"אנחנו נגיע לטור דה פראנס עם או בלי המדינה"

רן מרגליות, הרוכב הישראלי הראשון בקבוצת אופניים מקצועית, היה נחוש להפוך לרוכב הישראלי הראשון בטור דה פראנס. הילד ממודיעין נהיה הרוכב הישראלי הבכיר ביותר אך לא הגיע לטור דה פראנס. עם זאת, הנחישות שלו להגיע לשם לא נגמרה עם סיום הקריירה כרוכב. כעת, כמנהל של קבוצת האופניים הישראלית, סייקלינג אקדמי, הוא נחוש יותר מתמיד להגיע לטור דה פראנס וגם להביא לישראל את אחת התחרויות החשובות בעולם — ג'ירו ד'איטליה.

ג'ובאני לומבארי, לשעבר רוכב, רן מרגליות, מנהל סייקלינג אקדמי ואחד המשקיעים עברי ליד. "אפשרויות הפרסום גמישות" צילום: Cycling Academy

2 מיליון דולר השקעה

את הקבוצה, שאותה מגדירים כ"סטארט־אפ", הקים רון בראון, מנכ"ל ושותף בחברת ליוורמור. הוא האיש שהחליט להרים את הקבוצה ולהשקיע בה, והוא מחויב לרן, שהיה מאמנו האישי. אחרי שנים שבהן מימן בראון רוכבים ישראלים לא מעטים, ההשקעה עברה לפאזה מקצועית הרבה יותר, עם מודל עסקי ורצון להפוך את המדינה לשותפה בכירה במהלך נרחב של מיתוג ישראל.

חלומות בהקיץ? אולי. אבל גם קבוצת אופניים ישראלית מקצועית היתה בגדר חלום עד לפני שנתיים, וכיום יש לה רוכבים מקצוענים מכל העולם — כולל אלוף קנדה ואלוף נמיביה — ומנהלה הספורטיבי הוא ניקי סורנסן, רוכב האופניים הדני האגדי (שזה קצת כמו להביא את מיכאל לאודרופ לאמן את מכבי תל אביב בכדורגל). "ב־2015 הפרויקט עלה 1.1 מיליון דולר", מגלה מרגליות. "היו הרבה עלויות הקמה, והשנה הוא יעלה כ־750 אלף דולר אבל יש לנו נותנת חסות, Cannondale העולמית, שמספקת לנו את האופניים בלבד בשווי 400 אלף דולר, ועוד חברות כגון איסטון, ורג', אוקלי, הרץ של יעקב שחר ועוד. בשנה שעברה הוצאנו המון כסף על ציוד והשנה הביעו בנו אמון".

"ממש לא. חשוב להבין איך מודדים אותנו בעולם. אנחנו מספקים ערך מסוים לשיווק בתוך עולם האופניים. אנחנו פלטפורמה לשיווק מכירות של מוצרים לאופניים אבל יש כאן משהו מיוחד. היום הקבוצה מספקת חשיפה למוצרים — מבחינת ROI, כסף פר חשיפה, שאין לאף קבוצה שמתחרה איתנו כרגע. הרעש שיצרנו חסר תקדים. ההוכחה לזה היא ההזמנות שאנחנו מקבלים למירוצים. אנחנו הקבוצה עם התקציב הכי נמוך בתחרויות, ומולנו יש קבוצות עם תקציבים של 7, ,12 20 ו־30 מיליון דולר. קיבלנו הזמנה ליו.אס צ'אלנג', אנחנו הקבוצה האירופית היחידה שקיבלה הזמנה".

רוכבי סייקלינג אקדמי. המשכורות אצלנו טובות, בין 1,500 יורו ל-5,000 יורו לחודש" באדיבות: סייקלינג אקדמי

על מה ולמה? ישראליות, מתברר, מוכרת לא רע בסך הכל. במיוחד בארה"ב. "היינו בקולורדו לתחרות, אחד המירוצים הגדולים בארה"ב", מספר מרגליות. "המירוץ נמשך שבוע ימים וכל הקבוצות הבכירות האמריקאיות היו שם. אנחנו, כאמור, היינו הקטנים ביותר. אבל בסוף המירוץ הגיע אלינו מנהל השיווק ואמר שאנחנו הקבוצה שזכתה להכי הרבה חשיפה. בסוף הפרו צ'אלנג' בארה"ב הכותרת ב'דנבר פוסט' היתה "הרוכב הישראלי סיים את המירוץ וזכה לתשואות מהקהל".

"בשביל להתחרות באחת התחרויות האלה אתה צריך תקציב מינימלי של 8 מיליון יורו. אנחנו נהיה רלבנטיים רק אם נשיג ספונסרים שישלמו את הסכומים האלה".

והגימיק הזה שאתם ישראלים לא יוכל לסחוב יותר מדי זמן.

"הדרך שלנו היא דרך ישראלית. אנחנו הקבוצה הישראלית. שמנו למטרה את הזהות שלנו. זה שם אותנו מצד אחד עם זהות מאוד ברורה — שזה ייחודי ביחס לקבוצות אחרות שמשנות את הזהות כמו זיקית. מצד שני, יש חסרונות. הרבה מאוד חברות, אפילו ישראליות, שלא ירצו להיות מזוהות עם משהו כל כך ישראלי. אפילו טבע, שטראוס או שותפות אידיאליות אחרות לא מוכנות לקחת את הסיכון הזה".

"יש לנו 13 רוכבים ו־10 לאומים שונים. יש לנו אחריות כלפיהם — אבל הם כבר הפכו לשגרירים של המדינה שלנו. חשבונות האינסטגרם שלהם מלאים בתמונות מהארץ. קשה להגיע כישראלים לאירופה, אבל בארה"ב אנחנו מבליטים את זה יותר".

"כן. אבל הכל על בסיס מסחרי או חשיפה. למעשה, זה ענף הספורט היחיד שבו כל ההכנסות של הקבוצות מחסויות. הכל מתבסס על זה כי אי אפשר לסחור ברוכבים, אי אפשר למכור כרטיסים, וכל הכסף שלך מגיע מהחברות שמוכנות לממן אותך. בגלל זה גם הקבוצות מאוד גמישות, יכולות לנפק הרבה שטחי פרסום וגם לשנות את השם שלהן. חלק מהמלחמה בסמים בענף הזה, הענף הכי נבדק, היא העניין הזה. כמו כן, הרבה קבוצות מחפשות גופים יותר יציבים למימון. גופים כגון מדינות".

לכאן נכנסת מדינת ישראל. בימים אלו הקבוצה מנהלת משא ומתן עם משרד התיירות לגבי מתן חסות משמעותית. משרד התיירות השקיע בעבר לא מעט כסף בפרסום לא יעיל ביורוספורט בזמן תחרויות אופניים (בלט במיוחד הפרסום בזמן צוק איתן) ובעבר העניק חסות לארסנל. ניסיון הענקת חסות לקבוצת כדורגל בכירה בספרד נכשל לאחרונה בגלל סירוב הקבוצה. בסייקלינג אקדמי לא חושפים פרטים משיחותיהם עם משרד התיירות, אך ההערכות בשוק הן שהחסות תתחיל ב־250 אלף יורו בשנה, והסכומים יהיו משמעותיים יותר אם המדינה תחליט שהמטרה היא אירוח תחרות כמו ג'ירו.

רוכב של סייקלינג אקדמי. הרוכבים מגיעים מכל העולם

"אנחנו רוצים להביא את הנוכחות הישראלית לעולם האופניים", אומר מרגליות. "אנחנו עושים זאת כקבוצה ישראלית פרטית עם רוכבים בינלאומיים. בסופו של דבר המטרה היא להפוך את ישראל גם למקום שבו אפשר לארח מירוץ כמו ג'ירו. כבר הבאנו את הבעלים של הטור לישראל, הם הביעו עניין רב בלעשות זאת".

ג'ירו, בוא לפה

מאז 2012, בכל שנה שנייה מארגני ג'ירו פותחים את השלבים הראשונים של המירוץ מחוץ לאיטליה. ב־2014 התחיל המירוץ בצפון אירלנד וב־2016 הוא יתחיל בהולנד והמארגנים החלו לחפש מארחת ל־2018. אם יגיע לארץ הקודש, זה עשוי להיות אירוע הספורט הגדול ביותר שיגיע לאזור. מדובר בעלות אירוח של 18 מיליון דולר שתביא חשיפה אדירה בטלוויזיה (כ־60 מיליון צופים). "המדינה צריכה לקחת את זה כפרויקט מדיני", אומר מרגליות. "יפן וארה"ב הביעו עניין באירוח".

.

"תראה, אנחנו עם תקציב גדול יותר מאיגוד האופניים — אנחנו לא צריכים את הכסף של המדינה. אבל אנחנו יודעים שהמדינה רוצה להביא אנשים לתיירות, מה יותר טוב מתיירות אופניים בזמן החורף האירופי? שיגיעו לכאן למצפה רמון והדרום. אבל זה רק חלק קטן. אנחנו מתכננים להגיע לתחרויות הגדולות ביותר עם המדינה או בלעדיה. אנחנו נהיה ישראלים איתה או בלעדיה. אנחנו נביא לעולם ערכים ישראליים בכל מקרה. זה משמעותי. אנחנו כבר עכשיו משרתים את המדינה, כשרוכב צ'כי רוכב עבור קבוצה ישראלית ברחבי אירופה. זו החלטה של המדינה אם היא תהיה איתנו או לא, כי אנחנו נעשה את זה איתם או בלעדיהם. בקשר לג'ירו, המדינה צריכה לחשוב מה זה יעשה לה. איך זה ישבור את כל תנועת החרם, מה זה יעניק לה מבחינת חשיפה ותיירות. זו ההשקעה הכי טובה".