אולי שחקני צ'לסי פשוט עייפים?
מאז 2012 שחקנים רבים של ז'וזה מוריניו רצו יותר מ-50 חצאי מרתונים בשנה. האם זו הסיבה לקריסתם השנה?
צ'לסי הפסידה אמש לסטוק סיטי והסטטיסטיקות לגבי עליבותה ממשיכות לזרום.
וויליאן. זה לא "בסדר" לסכן שחקנים צילום: רויטרס
פעם ראשונה בקריירה של ז'וזה מוריניו שהוא מפסיד 7 משחקי ליגה בעונה אחת.
פעם ראשונה שצ'לסי מפסידה שלושה משחקי ליגה רצופים במילניום הנוכחי (פעם אחרונה שזה קרה היתה ב-1999).
פעם ראשונה שאלופה מפסידה 7 מ-12 המשחקים הראשונים שלה בליגה. אגב, פעם אחרונה שזה קרה לצ'לסי, היתה אי שם בשנות ה-70'. היא ירדה ליגה באותה עונה.
וויליאן. זה לא "בסדר" לסכן שחקנים צילום: רויטרס התייאוריות לגבי הדעיכה הדרמטית הזו של צ'לסי רבות. מסינדרום העונה השלישית של מוריניו (הוא כמעט אף פעם לא מצליח בעונתו השלישית בקבוצה) ועד תיאוריות קונספירציה של שופטים, אבל רשימת המשחקים של שחקני הקבוצה מאז אוגוסט 2012 עשויה לחשוף שהדעיכה של צ'לסי קשורה בעיקר לעייפות החומר.
אדן האזר, השחקן המצטיין של הקבוצה, שיחק 213 משחקים עבור מועדונו ומדינתו מ-2012. אוסקר 202 משחקים, ברניסלאב איבנוביץ' 200, גארי קאהיל 184, ראמירס 179. בסך הכל ברשימת 11 שחקני הפרמיירליג ששיחקו הכי הרבה משחקים מ-2012 נמצאים 5 שחקני צ'לסי. שאר שחקני הקבוצה גם גבוה ברשימה. כ-200 משחקים בשלוש וחצי שנים זה בערך 57 משחקים לעונה.
בכל משחק, שחקן שורף בין 1,500 קלוריות ל-3,000 קלוריות. זה שווה ערך לריצת חצי מרתון. על פי מומחי ריצה ורופאי לב, לרוץ יותר מ-10 חצאי מרתון בשנה נחשב למסוכן. מסוכן במובן של בעיות בריאות ולב - וזה מבלי לקחת בחשבון את הפציעות והניתוחים שכל שחקן חווה במהלך עונה (פציעה כל 11 משחקים בממוצע).
מספר רב של מחקרים הראו שספורט, בעיקר ריצה, טוב לבריאות הגופנית ובריאות הנפש. עם זאת, הוכח מעל לכל ספק שיותר מדי ספורט פוגע בגוף (וגם בנפש). למשל, במחקר גרמני שפורסם ב-European Heart Journal החוקרים בדקו את הלב של 108 מרתוניסטים והשוו לאנשים שלא עוסקים בריצות מרתון. הם גילו, להפתעתם, שמרתוניסטים סובלים יותר מטרשת עורקים (שם כללי למספר מחלות שאיפיונן הוא עיבוי דופן העורק והתקשחותו בשל פלאק הכולל משקעים שומניים וכדוריות דם לבנות). במחקר אחר, של קליניקת מאיו והקולג' לרפואת ספורט באינדיאנפוליס, בדקו 52 אלף איש במשך 30 שנה. לרצים היה אמנם סיכוי מופחת ב-19% לחלות במחלות לב, אך אלו שרצו יותר מ-32 ק"מ בשבוע, או יותר משש פעמים בשבוע, לא נהנו מהיתרונות הרפואיים של הריצה. ההיפך, הם סבלו מיותר בעיות לב ובריאות.
שחקן כדורגל ברמה הגבוהה משחק בממוצע 2 משחקים בשבוע. בכל משחק כזה הוא רץ, בממוצע, כ-11 ק"מ. מספר הק"מ גדל מדי שנה. בכל מקרה, זה 20-22 ק"מ בשבוע. תוסיפו לזה עוד 4 אימונים ובממוצע הכדורגלנים רצים יותר מ-32 ק"מ בשבוע בקלות. ושוב, לא נלקחות בחשבון פעולות שואבות אנרגיה אחרות. כדורגל, אחרי הכל, הוא לא רק ריצה. הוא מגוון פעולות שריריות וניורולוגיות. שחקנים קופצים, מתאבקים, משנים כיוון (בערך 1,000 פעמים במשחק) ובסך הכל, די מתאמצים על המגרש.
יש הרבה יותר מדי כדורגלנים בכירים שמשחקים "57 חצאי מרתונים" בשנה. זה פי 5.7 יותר מהמותר על פי מומחי ריצה ומנתחים. וזה פשוט מסוכן.
וכשלוקחים בחשבון שצ'לסי בנויה ממספר רב של שחקנים ברמה הכי גבוהה, וזו קבוצה שרצה ביחד כבר כמה שנים טובות, אז עייפות החומר מובנית הרבה יותר, במיוחד כשנתקלים במאמן שהדרישות שלו משחקניו לעיתים נראות לא אנושיות.
כדורגלנים, שאכן משחקים 57 או אפילו 40 משחקים בעונה, מקבלים שכר נאה (בדרך כלל). אבל זה עדיין לא אומר שזה "בסדר" לסכן אותם ככה. בטוח שאפשר להקל על הכאב, להוריד את הסיכון ולהוריד את מספר המשחקים בעונה. אחרי הכל, זה רק כדורגל. אנחנו לא רוצים שעוד עשור, עשור וחצי נראה כדורגלנים לשעבר בני 40-50 שפשוט קורסים.
