רג'וב כבר הביס את עיני

"הגעתי לדבר בקינג דיוויד, אבל מרגיש שבכלל הגעתי לקמפ דיוויד", אמר בחצי הלצה נשיא פיפ"א ספ בלאטר במסיבת העיתונאים במלון המלך דוד בירושלים בשבוע שעבר. בלאטר, שהגיע לטובת מרתון שיחות הרגעה כחלק ממסע דילוגים בין ירושלים לרמאללה (והרצון המוצהר שלו לזכות בפרס נובל לשלום), הציג עצמו כשליח של שלום ודו־קיום, במטרה לגרום לפלסטינים למשוך את דרישתם להרחיק את ישראל מהארגון שבראשו הוא עומד.

מימין ספ בלאטר ו ג'יבריל רג'וב יו"ר ההתאחדות לכדורגל הפלסטינית ו ג'רום ואלקה מזכ"ל פיפ"א. בפיפ"א לא רוצים שההצבעה נגד ישראל תעבור צילום: איי אף פי

דרישת הפלסטינים להרחיק את ישראל מפיפ"א בטענה להתנהלות הרסנית ומניעת התפתחותו של הכדורגל הפלסטיני היא אחד הנושאים שמסעירים את עולם הכדורגל לאחרונה. דרישה להרחקת מדינה מפדרציית הכדורגל הבינלאומית על סמך טיעונים פוליטיים וביטחוניים שאינם קשורים לכדורגל באופן ישיר, היא דרישה תקדימית. אם קריאה כזו תעבור, תיפתח תיבת פנדורה והפוליטיקה תהפוך לחלק המשמעותי והמכריע ביותר במשחק, כשמדינות יוכלו לעתור כנגד יריבות טריטוריאליות, פוליטיות וכלכליות ולהביא להרחקתן מהשתתפות במשחקים בינלאומיים, בטענה להתנהלות שאינה קשורה לכדורגל.

ספ בלאטר אינו תמים, ולא בכדי הוא ואנשיו בפיפ"א ממש לא מרוצים מהרעיון שישראל תורחק. אם דרישת הפלסטינים תתקבל, עתירות נוספות יעשו דרכן לקונגרס השנתי של הארגון. איך יצדיקו את קיום המונדיאל ברוסיה בעוד שלוש שנים, לאור המלחמה בינה לבין אוקראינה? איך יוכלו להמשיך להציג את קטאר 2022 כמונדיאל לגיטימי, כאשר אלפי פועלים מדרום־מזרח אסיה מנוצלים למען הרמתו? הם לא יוכלו, אלא במחיר של הסרת המסכות והודאתם בחוסר הלגיטימיות, בצביעות ובשחיתות שלהם, ושל הארגון שהם מנהלים.

עופר עיני אמנם מלא רצון טוב אך אינו דובר אנגלית, ומחוויר ליד רג'וב צילום: אי פי איי

המתרגם של בגין

בגלל סיבות אלו פרשנים ופוליטיקאים המעורים בפרטים סוברים כי הדרישה להרחקת ישראל לא תעבור בקונגרס הקרוב. אז מדוע אנו, כישראלים, זזים באי־נוחות כאשר אנו מדמיינים את ההצבעה בפיפ"א? הרי ידוע שההתאחדות שלנו עוזרת להתאחדות הפלסטינית רבות, ידוע שההתאחדות מפעילה לחץ על נציגי מדינות בפיפ"א שיתמכו בישראל וידוע שעופר עיני הוא בולדוזר של פרויקטים. הסיבה לכך נעוצה ב"פנים" של הקמפיין להרחקת ישראל - ראש מנגנון "הביטחון המסכל" לשעבר, חבר הוועד המרכזי של תנועת פת"ח, נשיא הוועד האולימפי הפלסטיני ויו"ר ההתאחדות הפלסטינית לכדורגל - ג'יבריל רג'וב.

ג'יבריל רג'וב, הידוע גם כאבו ראמי, הוא דמות מוכרת לכמעט כל ישראלי. כבר כנער אשר גדל וחי בדורא שבפאתי חברון, החל בהתנגשויותיו עם כוחות הביטחון הישראליים. "ח'לילי" הוא הכינוי בערבית לאדם שגר בחברון, אך גם מילה נרדפת לאדם וכחן, עקשן, בעל יכולת שכנוע גבוהה, קשוח וממולח. רג'וב עונה להגדרה של ח'לילי אמיתי. איש של ניגודים וסתירות, אך גם של עקרונות, ובעיקר - לוחם בלתי מתפשר.

בגיל 15 נעצר ונכלא לאחר שסייע להסתיר קצינים מצרים בחברון. בכלא התחבר למנהיג פת"ח אבו עלי שאהין, שהמליץ על קבלתו לארגון. לאחר מכן שוחרר, נעצר שוב לאחר זריקת רימון, ונשפט למאסר עולם בשנת 1970. בכלא שקד רג'וב על לימודי עברית ואנגלית, שבהן הוא שולט כיום היטב. בנוסף, הוא תרגם את ספרו של מנחם בגין "מרד" לשפה הערבית. בכלל, בימיו כאסיר של מדינת ישראל הוא חקר את ההיסטוריוגרפיה הציונית, ואף למד ספרות עברית ושירה עברית.

הוא שוחרר בשנת 1985 ב"עסקת ג'יבריל", לאחר שהועבר בין מספר לא מבוטל של בתי כלא ומעצר בישראל ובגדה המערבית. בשנים שלאחר מכן הוא נעצר ושוחרר לסירוגין לאור פעילותו במסגרת הפת"ח בחברון, עד שנכלא ב־1987 על חלקו באינתיפאדה הראשונה, ולאחר מכן הוגלה ללבנון.

הוא חבר למנהיגי הפת"ח בתוניסיה, והיה ליועצו של ח'ליל אל־וזיר, אבו ג'יהאד. בעקבות הסכמי אוסלו הוא חזר ליהודה ושומרון וכיהן כראש מנגנון הביטחון המסכל הפלסטיני בשטחים. הוא אחד המתנגדים והמבקרים הגדולים ביותר של תנועות חמאס והג'יהאד האסלאמי, ופעל רבות כנגד עליית הזרם הדתי קיצוני בחברה הפלסטינית. במהלך שנות התשעים היה אחד אנשים הקרובים ביותר ליאסר ערפאת ומונה ליועצו לענייני ביטחון פנים. באינתיפאדה השנייה הוא לא לקח חלק פעיל, ויותר מכך - הוא סייע לכוחות צה"ל והשב"כ לסכל כמה פיגועים כנגד ישראל. הוא השתתף בוועידת ז'נבה בתחילת שנות האלפיים וקרא לדו־קיום, לשתי מדינות לשני עמים ולשלום, אך לפני כמה שנים אמר שאם היתה ברשותו פצצת אטום, היה משתמש בה כנגד ישראל. הוא השווה את הציונות לנאציזם, אמר שהיטלר היה יכול ללמוד מישראל כיצד לנהל מחנות ריכוז, אך כיו"ר הוועד האולימפי הפלסטיני גם דרש דקת דומייה לזכר טבח י"א חללי מינכן וכינה את הפעולה מ־1972 כ"גזענית והרסנית". כשהתמודד והפסיד בבחירות למועצה המחוקקת במחוז חברון ב־2006, הרים קמפיין חורמה נגד רשימת חמאס, שבה אחיו נאיף אייש את אחד המקומות הבכירים. כאמור, ח'לילי. אומר דבר וסותר עצמו. איש של ניגודים. כזה אחד שאם צריך, ילך גם נגד אחיו. חדור מטרה.

"אנחנו רוצים לשים קץ לסבל של הספורטאים שלנו, אנחנו לא רוצים לגרום סבל לאחרים, אבל לצערנו ההתאחדות הישראלית מתנהגת בצורה גזענית וברוטלית", אמר רג'וב במסיבת העיתונאים עם בלאטר. צילום: איי אף פי

נוהר לפיפ"א

כשאדם עם קורות חיים כאלו מבוצר בעמדתו כנגדך, כפי שרג'וב מתנהל בסוגיית הרחקת ישראל מפיפ"א, זה מרתיע. בטח כשממול פשוט אין פרסונה המתקרבת לרמה שלו.

עופר עיני אמנם מלא רצון טוב אך אינו דובר אנגלית, ומחוויר ליד רג'וב. מירי רגב חדשה מדי בתפקיד שרת הספורט, וקשה לראות כיצד תביא מניסיונה כדוברת צה"ל בנושא שדורש טיפול עדין. סגנית שר החוץ והאחראית, ציפי חוטובלי, ככל הנראה תתקשה למצוא בספר בראשית פסוק מתאים לסיטואציה. השלושה בוודאי אנשים מוכשרים ומנוסים בפוליטיקה הישראלית המקומית, אך חסרי ניסיון בזירה הספורטיבית־פוליטית הבינלאומית.

לנו כישראלים נותר להצטער על מדיניות ההכחשה. במקום להתמודד עם הבעיות, כל נושא אשר תויג עם התווית "פלסטיני", קומט כחתיכת נייר, גולגל לכדור מוזנח ועלוב, ונדחק לסוף של המגירה, או נזרק לפח הקטן הזה של הניירות, שאף אחד לא מפנה. הדהירה של רג'וב לקונגרס פיפ"א בדרישה להרחיקנו התחילה עוד ב־2013. אז רג'וב הגיש את הדרישות, ופיפ"א הקימה ועדה מיוחדת לנושא הישראלי־פלסטיני, שבראשה עמד בלאטר. ישראל אימצה את מסקנות הוועדה במלואן, והפלסטינים לא. האם מישהו זוכר זאת היום, כמה ימים לפני ההצבעה? לא. ככה זה כשמתכחשים לקיום של בעיה וחושבים שהיא תיעלם מעצמה.

הסיטואציה הנוכחית היא הישג עצום לרג'וב. סוכנויות ידיעות בינלאומיות רודפות אחרי שחקנים פלסטינים שיספרו איך זה מרגיש "לשחק תחת כיבוש", הכדורגל הפלסטיני זוכה לפרסום וסיקור חסרי תקדים, וחשוב מכך - הנושא הפלסטיני שוב בכותרות הראשיות. בפן השיווקי, כל עוד רג'וב נמצא בראש ההתאחדות הפלסטינית, זו תמשיך להיות שטח פרסום חם, שימשוך עוד השקעות וסכומי כסף ממדינות ערב עשירות, ומעכשיו, אולי גם ממדינות אירופיות רחמניות.

הזכות הפלסטינית לכדורגל בריא וחופשי משלטון צבאי היא משל. משל על הזכות הפלסטינית למדינה ריבונית בשטחי הגדה המערבית. את המשל הזה מספר רג'וב תוך תחכום ועקשנות. הוא נעול על מטרתו אף על פי שהוא עצמו יודע שיש סיכוי גבוה שהיא כלל לא תעבור. זה לא מפריע לו, את תשומת הלב הדרושה לו כדי לקדם את העניין הלאומי הפלסטיני וכדי להרוויח את אהדת העם כלפיו, הוא כבר הרוויח. ובגדול.

"אנחנו רוצים לשים קץ לסבל של הספורטאים שלנו, אנחנו לא רוצים לגרום סבל לאחרים, אבל לצערנו ההתאחדות הישראלית מתנהגת בצורה גזענית וברוטלית", אמר רג'וב במסיבת העיתונאים עם בלאטר.

רג'וב תוקף את ישראל בדרך לא אלימה, אך גם מיתממת ומצטדקת. הוא לא מתנצל, וזו דרכו לעשות "ביזנס". מצד אחד לדבר על שלום ועל סגולות הכדורגל לקרב בין העמים, ומצד שני לתקוף ולהציג את ישראל כעריצה טוטליטרית. להיעזר בהתאחדות הישראלית ולפתוח נגדה במלחמת חורמה. הוא עושה זאת כל כך טוב כי הוא מכיר אותנו, הוא מבין את "הישראליות". וזה בדיוק מה שמפחיד. אין לו בעיה לשחק בכל המגרשים בו זמנית, כי כזה הוא, הוא שחקן. הוא פלייר. ח'לילי אמיתי.

הכותב הוא עורך ומנהל BabaGol, בלוג־מגזין על כדורגל מאסיה, אפריקה, המזרח התיכון, אמריקה הלטינית ועוד