טרנספר סאגה

בלוח השנה של עולם הכדורגל, הקיץ הוא הזמן בו עונות המשחקים נסגרות, והשחקנים יוצאים לחופשות קצרות, לפני החזרה לשגרה והיציאה למחנות אימון מרוכזים. הקיץ הוא גם הזמן של מנהלי הקבוצות והצוותים המקצועיים לחזק את הסגלים שלהם, ולפעול במגרש לא פחות חשוב מכר הדשא עצמו – שוק ההעברות.

אנחל די מריה. חשבתם שהמעבר שלו היה סאגה? צילום: אימג'בנק, Gettyimages

השמועות וההמצאות של עיתונאים קלי אצבע או אוהדים פנטזיונרים, הן חלק בלתי נפרד מהסצנה, ומי שמבקש לצרוך מידע 'מהימן' בלבד, נדרש לברור לעצמו מקורות מידע אמינים, ולדבוק בהם. וזה קשה, כי יש מעט כאלו, לצד כמויות של רכילות כדורגל זולה.

בעוד שבכדורגל המודרני שחקנים מחליפים קבוצות בקצב מסחרר, ישנן העברות שנחקקות בזיכרון הקולקטיבי של קהלי קבוצות וצופי כדורגל בכל העולם. לואיס פיגו מברצלונה לריאל מדריד, רונלדיניו מפ.ס.ז' לברצלונה, כריסטיאנו רונלדו ממנצ'סטר יונייטד לריאל מדריד, די מריה בכיוון ההפוך, איברהימוביץ' כל פעם למועדון אחר, וכמובן ססק פאברגאס וברצלונה, ששיתקו את אוהדי ארסנל במשך שני קייצים ארוכים בחוסר וודאות, האם הקפטן שלהם נשאר או עוזב.

בחודש האחרון, היתה העברה אחת, ששמועות וידיעות אודותיה הטריפו מיליוני אנשים. לא היה זה וידאל, ארדה טוראן או ממפיס דפאיי, וזה קרה הרחק הרחק משדרת אריסטידס מאיול שבברצלונה, ומאשברטון-גרוב שבצפון מזרח לונדון. זה גם לא היה בתל אביב, היכן שבן רייכרט עשה את הקיץ כשהוא מזיע - ולא מהלחות. היה זה אשרף נועמן, כוכב נבחרת פלסטין, שגרם לאוהדי הכדורגל בעולם הערבי לקסוס ציפורניים ולהתווכח, היכן הוא הולך להפעיל את קסמיו בעונה הקרובה.

אשרף נועמן,29, הוא יליד וואדי ניס, כפר קטן של 900 איש, היושב דרומית לבית לחם, בצמוד ליישוב אפרת. את הקריירה הוא התחיל בקבוצת הכדורגל של הכפר, אלופת הליגה הפלסטינית לשעבר, תרג'י וואד א-ניס. נועמן הוא קשר התקפי/חלוץ, 1.85, רזה מאוד אך בעל שליטה יוצאת דופן בכדור וטכניקה ייחודית.

נועמן ייצג בגאווה את תרג'י, קבוצה משפחתית, בה הסגל מתבסס כמעט כולו על חמולת אבו חאמד מהכפר, לה 13 נציגים בסגל הבוגר, כולל שלושה זוגות של אבות ובנים. יחד עם אשרף, תרג'י הביאה לכפר הישגים נאים: שני גביעי יאסר ערפאת (המקביל לגביע הטוטו), שני גביעי פלסטין, ושתי אליפויות. באליפות האחרונה ב-2013/4, אשרף, המכונה "אלפנאן" (האמן), הרשית 12 שערים ב-20 משחקים. בעונה לאחר מכן, תרג'י הפכה לקבוצה הפלסטינית הראשונה שהשתתפה בגביע ה-AFC, המקבילה האסיאתית לליגה האירופאית של אופ"א.

בשנת 2012 עבר נועמן לשחק באל-פיסאלי הירדנית, מועדון הפאר מעמאן, המזוהה עם ירדנים ממוצא פלסטיני. גם שם הותיר נועמן את חותמו, כאשר כבש 9 שערים ובישל עוד 6 ב-13 משחקים, והעפיל לשלב הבתים של גביע ה-AFC. לאחר חצי עונה חזר לוואדי ניס, לקח עמה את האליפות השנייה, והיה 'איש השעה' בגביע האתגר, כשהבקיע את שעריה המכריעים של נבחרת פלסטין בטורניר. שער בבעיטה חופשית מרהיבה בגמר נגד הפיליפינים, הבטיח לשכנים את הכרטיס לגביע אסיה, בו השתתפו לראשונה ב-2015 באוסטרליה. משם המשיך נועמן לאל-פיסאלי אחרת, הפעם לזו הסעודית.

לקבוצה מהעיר חארמה נועמן כבר הגיע ככוכב כדורגל ברמה האזורית, והשתכר בשכר מכובד אשר חצה את ה-200,000 דולר לעונה. גם בתחנה זו נועמן לא אכזב. הוא סיים כמלך השערים והאסיסטים של הקבוצה ותפקד כמספר 10 בעל חופש פעולה מלא במגרש, אך הרבה להיפצע לאורך העונה, והתקשה לשמור על יציבות. למרות זאת, שעריו היו חיוניים להשתלבות המועדון בחלק העליון של הטבלה ולרבע הגמר של הגביע הסעודי. העונה הסתיימה, נועמן הגיע למקום השני ברשימת 'שחקן העונה' בסעודיה, ובמקום ה-42 לתואר השחקן הטוב באסיה (מטעם מגזין Four-Four-Two) כשהוא מקדים ברשימה שמות כמו שינג'י קגאווה ואשקאן דז'אגה. ואז, אז התחיל הבלאגן.

ביוני, הנבחרת הפלסטינית התכנסה לשני משחקים במוקדמות המונדיאל וגביע אסיה נגד סעודיה ומלזיה, ונועמן הודיע לראשי הנבחרת שהוא פצוע, ולא יתייצב לסגל. ג'יבריל רג'וב התערב, ויחד עם עוד מספר שחקנים פצועים, נועמן הגיע לבדיקה אצל רופא הנבחרת. הרופא קבע שנועמן כשיר לשחק במאה אחוז, אך השחקן סירב לקבל את חוות הדעת, ודרש לנוח. אוהדים מעטים העבירו ביקורת, ו-וועדת המשמעת של ההתאחדות הפלסטינית הענישה אותו בהרחקה לחצי שנה על תנאי. בזמן שהנבחרת הפסידה לסעודים והביסה את המלזים, נועמן חיפש בעיקר שקט. החוזה הגבוה באל-פיסאלי נגמר, הקבוצה לא יכלה לעמוד בעלויות, וההצעות, השמועות והטלפונים החלו לזרום.

נועמן הוא קשר התקפי/חלוץ, 1.85, רזה מאוד אך בעל שליטה יוצאת דופן בכדור וטכניקה ייחודית צילום: באבאגול

תחילה הוכרז שהוא מועמד לחזק את אל-וחדאת, מועדון פאר ירדני נוסף ויריבתה המרה של אל-פיסאלי מעמאן, קבוצתו לשעבר. אל-וחדאת מגיעה ממחנה הפליטים הפלסטיני הגדול מפאתי עמאן תחת אותו השם, ונחשבת לאחד מהסמלים המובהקים של המאבק הפלסטיני ובעיית הפליטים, בירדן בפרט, ובעולם הערבי בכלל. אוהדי אל-פיסאלי הרימו גבה, אך הלחץ של אוהדי אל-וחדאת על נועמן להגיע, החל. לאחר כמה ימים עלה דיווח שנועמן שוקל הצעה מחברון, מקבוצת אהלי אל-ח'ליל של סטפנו קוזין, אשר התחזקה במיטב שחקני הנבחרת ושורה מרשימה של שחקנים ערבים-ישראלים.

באותו יום עלה דיווח נוסף, שסתר את השניים האחרונים. שבאב אל-ח'ליל, המועדון הגדול מהעיר חברון, הציע לנועמן 400,000 דולר לעונה (סכום דמיוני במציאות הכדורגל הפלסטינית), והוא הסכים. אם זה לא מספיק, הועלתה תמונה ישנה של השחקן, לבוש בחולצה של המועדון, והאינטרנט שבין הגדה המערבית לעמאן, נשבר. בפייסבוק, בטוויטר, בפורומים ובאתרים השונים נרשמו קרוב למיליון ציוצים ופוסטים עם צמד המילים: אשרף נועמן. אוהדי אל-וחדאת לא הבינו איך ה'אמן' בורח להם; אנשי אל-אהלי לא הבינו מה היריבה העירונית נדחפת לסיפור, ותהו האם זה ראוי לשלם לשחקן בליגה סכום כזה, כאשר האוהדים מרוויחים כמה מאות בודדות של שקלים בשבוע; אוהדי שבאב רק הלהיטו את האווירה, וחגגו את חתימת הכוכב בשורותיהם; אפילו אנשי תרג'י וואד א-ניס התערבו, והכחישו את כלל הדיווחים, בניסיון להגן ולהרגיע את הרוחות סביב הכוכב הגדול של הכפר, שמצא עצמו בתוך 'טורנדו' של שמועות.

לאחר יומיים של דיונים ברשת, ללא תגובה מצדו של הכוכב, עלה דיווח חדש. כעת קבוצת נאג'ראן מסעודיה מעוניינת להחתים את נועמן. כסף סעודי ידוע כאחד הפותר משברים באזור, והעוקבים המתינו להתפתחויות. יום עבר והנה במצרים נכתב כי השחקן יחתום באיסמאעילי המקומית, אותה מאמן אחמד חוסאם, הלוא הוא 'מידו' השנוי במחלוקת, ששיחק באייאקס, מארסיי ורומא. הקבוצה המצרית החתימה הקיץ שני שחקנים מסגל הנבחרת הפלסטינית, והדיווח ביקש לחבר בין הדברים. למחרת נכתב שהוא בכלל סגור באל-מוחארכ מבחריין, והועלו סברות כי זו הדרך של השחקן לנהל משא ומתן, ולהעלות את מחירו ואת גובה החוזה. רגע התפנית היה כשנשיא מועדון אל-ווחדאת, טארק ח'ורי, צייץ בטוויטר שלאחר סיום צום הרמדאן, השחקן יחתום במועדון הירדני, וזה סופי. הווחדאתים היו בשיגעון, והפיצו תמונות של נועמן במדי המועדון ברחבי הרשת. הציוץ של ח'ורי זכה למספר שיתופים עצום, ובערב הגיעה גושפנקא נוספת למעבר: וידאו של אשרף נועמן בביתו שבואדי ניס, בו דיבר לראשונה מאז תחילת הסאגה, ונתן את מילתו לאנשי ואוהדי אל-וחדאת, איחל חג שמח ושהוא בדרך אליהם, ושלאחר סיום העיד אל-פיטר, הוא יחתום ויוצג רשמית.

 זה לא נגמר

סוף טוב, הכל טוב? ממש לא. מי שנכנסה לתמונה היתה תרג'י וואד א-ניס, אשר לאחר עונה קשה בה סיימה במקום החמישי, צללה למשבר כלכלי, ובימים אלו עוברת מכירת חיסול של כוכביה ושחקניה המשמעותיים. אשרף, שלאורך צום הרמדאן שהה בעיקר בכפר, חש מחויבות כלפי המועדון בו גדל הנמצא בשעתו הקשה, וכלפי אנשי הכפר, שעבורם הוא דמות חשובה וגיבור מקומי בקנה מידה היסטרי. אז החלו לזרום דיווחים שאשרף, חוזר לואדי ניס, על מנת להציל את תרג'י מעונה קשה.

תמונה שלו מתאמן במגרש האימונים בכפר (שהוא על משטח אספלט אגב), אף העלתה את הסבירות שהבחור פשוט מעדיף לחזור הביתה. בנקודה זו התעוררו אוהדי אל-וחדאת פעם נוספת, רק שהפעם הם זעמו-לא הגיוני שהשחקן יברח להם פעם נוספת, וזאת עוד אחרי שנתן להם את מילתו. אחרי 48 שעות, אשרף נועמן הודיע סופית, בפוסט הראשון והיחיד שהוא כתב בכל הסאגה הזו, שבעונה הקרובה הוא הולך ללבוש את המדים הירוקים-אדומים של אל-וחדאת, עבור מאה אלף דולר לעונה, בית בשכונה הטובה ביותר בעמאן, ורכב צמוד עם נהג. החגיגות, שהשתלבו בחגיגות סוף הצום, היו גדולות. במעבר הגבול באלנבי חיכו לו אלפי אוהדים של הקבוצה, וצלמים צלמו כל צעד שלו וכל חיבוק עם חבר הנהלה. השחקן עצמו פנה מספר פעמים לאוהדים והסביר להם, כי סיבוב הפרסה שעשה לטובת וואד א-ניס היה מתוך רגשות גדולים למקום ממנו הוא בא, אך שכעת הוא גאה ומתרגש להיות 'ווחדאתי'.

אשרף נועמן שקל לחזור הביתה, לנסות לעזור לתרג'י וואד א-ניס ולהיות ה'מושיע' של הכפר בו גדל, אך בחתימתו באל-ווחדאת, על אחת כמה וכמה שלאחר סאגת העברות כל כך מתוקשרת ומבולגנת, הוא הפך בעל כורחו, לאייקון ספורט פלסטיני, אשר ייחקק בזיכרון הקולקטיבי כסופרסטאר וכ'אמן', בשתי הגדות של נהר הירדן גם יחד.

הכותב הוא עורך ומנהל BabaGol , בלוג־מגזין על כדורגל מאסיה, אפריקה, המזרח התיכון, אמריקה הלטינית ועוד