמור הדברים נמצאים יחסית בחיתולים ויש התלהבות רבה מהאפשרויות שהקדמה והניהול היסודי טומנים בחובם.

נשאלת השאלה האם אנשי הספורט עצמם שחיים, מרגישים ומכירים מקרוב את המשחק יאלצו לפנות את מקומם לאנשי המחשב, המספרים והסטטיסטיקה בהובלת הספורט.

אתחיל בשורה התחתונה. אין תחליף למנהל ספורטיבי שצמח מבפנים, מכיר, חווה, נושם וחי את הספורט. מנהל ספורטיבי לא נכון שיהיה מישהו מבחוץ הגם שיש לו ניסיון ניהולי ויכול לעשות שימוש נפלא בסטטיסטיקות וניתוחים מורכבים. עם כל הכבוד למספרים, אין תחליף להבנת המשחק ולריח הדשא/ הפרקט. איש מקצוע מהספורט "שהיה שם" יכול להבחין בקלות בנגיעה איכותית של כדורגלן, יראה מתי מאמן מפסיק להאמין בעצמו או בקבוצתו ואת החוזק המנטלי של שחקן להתאושש מכישלון. הוא ירגיש מתי הזמן "לגמור משחק" ולתת את הנוקאאוט.

דוגמאות? בולט כאשר אנשי מקצוע איכותיים מפרשנים משחק; את פיני גרשון (כפרשן בזמנו) מזהה הגנה מתחלפת ומציע צורת התקפה שבפועל מצליחה על הפרקט, או את ארז אדלשטיין מנבא בדיוק מה שהולך לקרות במהלך האחרון של המשחק. למה זה קורה? כי הם חיים את המשחק, בעלי ניסיון רב ומרגישים את זה בצורה אינטואיטיבית.

הפתרון הוא כמובן בשילוב בין השניים; מנהל ספורטיבי שצמח מהספורט אבל גם מתקדם עם הזמן ומבין שצריך כמו כל מנהל טוב לנהל לא רק על פי תחושות אלא גם על בסיס מידע מעובד ולעשות שימוש בקדמה הטכנולוגית לצורך כך.

השילוב בין השניים אמור להיות משלים. דוגמה יפה מתוארת בכתבה "נייח זה הנייד החדש". בה המועדון הדני, מיליטלאנד משקיע רבות במערך סקאוטינג אנושי שבו הדגש הוא על כל מה שניתוחים סטטיסטיים יבשים לא יכולים לתאר – מצב משפחתי, התנהגות עם שחקנים, התנהגות מחוץ למגרש, בעיות פסיכולוגיות ועוד.

מתי לא יווצר חיבור משלים? כאשר המנהל הספורטיבי ירגיש מאוים על ידי הסטטיסטיקה ולא ישתף פעולה עם הקידמה. כאשר הוא יגיד לעצמו שהכל זה קשקושים סטטיסטיים. למתבונן מהצד זה יוכל להראות כמו מישהו שעדיין תקוע עם הטלפון שלו לפני עידן הסמארטפונים, לא נהנה מעושר האפליקציות שיש ומתעקש להגיד ש"טלפון זה בשביל לדבר", או כמו עצמאי שלא מחובר לרשתות החברתיות ומפספס מגרש משחקים שלם של הזדמנויות עסקיות.

תחושת האיום אינה רק מנת חלקנו בישראל. ראו ציטוט לדוגמה של צ'ארלס בארקלי: "אנליטיקה לא עובדת בכלל. זה פשוט איזשהו חרא שאנשים מאוד חכמים המציאו. מה שקובע ב-NBA זה כישרון. לכל האנשים שמנהלים ארגונים ומדברים על אנליטיקה יש דבר אחד במשותף: הם חבורה של אנשים שמעולם לא שיחקו כדורסל, ואף פעם לא השיגו את הבחורות בתיכון, והם פשוט רוצים להיות חלק מהמשחק".

גדול, לא? אפשר גם להבין את "הנסיך" צ'ארלס. לפעמים מרוב ניתוחים שוכחים לראות את הפשוט. בסופו של יום המשחק הוא של אמוציות, אגו ואיש מקצוע יכול לראות כשרון של שחקן מרחוק.

ג'ורדי קרויף. באיחור אופנתי מתחילה לחלחל ההבנה ששם המשחק בספורט זה ניהול צילום: עוז מועלם

ומה המצב בארץ?

באיחור אופנתי מתחילה לחלחל ההבנה ששם המשחק בספורט זה ניהול. המהפכה במכבי תל אביב כדורגל עושה את שלה. מתחיל להתחוור שצריך להיות מישהו כמו ג'ורדי קרויף במועדונים מקצועניים. נכון לעכשיו בעלי הקבוצות בארץ לא ממהרים לוותר על הבייבי שלהם ולשים את המפתחות בידי אנשי מקצוע. אבל עם תוצאות עסקיות וספורטיביות בארץ ובעולם יהיה קשה להתווכח לאורך זמן.

הכיוון ברור ולא משנה איך יקראו לבעל התפקיד; מנג'ר, מנהל ספורטיבי, מנהל מקצועי או רחמים.

קשה גם לא לראות את המציאות בעולם. אנשי הניהול הטובים מרוויחים סכומים משמעותיים. אפילו לאקדמיה השינוי מתחיל להגיע. לאחר שנים רבות בהן ניתן היה ללמוד תואר שני בניהול ספורט רק בחו"ל, הולך להיפתח תואר ראשון בניהול ספורט בעוד כחודשיים באוניברסיטת באר שבע.

הכיוון חיובי אך עבודה רבה לפנינו לאור המצב כיום. זהו הזמן של המובילים הספורטיביים בארץ לתפוס עמדה. נכון לעכשיו במכבי תל אביב כאמור מינו לתפקיד את ג'ורדי שמגיע מבחוץ. גם המנכ"ל, מרטין ביין, מגיע מבחוץ. גם הצוות המקצועי (והמרשים) מגיע מבחוץ. גם בהפועל תל אביב יש זמירות על משקיע שיביא צוות ספרדי שיוביל מקצועית את המועדון. המובילים הישראלים בארץ צריכים להיות מוטרדים מכך. הם צריכים להוכיח שיש להם לא רק ניסיון בכדורגל או בכדורסל אלא גם הבנה ניהולית, אימוץ של הטכנולוגיה, מעבר לניהול לפי יעדים, יכולת להגדיר אסטרטגיה למועדון וליישמה בתהליך שיטתי, עיקבי וסיזיפי. כל זה לא על חשבון האינטואיציה הבריאה שהם מביאים איתם, אלא בנוסף לה.

הכותב הנו יועץ ארגוני בספורט ובארגונים עסקיים ומוביל תכנית לפיתוח מנהלים ספורטיביים מטעם וינגייט