ביה"ד לעבודה: המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל לא יכריע בתביעות שכר של שחקנים

בית הדין לעבודה בתל אביב ביטל פסק בורר שנתן המוסד לבוררות של התאחדות הכדורגל בסכסוך בין קבוצת הכדורגל הפועל תל אביב והשוער דניאל עמוס, הנוגע לתשלום שכרו. השופטת אריאלה גילצר כץ פסקה כי למוסד לבוררות אין סמכות לדון בהלנת שכר של הכדורגלנים, וכי הסמכות במקרה זה נתונה לבית הדין לעבודה.

עמוס. כוחו של המוסד לבוררות נשחק צילום: גיל נחושתן

דני עמוס, היה שוער הפועל תל אביב בעונת המשחקים 2013-2014. ביולי 2013 חתמו הצדדים על חוזה לפיו עמוס יועסק בעונות 2013-2014 ו-2014-2015. אולם, הפועל תל אביב נקלעה למצב כלכלי קשה ולכן דרשה מעמוס לחתום על נספח מתקן הקובע כי כל הסכומים שלהם הוא זכאי יופחתו ב-25%.

עמוס דרש כתנאי להפחתת שכרו כי הפועל תל אביב תתחייב לשחרר אותו לקבוצה בחו"ל ללא תמורה. בין הצדדים נחתם הסכם מתקן והחברה שילמה לעמוס את שכרו. בינואר 2014 הודיע עמוס כי הוא קיבל הצעה רשמית מקבוצת כדורגל ברומניה. ההסכם עם הקבוצה הרומנית לא נחתם בסופו של דבר, ומנגד, עמוס לא חתם על הסכם סיום העסקה שביקשה הפועל תל אביב.

לאחר שהפועל תל אביב החתימה שוער חלופי במקומו, הגיש עמוס תביעה למוסד לבוררות של הכדורגל, בין היתר בדרישה לתשלום משכורת הבסיס לעונות 2013-2014. הבורר קיבל את תביעתו בחלקה וקבע כי על החברה לשלם את שכרו על פי ההסכם.

חברת הראל אחזקות – מועדון הכדורגל הפועל תל אביב, המפעילה את הקבוצה, עתרה לבית הדין לעבודה וטענה כי פסק הבורר ניתן בחוסר סמכות. זאת, שכן עמוס ביקש לחייב אותה בתשלום משכורתו על פי הסכם העבודה, ועל כן הסמכות לדון בתביעה אינה נתונה לבורר אלא לבית הדין.

עמוס טען כי למוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל הסמכות הבלעדית לדון בסכסוך מכוח חוק הספורט, וכי על פי תקנון המוסד לבוררות, לבורר יש סמכות לדון בכל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים שבין הקבוצה לשחקן.

בית הדין לעבודה ביקש לקבל את עמדתה של ההתאחדות לכדורגל, אשר השיבה כי על פי חוק הספורט יש להתאחדות הסמכות לדון גם בנושאי שכר ותשלומים לספורטאים ובעלי תפקידים אחרים. ההתאחדות ציינה כי למוסד לבוררות ישנם יתרונות בבואו לנהל הליכים, בהם בקיאות בעולם הכדורגל, לרבות מאפיינים ייחודיים של יחסי עובד ומעסיק. עוד נטען כי הסוגיה המרכזית בתיק זה היא מתחום דיני החוזים, ולא מתוך משפט העבודה הקונקרטי, והמחלוקת היא מי מבין הצדדים הפר את החוזה שנחתם ביניהם ומהו הסעד שלו הוא זכאי.

השופטת ד"ר אריאלה גילצר כץ קיבלה את הבקשה לביטול פסק בורר וקבעה כי חוק בית הדין לעבודה וחוק הבוררות גוברים על חוק הספורט. השופטת ציינה כי בעת חקיקת חוק הספורט עדיין לא יצאו תחת ידי בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה ההלכות בדבר סיווג הספורטאים כעובדים (שנקבעו בבג"ץ 176/90 ובעב"ל 327/99). לכן, אינה תה יכולה להיות התייחסות בחוק הספורט לשכר של הספורטאים כשכר עבודה.

ברוח דברים אלה פסק בית הדין הארצי כי הוראות חוק הספורט והתקנונים שהותקנו מכוחו אינם יכולים לעמוד מול זכויות הנתונות לעובד במשפט העבודה המגן, ולא מתקבל על הדעת שזכויות קוגנטיות שלגביהן מסורה סמכות שיפוט ייחודית לבית הדין לעבודה יתבררו במסגרת מוסד לבוררות פנימי של איגוד ספורט. אנשיו של מוסד זה אינם שופטים ואין להם כישורים מקצועיים לדון בזכויות מתחום משפט העובדה, שלא לדבר על כלים דיוניים מתאימים לבירור זכויות אלה.

במקרה זה, ציינה השופטת, מדובר בתביעת שכר לכל דבר ועניין, ועל כן למוסד לבוררות אין סמכות לדון בה.

תגובת הפועל תל אביב: "אנו מסופקים מכך שבית הדין קיבל את עמדתינו במלואה".  

מההתאחדות לכדורגל נמסר: "פסק הדין האמור בעייתי במובן הזה שאינו ניתן לפרשנות חד משמעית ואינו עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות של בית הדין לעבודה. ההתאחדות לכדורגל לא היתה צד בעניין, אלא נתבקשה להציג את עמדתה על ידי בית הדין ועשתה זאת. למיטב ידיעתנו תוגש בקרוב בקשת רשות לערעור על פסק הדין מצד השחקן, ולפיכך נמתין להחלטה בנושא כדי לבחון אם ואילו השלכות יהיו לה על הנושאים הנדונים במסגרת מוסד הבוררות של ההתאחדות".