הדבר הגדול הבא או תרמית פירמידה?

ליגת הכדורגל של צפון אמריקה (MLS) שוקלת בימים האחרונים כמה שינויים שיהפכו אותה לאחת מהליגות שמשלמות הכי הרבה לשחקנים. הליגה, לה יש חוק שמאפשר לשלם לשלושה שחקנים לקבל שכר שלא ייחשב בתקרת השכר הנמוכה (3.49 מיליון דולר בלבד), מעוניינת להפוך לליגה של שמות גדולים באמת ומוכנה להגדיל את מכסת "שחקני הליבה" לארבעה לכל קבוצה. כיום שחקן שלא נחשב ל"שחקן ליבה" יכול להרוויח לכל היותר 436,250 דולר בלבד. אלו סכומים שלא יספקו שחקנים כגון חאבייר "צ'צ'ריטו" הרננדז או חברו לנבחרת מקסיקו ג'ובאני דוס סאנטוס. הדיבורים הללו מגיעים בזמן שיא לכדורגל האמריקאי. נבחרת הנשים זכתה במונדיאל בפעם השלישית, גם נבחרת הגברים מלהיבה, הליגה גייסה העונה את סטיבן ג'רארד, קאקה, פרנק למפארד, דויד ויאה, סבסטיאן ג'ובינקו, אנדראה פירלו המיתולוגי ועוד שחקנים בעלי שם עולמי ונראה שהמטרה היא לגדול ולצמוח.

פירלו בניו יורק. חוזה לשנתיים צילום מסך

האם זה אפשרי? האם אנחנו עדים לשיא שממנו תגיע רק ירידה או האם ה־MLS הולכת להיות אחת מהליגות הגדולות בארה"ב וביחד עם סין, קטאר ו"עולם הכדורגל המתפתח" תרוקן את הליגות האירופאיות מכישרונות? "הרבה שחקנים מתעניינים בליגה הזאת עכשיו", אמר קאקה, כוכב אורלנדו סיטי, אחת מהקבוצות החדשות של הליגה. "בעוד חמש, עשר שנים, זאת תהיה אחת מהליגות הגדולות בעולם".

ה־MLS לא הולכת להתחרות עם הפרמיירליג. 20 קבוצות הליגה יכניסו 223 מיליון דולר מחסויות חולצה ו־8 מיליארד דולר מזכויות שידור מ־2016. בהשוואה לזה, ה־MLS נראית קטנה במיוחד עם הכנסות קטנות מזכויות שידור (90 מיליון דולר לשמונה השנים הקרובות), ו־58 מיליון דולר מחסויות חולצה. גם הרייטינג לא ממש צומח. אבל מספרים אחרים מראים שהליגה האמריקאית מתחזקת כמותג. היא מכניסה 3 מיליון דולר יותר מחסויות חולצה מאשר הליגה ההולנדית, למשל, אחת מ־10 הליגות הטובות והמכניסות בכדורגל האירופי. ומספר הצופים במגרשים צמח מ־4 מיליון ב־2010 ליותר מ־6 מיליון ב־2014. וכאמור, שחקנים מעדיפים לשחק בארה"ב ולא בקטאר, או בסין. "ברגע שהגעתי לכאן, אחרי שבועיים של אימונים לא רציתי לחזור חזרה לאנגליה", מסביר ברדלי רייט-פיליפס, שחקן פרמיירליג לשעבר. "הרבה אנשים שמגיעים לכאן יודעים שבארה"ב יש סגנון חיים טוב". תנאי המס המצוינים בארה"ב ביחס לצרפת, ספרד ואפילו אנגליה, מאפשרים לקבוצות להציע סכומים גבוהים בנטו לשחקני כדורגל. ובאמת, איפה עדיף להיות, בלוס אנג'לס, מיאמי, ניו יורק ואורלנדו או בגרנדה, סטוק, איינדהובן או סנדרלנד?

אוהדי פורטלנד. איפה עדיף, בסנדרלנד? צילום: איי פי

לא טבעי

בזמן שה־NFL, ליגת הספורט המכניסה בתבל, מתמודדת עם שחקנים ואוהדים שעוזבים בגלל הסכנות למוח השחקנים שטבועות בטבע המשחק וה־MLB, ליגת הבייסבול הצפון אמריקאית, מאבדת צופים צעירים - נראה שה־MLS נמצאת בדרך למיינסטרים האמריקאי. זה לא עניין טבעי בכלל.

רק לפני 25 שנה כדורגל נחשב לספורט שולי בארה"ב כמו שהוקי קרח שולי בישראל. לפני 15 שנה ה־MLS היתה צריכה לשלם לערוצים באנגלית כדי שישדרו את המונדיאל. לפני חמש שנים אף אחד ב־ Sportscenter לא ידע איך לבטא נכון שמות כמו ליאו מסי וכריסטיאנו רונלדו. והיום? המונדיאל הוא נכס טלוויזיוני אדיר בארה"ב, והערוצים במדינה הם בעלי חוזה השידור הגדול ביותר של פיפ"א. עשרות מיליוני אמריקאים צופים בכדורגל אירופי מדי שבוע ועשרות אצטדיונים שנבנו במיוחד לכדורגל צצו ברחבי היבשת. והכי חשוב? מספר ההיספניים בארה"ב גדל ביחס לאוכלוסייה. היספאנים הם "שחקני ליבה" של הליגה. עליהם הליגה האמריקאית סומכת לטווח הארוך.

מבנה הליגה טיפה מסובך. לא תמיד מבינים את הפלייאוף של ה־MLS וישנם שלושה תארים שונים, מה שעבור עיניים אמריקאיות, זה נראה כמו טעות. הרי תואר יש רק אחד ועליו כולם נלחמים לאורך העונה. העובדה שכמעט ואין אמריקאים שמובילים קבוצות היא גם בעיה. גם העובדה שהליגה משוחקת בעיקר בחודשי הקיץ ומסתיימת בסתיו, כאשר הליגות הגדולות מתחילות - זו בעיה. נראה שה־MLS צריכה עוד למצוא את המודל המתאים.

סטיבן ג'רארד. משחקן נשמה לשחקן ליבה צילום: רויטרס

מדממים מזומנים

אבל יש עננה גדולה מאוד על הליגה. "אנחנו חייבים להיות במצב שהקבוצות שלנו מרוויחות כסף ולא מפסידות כסף כדי שנוכל להמשיך להשקיע בעסק עצמו ולצמוח", אמר דון גארבר, קומישינר ה־MLS. "אנחנו צריכים לשפר את איכות המשחק ולהפוך את הקבוצות שלנו לרלוונטיות עבור הקהל שלנו".

לפי מארק אבוט, סגן הקומישינר של הליגה, הקבוצות ב־MLS מפסידות כ־100 מיליון דולר בשנה. 100-110 מיליון דולר בשנה זה גם בערך הסכום שאיש עסקים (או קונצרן) צריך לשלם כדי להקים קבוצה בליגה. מנצ'סטר סיטי וניו יורק יאנקיז, למשל, הקימו את NYCFC במאות מיליוני דולרים אחרי שהסכימו לשלם ל־MLS סכום של 100 מיליון דולר. גם קבוצות אנשי עסקים באטלנטה, מינסוטה, אורלנדו ומיאמי הסכימו לשלם בין 70 מיליון דולר ל־100 מיליון דולר רק כדי לפתוח את הקבוצות. זו נראית ההכנסה העיקרית של הליגה.

ולפי הפרוספור לכלכלת כדורגל, סטפן סיזמאנסקי, מדובר בלא פחות מ"תרמית פירמידה".

"כשאני מסתכל על המספרים, אני רואה שכל ההכנסות הכרטיסים עומדות על כ־120 מיליון דולר", כתב סיזמאנסקי בבלוג שלו. "ההכנסות מזכויות שידור שוות בסך הכל 23 מיליון דולר בשנה אבל רק 13 מיליון דולר הולכים לקבוצות, כי השאר להתאחדות הכדורגל ולנבחרת. ההכנסה הגדולה ביותר היא מאדידס - 25 מיליון דולר והייניקן משלמת 10 מיליון דולר. גם אאודי משלמת סכום כלשהו, בין 2 ל־3 מיליון דולר. נאמר כל 15 נותני החסות האחרים משלמים כ"א כ־2 מיליון דולר בשנה. מדובר על הכנסה של 68 מיליון דולר בשנה, שהיא גם לא במזומן תמיד, כך שההכנסות האמיתיות מחסויות עומדות על כ־45 מיליון דולר. נאמר גם שהליגה מחשבת את החסויות על כל קבוצה אז נכניס עוד בין 48 ל־58 מיליון דולר לקופה".

קאקה מאורלנדו סיטי. מרוויח יותר מ-6 מיליון דולר צילום: איי אף פי

הקריסה קרובה?

סיזמאנסקי ממשיך: "ב־2014 ה-MLS, הבעלים של כל השחקנים בליגה, הרוויחה כ-7 מיליון דולר ממכירת שחקנים כך שכלל ההכנסות הכוללות עומדות על כ־233 מיליון דולר בערך. עכשיו, ההוצאות רבות - 150 מיליון דולר על שחקנים ב־2014. עוד כ־20 מיליון דולר הולכים לאקדמיות ופיתוח שחקנים כשעלות המשחקים עצמם (363) עומדת על יותר מ־145 מיליון דולר, יותר מההכנסות ממשחקים. עוד הוצאות מינהלה ונגיע ל־57 מיליון דולר נוספים. אלה הוצאות של 372 מיליון דולר בסך הכל, או הפסד של יותר מ־139 מיליון דולר, בערך 7 מיליון דולר לקבוצה. האם נוכל לראות כאן רווח בקרוב? אני בספק".

סיזמאנסקי טוען שההכנסות בשנים האחרונות של יותר מ־500 מיליון דולר ממכירת זכויות לקבוצות (אקספנשן) כיסו חלק מההפסדים אבל אי אפשר, לטווח הארוך, להמשיך להפסיד. "ה־MLS נראית לי כמו תרמית פירמידה", כתב סיזמאנסקי. "מכסים הפסדים על ידי הבאת 'קונים' חדשים אבל מבלי להפוך את הגוף לרווחי, קשה לראות איך הליגה תחזיק מעמד בשוק האמריקאי, שבו בעלי קבוצות רוצים להרוויח כסף. במצב הנוכחי, אני מאמין שה־MLS תקרוס".

האם הליגה יכולה לצמוח מספיק מהר כדי להימנע מהקריסה שסיזמאנסקי צופה לה? היא תצטרך להכניס הרבה יותר. האם שמות גדולים כמו ג'רארד, פירלו ולמפארד יצליחו לסייע במשימה הזו?