מפתיע, וכל כך לא

1. היו עשרות הזדמנויות טובות יותר לקליבלנד קאבלירס להיפטר מדיוויד בלאט במהלך השנה וחצי שלו שם, אבל התוצאה הסופית באמת שלא צריכה להפתיע אף אחד, כי היא הייתה על הקיר לאורך כל התקופה שלו בקבוצה. שימו את הטיימינג בצד, ואלו הפיטורים הכי לא מפתיעים בעולם בערך. גם אם תיקחו את המאזן הכי טוב בהיסטוריה של קליבלנד, תוסיפו קבוצה שהולכת לקחת את המזרח בהליכה גם השנה, תערבבו עם סיטואציה שבה בלאט יכול היה בעצם לתכנן חצי שנה בשקט איך הוא מנצח את גולדן סטייט או את סן אנטוניו בגמר העונה, ואפילו אם תיזכרו להוסיף את ההצלחה הלא פשוטה בכלל בפלייאוף בעונה שעברה, להפסיד עם קבוצה פצועה רק 4:2 בגמר של השנה הקודמת. כל זה בולשיט. דיוויד בלאט חי על זמן שאול בקליבלנד.

זה הפך להיות המצב זמן קצר אחרי שהוא מונה למאמן הקאבס בקיץ 2014, ניסיון של דן גילברט הבעלים להפתיע עם מאמן שעשה חיל באירופה, שיבוא להוביל קבוצה חבוטה עם עתיד לא ברור. כמה שבועות אח"כ, במהלך שגילברט ובלאט לא חלמו עליו, לברון חזר, וקליבלנד הפכה למועמדת מס' 1 לאליפות. זה היה הרגע שגורלו של בלאט הוכרע: זה קצת יותר מדי עבור מאמן לא מוכר, מוכשר ככל שיהיה. זה לא הפרופיל של בלאט. זה לא המגרש שלו. 

למה עכשיו? כי את האנשים שמנהלים את קליבלנד לא ממש מעניין מה התקשורת, בישראל או בארה"ב, תכתוב, ותחשוב, ואולי בצדק. עכשיו כי עכשיו. אולי הסתכסכות עם מישהו, מילה לא במקום. זה לא משנה. ההנהלה ראתה גם קבוצה שכבר שנה וחצי נתקעת באותם בורות, מפספסת את קווין לאב, לא מוציאה מספיק מהסגל המשלים, נאבקת בפציעות, מוסרת שוב ושוב ללברון, חוטפת בראש מגולדן סטייט בבית. מאזן 11:30 לא משנה לכלום, אם מישהו בכיר בקליבלנד לא חשב שבלאט יכול להביא תואר.

בלאט מתחבק עם לברון בימים אחרים צילום: אי פי איי

2. מי שכן צריך להתעניין במשהו מהמהלך הזה הוא לברון עצמו, כי ירצה או לא, התדמית שלו חוטפת כאן מכה. אפשר לשים בצד את כל מה שנכתב למעלה – כי כולם יהרהרו מה לברון רצה, מה לברון אמר, את מי לברון לחץ, ולמה החבר הטוב שלו טיירון לו, עוזר המאמן של בלאט, קיבל עכשיו לפי הפרסומים חוזה ארוך טווח כמאמן הקאבס. בארה"ב לא אוהבים מנייקים. ולברון, שכל כך דואג לתדמית הציבורית שלו אבל לפעמים לא מצליח להתגבר על האגו-טריפ שהוא הוא עצמו, נכנס למצב לא נעים. הוא אולי ינסה להיות נחמד ולשפוך מחמאות וחבל וזה, אבל זה לא יעזור לו, וגם אם ההנהלה תיקח על עצמה את האחריות, והיא תיקח, הסיפור די ברור – אם לברון היה רוצה שבלאט יישאר, אז כמו שאמרנו - אפשר היה לשים בצד את כל מה שנכתב למעלה. בלאט היה נשאר.

3. המבחן הגדול של דיוויד בלאט הוא העתיד הקרוב, והעתיד הקרוב שלו צריך להיות ב-NBA. גם השנה וחצי האלו הספיקו כדי לפתוח את הדלת, לדחוף את הרגל. ה-NBA הוא לא רק גרג פופוביץ', סטיב קר וג'ורג' קארל. הוא הרבה מאוד שמות בינוניים, ולא בינוניים מבחינת הרמה, אלא בינוניים מבחינת העניין בהם, ההישגים שדורשים מהם, היכולת להחליף אותם בקלות. כאלה יש בליגה הזו בנקל. בלאט יכול למצוא מחר עבודה בפורטלנד, בברוקלין, בוושינגטון, בממפיס. הוא עשה מספיק כדי להוכיח שהוא יכול. והוא חייב להתעקש. אפשר להסכים שחזרה ליורוקאפ היא לא שוס גדול.