עדיין לא ראויים לשיחה מראש הממשלה
נבחרת ישראל בכדורסל עומדת בפני שני מבחני ענק. אם השחקנים יעברו אותם בהצלחה - אולי רק אז הם יהיו ראויים לשיחת טלפון מלשכת ראש הממשלה
לאולימפיאדת החורף 1980 בלייק פלאסיד הגיעה נבחרת ההוקי של ארה"ב למשחק חצי הגמר נגד הנבחרת האדירה של ברית המועצות. הסובייטים שלטו במשך עשורים בעולם ההוקי. זו הייתה הנבחרת הטובה ביותר, המקצוענית ביותר, כמעט בלתי מנוצחת. ב-31 אליפויות עולם מ-1954 ועד 1991 ברה"מ זכתה 19 פעמים, ולאולימפיאדה היא הגיעה אחרי 4 מדליות זהב בזו אחרי זו. לעומת זאת, הנבחרת המקומית היתה בנויה משחקי קולג'ים וחובבנים והיה ברור לכולם שאין להם סיכוי ממשי נגד הסובייטים המפחידים.
כספי. רמז לאדלשטיין שהוא עייף צילום: איי אף פי זו גם היתה תקופה קשה לארה"ב. משבר כלכלי ומדיני העיב על החיים היומיומיים וגם על האולימפיאדה, שהתקיימה בשיא של המלחמה הקרה. על הרקע הזה שיחקה נבחרת ארה"ב החובבנית נגד הקומוניסטים הקשוחים והצליחה לנצח בזכות משחק מלחמה מושלם והרבה מזל ברה"מ הובילה שלוש פעמים, והאמריקאים תמיד חזרו. הקפטן מייק ארוזיוני פגע לבסוף בשער הניצחון, והעניק לארה"ב ניצחון של 3:4.
החגיגות היו עצומות וכללו שיחה טלפון נדירה בין הקפטן לנשיא ארה"ב, ג'ימי קרטר. זה היה רגע נדיר. בדרך כלל הנשיאים לא מתקשרים לספורטאים אמריקאים - בטח לא רק אחרי ניצחון בחצי גמר. הנשיאים בדרך כלל מקבלים בבית הלבן רק את הקבוצות שזוכות בתארים.
בכל מקרה, הסיפור הזה של אותו משחק היסטורי עם שיחת טלפון היסטורית עלה במוחי כאשר בתום הניצחון של נבחרת הכדורסל של ישראל על רוסיה, במשחק הראשון ביורובאסקט, התקשר ראש הממשלה בינימין נתניהו אל ארז אדלשטיין כדי לברך אותו ואת הנבחרת על ההישג. תחילה חשבתי שמדובר בטעות או בדיחה של ערוץ הספורט (דאחקות וזה). בכל זאת, נראה לי שגם בתרבות הספורט הישראלית שיחות טלפון מראש הממשלה מגיעות רק אחרי רגעי שיא. ועברנו דרך ארוכה מה "אה, פיני? אתה שומע אותי פיני?" של אריק שרון אחרי הזכייה של מכבי תל אביב בגביע אירופה.
ממתי זוכים לשיחת טלפון מראש הממשלה על ניצחון בשלב הבתים? אולי ביבי חשב שהניצחון הזה - ולא זה של מכבי תל אביב ב-1977 - שם אותנו על המפה? יחי ההבדל הממש לא קטן בין הניצחון הישראלי ההוא על הרוסים לבין זה. אולי ביבי חשב שניצחנו את הסובייטים?
ארז אדלשטיין. יש לו "ביג 3" וזהו צילום: איי אף פי
ובכן, לא על המפה. עדיין
להפתעתי הרבה ולצערי הרב, ולמרות דמעותיו של אדלשטיין בראיונות לניב רסקין וברכות מראש הממשלה - אנחנו לא בדיוק על מפת הכדורסל הבינלאומית כמו שחשבנו. הייתי בטוחה שהכתבים האמריקאים שאני עוקבת אחריהם בטוויטר יעסקו פה ושם במשחקים של ישראל, או לפחות בכספי אם לא גם במקל ואליהו (שמינסוטה מחזיקה באופציית ה-NBA שלו מאז 2012).
האמריקאים עסוקים בלעקוב אחרי נבחרות ספרד, גרמניה וסרביה. מעניינים אותם האחים גאסול, דירק נוביצקי, וכוכבים אירופים אחרים בליגה הטובה בעולם - בהווה ובעתיד. וכמו שזה נראה, אם חס וחלילה נודח לפני הסיבוב הבא, רמת העניין בנבחרת ישראל בארצות הברית לא עומדת להשתנות בקרוב. אלא אם כן, החבורה של אדלשטיין תסיים את המסע האירופי הזה עם הישגים שבאמת ראויים לטלפון מראש ממשלת ישראל.
אז מה עומד לפנינו?
שבוע של טלטלות רגשיות עובר על נבחרת ישראל ואוהדיה. רכבת הרים אמוציונלית אמיתית הכוללת אושר, גאווה לאומית ואכזבה. והכל בכמה ימים עמוסים במשחקי היורובאסקט בצרפת.
מבט קצר על הטבלה מראה לנו שישראל כרגע מדורגת במקום השני בבית יחד עם פולין, היריבה הבאה שלה. המשחק האחרון בבית יתקיים ביום חמישי נגד צרפת שנכון לרגע זה היא בלתי מנוצחת ביורובסקט. כלומר, שני המשחקים הבאים של ארז אדלשטיין, ליאור ליובין וחניכיהם עומדים להיות מול הקבוצות החזקות ביותר בבית.
החדשות הטובות הן שכספי מספק את הסחורה ובענק עד כה, ודואג להשאיר את החבורה הישראלית בתמונה. וגם גל מקל, וגם ליאור אליהו. יופי. תענוג. איזה כיף, גם לנו יש ״Big Three" משלנו, תוצרת כחול-לבן, כמובן. החדשות הרעות הן, שזה פחות או יותר כל מה שיש לנו, והם כבר בדרך להתפרק.
כספי הוא השחקן היחיד מבין כל שחקני הנבחרת הישראלית שמתורגל לכמות אינטנסיבית כזאת של משחקים בפרק זמן כה קצר, אבל, הוא לא רגיל לשחק כמעט 40 דקות למשחק כמה פעמים בשבוע. אלה מספרים דומים לאלה שלברון ג’יימס נאלץ לשחק בפלייאוף האחרון כשכולם מסביבו כבר לא עמדו על הרגליים (או כבר היו לא כשירים למשחק).
כשדיוויד בלאט דיבר על השחיקה הפיזית של הכוכב שלו, קינג ג’יימס מיד תיקן והצהיר "אני לא עייף". כספי לעומת זאת, רמז לאדלשטיין שנגמר לו האוויר ו"שהעייפות שיחקה תפקיד" - בסיום המשחק השלישי ביורובסקט הנוכחי.
ודווקא עכשיו, בגלל ההפסד לבוסניה שמנע מהנבחרת להבטיח את מקומה בשלב הבא כבר ביום שני, ויריבות מאתגרות יותר בהמשך השבוע - אין מצב שהוא יוכל באמת לנוח.
השאלה היא, עד כמה העייפות הפיזית תשפיע עליו. עוד שאלות בהקשר הזה, הן מה מצב הקרסול של אליהו אחרי המשחק האחרון ואיך זה ישפיע על המשך הטורניר שלו. גם הצלע השלישית של המשולש הישראלי, מקל, וודאי מושפע מהעומס. מקל בילה זמן רב מדי בעונה האחרונה ללא קבוצה, ולא ברור עד כמה יש לו עוד לתת.
איך תסתיים האליפות הזאת מבחינת ישראל - עדיין לא ידוע. מה שכן בטוח, זה ששחקנים אחרים יהיו חייבים להתעלות כדי לעלות לסיבוב הבא. מספיק שצדיק אחד מהספסל ייתן הצגה, שרק אחד ייפול על יום קליעות מהסרטים - זה כל מה שהשלישיה שלנו צריכה היום (פולין) ומחר (צרפת). הטעויות של חוסר הריכוז שראינו הן תוצאה של עייפות של שחקנים מובילים, וחוסר ביטחון של הספסל.
