מתח גבוה

בספטמבר 2002 ויטור באייה היה השוער והמנהיג של פורטו. הוא זכה בשבעה תארים ובעברו שיחק בברצלונה. הוא גם היה שוער נבחרת פורטוגל המצוינת. ז'וזה מוריניו היה מאמן צעיר ולא מוכר כל כך, שעבר תקופה קצרה בבנפיקה, אימן קבוצה קטנה (יונאו דה ליירה) והיה מוכר בעיקר כעוזר המאמן של ברצלונה, שם גם אימן את באייה. כל זה לא מנע ממנו לצאת למלחמה עם השוער הכריזמטי בחודשיו הראשונים כמאמן פורטו. "המלחמה" התחילה במגרש האימונים שאליו באייה לא הורשה להיכנס אחרי ויכוח עם המאמן הצעיר.

ז'וזה מוריניו צועק על מיקרופון. מותח ביקורות על השחקנים צילום: רויטרס

זה הגיע לרמה משפילה כשבאייה עמד בכניסה למתחם האימונים, והמאבטחים של המועדון אסרו עליו להיכנס עד שיישר את ההדורים עם מוריניו. "זו היתה נקודת מפנה בקריירה של מוריניו", אמר באייה כמה שנים אחרי. "הוא רצה להוכיח את עצמו לכולם, והוא עשה את זה. זה הפתיע אותי כי היתה לנו מערכת יחסים ארוכה — היינו ביחד בפורטו כשהוא היה המתרגם של בובי רובסון ואחר כך שלוש שנים ביחד בברצלונה. אבל הוא רצה להראות לכולם שהוא הבוס ושאין לו חברים מחוץ למגרש. הם קנו את זה במיוחד אחרי שהם ראו שמה שעושים על המגרש קובע ולא מערכת יחסים. לא הייתי מרוצה בזמנו אבל היום אני מבין מה הוא עשה. היתה לו תוכנית. אחרי חודש הוא קיבל אותי חזרה לקבוצה עם חיבוק וזכינו בגביע אופ"א ואז בליגת האלופות".

"מוריניו הוא ווינר, אבל בשביל לנצח הוא חייב רמת מתח מאוד גבוהה בחדר ההלבשה", הסביר פראן סוריאנו, מנכ"ל מנצ'סטר סיטי ולשעבר בברצלונה, מדוע בארסה לא מינתה אותו למאמן ולקחה במקומו את פפ גווארדיולה הפחות מנוסה. "אבל רמה כזו של מתח יוצרת בעיות". צילום: רויטרס

ריבים שווים כוח

בניגוד למאמנים שהיו שחקנים גדולים, מוריניו — מאמן של שחקנים גדולים שמעולם לא הגיע כשחקן לרמה מקצוענית — היה תמיד צריך לייצר קונפליקטים כדי לנצח בהם ולזכות בכבוד של חדר ההלבשה. "קרלו אנצ'לוטי לא צריך להרים את הקול שלו או לעשות משחקי כוח כי הוא היה שחקן גדול, והשחקנים, באופן טבעי, מעריכים אותו", מסביר פרדריק הרמל, כתב "אס" ו"ל'אקיפ", שמסקר את ריאל מדריד בשני העשורים האחרונים. "ככה זה תמיד עם מאמנים שהיו שחקני־על. אצל מוריניו זה לא היה ככה. הוא היה חייב את הוויכוחים והריבים כדי לנצח בהם ולזכות בכבוד".

"מוריניו הוא ווינר, אבל בשביל לנצח הוא חייב רמת מתח מאוד גבוהה בחדר ההלבשה", הסביר פראן סוריאנו, מנכ"ל מנצ'סטר סיטי ולשעבר בברצלונה, מדוע בארסה לא מינתה אותו למאמן ולקחה במקומו את פפ גווארדיולה הפחות מנוסה. "אבל רמה כזו של מתח יוצרת בעיות".

המתח, כאמור, הכרחי למוריניו. לשיטת העבודה והניהול שלו. הוא צריך את המתח כדי לשלוט בחדר ההלבשה וכדי לייצר אווירה תחרותית וגם תחושת מצור — תחושה שמסייעת לקבוצות להתגבש ו"לצאת למלחמה". ההישגים של מוריניו מראים שהוא מאוד מוצלח בגלל השיטה הזו. עם זאת, קורות החיים שלו מראים גם שאחרי שלוש שנים של מתח כזה, קשה לו לשמור את מקום העבודה שלו. הדרישות שלו מהשחקנים, הריבים עם העיתונאים, העקיצות להנהלה שלא עושה בדיוק מה שהוא רוצה והקרבות עם מאמנים אחרים או סתם קורבנות מהספסל של קבוצתו שלו — אלו דברים שהופכים את האווירה בחדר ההלבשה של מוריניו לרעילה. "היה קשה מאוד להתאושש מהתקופה של מוריניו בחדר ההלבשה", הסביר סרחיו ראמוס, קפטן ריאל מדריד כיום. "לעתים האווירה שמוריניו משאיר מאחוריו מזכירה אזור מלחמה, והמורשת הזו שלו פוגעת בקבוצה לטווח הארוך", אומר הרמל. "את איקר קסיאס, למשל, מוריניו הרס. הוא עשה לתדמית של קסיאס נזק נורא שהוא לא היה יכול להשתקם ממנו".

מוריניו עם ססק. "מוריניו משחק משחקים מַקְיַאוֶולִיאניים", אומר ג'ונתן ווילסון, פרשן כדורגל בריטי בכיר. "הוא עושה זאת כדי להשיג דברים מההנהלה, מהשחקנים, מהאוהדים, מהעיתונאים. כל מהלך שלו מגיע כחלק מאג'נדה נסתרת. אבל אחרי שנתיים באווירה הזאת, לשחקנים, להנהלה ולצוות המועדון יש בעיה להתמודד איתו". צילום: איי אף פי

מַקְיַאוֶולִי על הקווים

עוד לא ממש התחילה העונה ומוריניו כבר נכנס לארבעה ריבים שונים. עם ארסן ונגר, אחרי שסירב ללחוץ את ידו בתום משחק מגן הקהילה. עם אווה קרניירו, הרופאה הפופולרית של צ'לסי. הוא גם עשה שרירים על ג'ון טרי, הקפטן האגדי והמזדקן של המועדון, ואחרי הפסד ביתי לקריסטל פאלאס מתח ביקורת על שחקן אלמוני. זו לא הפתעה גדולה שככה מתחילה עונתו השלישית בצ'לסי. בעונתו השלישית בקדנציה הראשונה שלו בצ'לסי הוא מתח ביקורת פומבית על ההיררכיה במועדון אחרי תיקו מביך מול וויקום מהליגות הנמוכות. פחות מחצי שנה אחרי הוא כבר פוטר מהמועדון. בריאל מדריד הוא החליט "להיכנס" בפדרו ליאון, שחקן צעיר ופופולרי בחדר ההלבשה, גם בגלל שלא הוא בחר אותו לקבוצה וגם בשביל, לפי ההסברים שלו, "למנוע אדישות בקרב השחקנים". זה הוביל להתמרמרות בקרב השחקנים.

"מוריניו משחק משחקים מַקְיַאוֶולִיאניים", אומר ג'ונתן ווילסון, פרשן כדורגל בריטי בכיר. "הוא עושה זאת כדי להשיג דברים מההנהלה, מהשחקנים, מהאוהדים, מהעיתונאים. כל מהלך שלו מגיע כחלק מאג'נדה נסתרת. אבל אחרי שנתיים באווירה הזאת, לשחקנים, להנהלה ולצוות המועדון יש בעיה להתמודד איתו".

פול פוגבה. מוריניו רוצה אותו ועוד בלם צילום: איי אף פי

פתח ת'כיס, רומן

אז מה מוריניו רוצה העונה? ככל הנראה, שרומן אברמוביץ' יפתח את הכיס שלו. הוא חתם על חוזה חדש בתחילת העונה, אבל זה לא מנע ממנו בעבר לדרדר את המועדון שלו למאבקי שליטה ואגו.

במסיבת העיתונאים של תחילת העונה מוריניו אמר די במפורש שהוא לא חושב שהמועדון השקיע מספיק בסגל שחקנים. "אם תחברו את ההוצאות של מועדונים אחרים על שחקנים ב־4–3 השנים האחרונות, אתם תגלו הפתעה", אמר מוריניו במסיבת העיתונאים. הוא לוחץ על ההיררכיה במועדון לחזק את הקבוצה — במיוחד את החלק ההגנתי. הוא מעוניין בג'ון סטונס, הבלם הצעיר של אברטון, שיעלה יותר מ־30 מיליון ליש"ט (בגלל זה הוציא את ג'ון טרי במחצית מול מנצ'סטר סיטי?), והבאתו של פדרו בכ־20 מיליון ליש"ט נראית כמעין כדור הרגעה למוריניו, שמעוניין גם בפול פוגבה מיובנטוס.

מוריניו, על פי הכתב האנגלי מאט סקוט, "התנהל במסיבות העיתונאים בשבועות האחרונים כמו ילד שלא קיבל את הסוכרייה שרצה". העניין הוא שלמוריניו יש הסגל השווה ביותר בפרמיירליג (שחקנים בשווי 572 מיליון יורו — יותר מ־20% מאשר סגל הקבוצה במקום השני במובן הזה). מוריניו אחראי להשבחת הנכסים, אין ספק, אבל המועדון הוא זה שהביא את השחקנים. רומן אברמוביץ', שהוא שותף שקט בחברות השקעה בכדורגלנים, השקיע יותר מ־260 מיליון יורו ברכישת שחקנים מאז שמוריניו חזר למועדון בקיץ 2013. לא בדיוק סכום שמוריניו אוהב להציג בפומבי.

גם ההוצאות נטו של צ'לסי (הוצאות מינוס הכנסות מזכויות שידור) גדולות הרבה יותר משל היריבות שלה. בחמש השנים האחרונות (מקיץ 2010/11) צ'לסי הוציאה כ־670 מיליון יורו על רכישת שחקנים והכניסה 358 מיליון יורו. כלומר הוצאה נטו של כ־313 מיליון יורו. רק מנצ'סטר סיטי (470 מיליון יורו) ומנצ'סטר יונייטד (345 מיליון יורו) הוציאו יותר. בעולם כולו רק פריז סן ז'רמן הוציאה יותר (477 מיליון יורו). ארסנל, שמוריניו האשים אותה בכך שהיא מנסה "לקנות את הפרמיירליג", הוציאה סכום של 127 מיליון יורו נטו על רכישת שחקנים.

שחקני ארסנל. לא הושקעו בקבוצה הזו כמו בצ'לסי צילום: איי אף פי

סגל בריא. בערך

מוריניו נהנה בשנה שעברה מסגל בריא לחלוטין באופן מפתיע לפרמיירליג. שבעה שחקנים שיחקו ביותר מ־34 משחקים. לשם השוואה, במנצ'סטר סיטי רק שחקן אחד שיחק ב-34 משחקים או יותר. בארסנל היו רק שלושה ובליברפול ומנצ'סטר יונייטד אפס שחקנים. זה מעיד על עבודה טובה של הצוות הרפואי, שמוריניו מיהר להשפיל.

חלון ההעברות עומד להיסגר. האם מוריניו יקבל את כל הסוכריות שירצה? ייתכן שזה יקבע אם העונה השלישית שלו תהיה כמו כל עונה שלישית שלו במועדונים אחרים — כלומר פיצוצים ולכלוכים — או שהוא יצליח להתגבר על הצורך שלו ליצור מתח ויעשה את מה שהכריז שהוא רוצה לעשות: "להיות האלכס פרגוסון של צ'לסי".