סטטיסטיקה של מאבק

בסוף שנות השמונים הוציא מג'יק ג'ונסון קלטת הדרכה לילדים שרוצים ללמוד לשחק כדורסל. "זוג נעליים, כדור וסל. בסך הכל רעיון פשוט", אמר מג'יק. "אבל מה הופך שחקנים לאלופים?", שאל הקוסם ומיד סיפק את התשובה: "נחישות". בפעם הבאה שאתם צופים במשחק כדורסל תסתכלו על הפרצופים של השחקנים, על המבט שלהם, על המאמץ שהם משקיעים. תנסו לאתר את הנחישות שלהם. זה הסוד של שחקנים גדולים, כך לפי אחד מנשמות הנצח של הכדורסל.

סטפן קארי ומת'יו דלבדובה. אם היו מודדים אחרת את המשחק, יכול היה להיות שהנעל הנמכרת ביותר בארה״ב היתה נייקי־אייר־דלבדובה צילום: אי פי איי

מה שרואים וסופרים

הבעיה הגדולה של תכונות מופשטות כמו נחישות היא שאי אפשר לתת להן מספר מדויק. בעוד על מספר הנקודות שג'יימס הארדן קלע מול גולדן סטייט לא יכולה להיות מחלוקת, על מידת ההקרבה שלו אפשר להתווכח. אנחנו מדברים על מספרים כי זו הדרך שבה קל לנו לתקשר זה עם זה, לקבוע עובדות לגבי מה שהתרחש על המגרש ולהשוות בין ביצועים של שחקנים שונים. מספר הנקודות הוא הדרך שלנו לתאר יכולת התקפית; אסיסטים נותנים אינדיקציה למשחק קבוצתי; ריבאונדים וחסימות (blocks) מייצגים פיזיות ואגרסיביות מתחת לסלים.

אבל הנתונים האלה הם רק חלק קטן מההתרחשויות על המגרש. אם במקום לספור חסימות שמעיפות את הכדור ליציע היינו רושמים את מספר הפעמים שהמגן הצליח לשים יד על הפרצוף של המתקיף והפריע לו לזרוק (contested shot), אולי היינו חושבים על הגנה יעילה בצורה אחרת. אם במקום אסיסטים היינו סופרים את מספר החסימות היעילות (effective screens) ששחקן ייצר עבור קלעים מהקבוצה שלו, יכול להיות שהיינו מקבלים אינדיקציה טובה יותר למשחק הקבוצתי ולמידת העזרה שלו בהתקפה. כך או אחרת, אסור לטעות ולחשוב שהסטטיסטיקה היא כלי אובייקטיבי שמשקף בתמימות טהורה את מה שקורה על המגרש. שחקנים חושבים על הסטטיסטיקה שלהם, הם יודעים שטריפל־דאבל הוא הישג חשוב, הם יודעים שהם קולעים יותר טוב מהפינה הימנית, למשל, וישאפו לשם. ברור לנו גם למה שחקן יעדיף למסור אסיסט ולא יתנדב להקריב את גופו בחסימה טובה לקלעי. הראשון נספר ומדברים עליו בפינת הקפה במשרד, את השני כמעט תמיד שוכחים.

מה שיותר מעניין הוא שהמספרים קובעים איך אנחנו, הצופים, מבינים את המשחק. תנסו לחשוב על כדורסל שבו הלוח המסורתי מציג את שלושת הקטגוריות הבאות: זינוקים על כדור תועה, שליחת יד לפנים של הזורק (contested shot) ומספר הסטות הכדור. איך היה הכדורסל מתפתח בעולם כזה? רג'ון רונדו לא היה מלך האסיסטים של הליגה כי זה לא היה מעניין אף אחד, את ג'ון סטוקטון לא היו זוכרים, אבל מאוד יכול להיות שהנעל הנמכרת ביותר בארה״ב היתה נייקי־אייר־דלבדובה. 

דריימונד גרין. מוביל במדדי הנחישות צילום: איי אף פי

נקודות בהגנה

כשאנחנו צופים במשחק כדורסל, אנחנו נועצים מבטים בשחקני ההתקפה, עוקבים אחרי הכדור שעובר משחקן לשחקן ונדרכים כשהכדור משייט לעבר הטבעת. ההתקפה נתפסת כיוזמה וחופש, וההגנה היא הצל שמלווה אותה. בתקופות שבהן הצד ההתקפי של המשחק נחלש, אחוזי הצפייה יורדים וההנאה של הצופים נפגמת. אבל הגנה טובה היא הכרח. כל הנתונים הסטטיסטיים מצביעים על התאמה מובהקת בין הגנה יעילה לשיעור הניצחונות של קבוצה. השאלה הגדולה היא איך להגדיר מהי הגנה טובה, מיהו שחקן הגנה יעיל ובאילו סיטואציות. אנשי האסכולה הישנה טוענים ש"אי אפשר למדוד יכולת הגנתית כי הדברים הכי חשובים בהגנה הם עזרה, חילופים אגרסיביים והתאבדות על המגרש", אבל בדיוק את הדברים האלה‎ מודדים היום ב־NBA.

.

באתר הבית של הליגה מופיעים חלק מ"נתוני הנחישות" (Hustle Stats) האלה. להלן רשימת הקטגוריות שמוצגות שם: שליחת יד לפנים של הזורק, הסטת כדור (deflection), השתלטות על כדורי 50/50, חסימות יעילות עבור קלעים וספיגת עבירות תוקף. מומחי האנאליטיקס משוכנעים שהנתונים האלה יכולים לתת סימנים ראשונים לערך הבלתי נראה של שחקן בצד ההגנתי.

4.58 נקודות נחישות

לפני שנתיים שינה פול ג'ורג' את מספר הגופייה שלו מ־24 ל־13, כנראה בעקבות ההמלצה של עיתונאי הספורט ביל סימונס שלא השלים עם הפופולריות הנמוכה יחסית של ג'ורג', שחקן שמשפיע על המשחק גם כשלא רואים את זה.

"אתם יודעים מה? מעתה אמרו PG-13", הציע סימונס, בדיוק כמו שמסמנים סרטים שלא ניתן לצפות בהם ללא הורה מלווה. "אולי עדיף לסמן את ג'ורג' באות R" (איסור מוחלט על צפייה — א"ו), המשיך איש הספורט. "הביצועים שלו הם לפעמים הרבה יותר ממה שניתן להכיל".

לג׳ורג׳ אין הברק של סטפן קארי, הדומיננטיות של לברון ג'יימס או הגאונות השקטה של קווין דוראנט, אבל "נתוני הנחישות" משבחים אותו — אחד משחקני האול אראונד הטובים בליגה בעשור האחרון. אף שהנתונים זמינים לנו רק מתחילת הפלייאוף הנוכחי והם עדיין לא מספקים מדגם מייצג, מעניין לראות שהאינטואיציה של סימונס מקבלת ביטוי גם במספרים: לג'ורג' 1.7 זינוקים על כדורים אבודים (ראשון בליגה), 3.7 הסטות כדור למשחק (שני בליגה) ו־4.6 פעמים שבהם שלח יד לפנים של קלעי שלוש (מקום שישי). כשמשקללים את יתר "נתוני הנחישות" שזמינים לנו, מסתבר שג'ורג' מתייצב גבוה בראש הרשימה עם 4.58 נקודות נחישות (פול מילסאפ מאטלנטה ממוקם במקום השני עם 3.4 נקודות).

מהנתונים האלה אפשר ללמוד גם שכשג'יימס הארדן הסיט את הכדור 4 פעמים בממוצע למשחק, הרוקטס ניצחו. כשהוא הסיט אותו רק 1.5 פעמים למשחק, הם הפסידו. מספר הסטות הכדור למשחק מרמז על הנחישות של השחקן ומבחינה סטטיסטית אנחנו מעניקים 0.25 נקודות לשחקן על כל הסטת כדור — הסתברות של 25% שהסטת הכדור תעביר את הכדור לקבוצה שלו ושהיא תצליח לייצר מזה נקודה אחת בממוצע. כשמציבים את כל נתוני הנחישות מהפלייאוף האחרון בנוסחה, מסתבר שקבוצות ייצרו מעט יותר "נקודות נחישות" כשהן ניצחו. אם חסימה מונעת את הזריקה באופן מוחלט, שליחת יד לפנים של הזורק מפחיתה את הסיכוי של הזורק לקלוע ב־5%. לכן על כל פעם ששחקן שולח יד לפנים של הקולע נוסיף לו 0.1 נקודות נחישות במקרה של זריקה מהשדה (2 x 0.05) ו־0.15 נקודות במקרה של זריקה מחוץ לקשת (3 x 0.05).

לפי הנתונים החלקיים שנגישים, אפשר לומר שאצל דריימונד גרין אין הבדל משמעותי בין מספר נקודות הנחישות בניצחונות ובהפסדים של גולדן סטייט (3.4 נקודות נחישות בממוצע). מצד שני, מת'יו דלבדובה מתגלה כחריג למגמה שעולה מהנתונים — דווקא כשהוא מקבל 1.83 נקודות נחישות, קליבלנד מפסידה, וכשהיא מנצחת, הוא עומד על 0.68 נקודות. אולי אפשר ללמוד מזה שכשדלבדובה מזנק יותר מדי על המגרש, משהו לא טוב קורה לאבירים מקליבלנד, וכשגרין מתחיל להשתגע ונמצא בכל מקום, הווריורס מריחים ניצחון. אלה הן רק השערות בינתיים.

אלה אמנם רק חלק קטן מ"נתוני הנחישות" שזמינים לקבוצות בליגה, אבל כל מי שרוצה יכול לבקר באתר הסטטיסטיקות של הליגה ולחפש את השחקן שרק הוא יידע כמה הוא גדול. אם מג'יק צודק, אפשר למצוא שם כמה מספרים חשובים.

הכותב הוא דוקטורנט שחוקר את כניסת הטכנולוגיה ושיטות הניתוח הסטטיסטי ל־NBA, במסגרת התוכנית ללימודי מדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר־אילן. ניתן לעקוב אחריו בטוויטר כאן AdirWanono@