מתחרות נגד פערים

המשלחת הישראלית לאולימפיאדת ריו היא הגדולה ביותר אי פעם, כשיותר ממחצית מחברי המשלחת הן ספורטאיות בכירות. אפילו נושאת הדגל היתה המתעמלת האמנותית נטע ריבקין, הראשונה ב־20 השנים האחרונות. בעוד הנתונים הללו מעודדים ומצביעים, לכאורה, על שוויון בין נשים וגברים בספורט הישראלי, הרי שבענפים הפופולריים, כגון כדורסל, כדורגל וכדורעף עדיין ישנם פערים עצומים. חמור עוד יותר, הוא חוסר ההשקעה וחוסר תקצוב ילדות שמעוניינות לעסוק בספורט.

נטע ריבקין. ב"אתנה" — הפרויקט הלאומי לקידום ספורט הנשים בישראל, שהחל לפעול לפני שמונה שנים במטרה לעודד נשים לעסוק בספורט, אנחנו עדיין נתקלות בעדויות רבות ובמספרים המעידים על הפערים הגדולים, הן בהשקעה והן בעשייה, בין גברים ונשים בענפי הספורט הבולטים בישראל. צילום: אורן אהרוני

הפערים בין גברים ונשים בענפי הכדור הפופולריים מתקיימים בכל רחבי העולם, ומדינת ישראל אינה מהווה "אור לגויים" בנושא זה. עם זאת, כחלק מתהליכים לקידום שוויון זכויות לנשים, ניתן למצוא בעולם המערבי מגמה של עידוד נשים לעסוק גם בספורט שאינו מוגדר "נשי". במדינות המתקדמות משקיעים מיליונים בשילוב אנשי מקצוע מגיל צעיר, לצד השקעה בענפים מקצוענים שמעודדים את הספורטאיות הצעירות.

ב"אתנה" — הפרויקט הלאומי לקידום ספורט הנשים בישראל, שהחל לפעול לפני שמונה שנים במטרה לעודד נשים לעסוק בספורט, אנחנו עדיין נתקלות בעדויות רבות ובמספרים המעידים על הפערים הגדולים, הן בהשקעה והן בעשייה, בין גברים ונשים בענפי הספורט הבולטים בישראל.

ניתן לראות בנתוני ענף הכדורסל שתקציב ממוצע לקבוצת גברים מליגת־העל הנו 15,646,000 שקל לעומת ממוצע של 1,994,000 שקל לקבוצה מליגת־העל לנשים. שכר ממוצע של מאמן מליגת־העל בכדורסל גברים הנו 343,647 שקל לעומת 86,425 שקל בלבד למאמן או מאמנת בליגת־העל לנשים. עוד בענף הכדורסל, השכר הממוצע לשחקן בליגת הגברים עומד על 461,336 שקל לעומת 65,880 שקל לשחקנית בליגת הנשים, ונתון מעניין ומפתיע נוסף הנו שאפילו שכר שופט בליגה השלישית לגברים אף גבוה יותר משכר של שופט בליגת־העל לנשים. זה פשוט לא הוגן.

חנה מיננקו. אמור להיות תעדוף לקבוצות נשים בחלוקת תקציבי התמיכה של הטוטו ־ אך ביחס לצורכי הקבוצות, לעומת תקציבי השיווק, תעדוף זה הינו מזערי. צילום: צביקה טישלר

הליך אטי וסיזיפי

המספרים הללו, המעידים על האפליה דווקא בכדורסל, שהוא הענף הפופולרי בספורט הנשים, אינם צריכים להפתיע אותנו לאחר שאנו בוחנים מנין ההכנסות של הקבוצות מגיעות. למשל, הכנסותיהן של קבוצות ליגת־העל לגברים רק משידורי זכויות בטלוויזיה הנן כ־10 מיליון שקל, ואילו הקבוצות מליגת הנשים אינן מקבלות כלל תקציב על שידורים. הבדל נוסף נוצר בהכנסות ממכירת כרטיסים למשחקים היות שליגת הנשים אינה מוכרת כרטיסים. ולאלו מתווסף נושא חלוקת התקציבי הטוטו. אמור להיות תעדוף לקבוצות נשים בחלוקת תקציבי התמיכה של הטוטו ־ אך ביחס לצורכי הקבוצות, לעומת תקציבי השיווק, תעדוף זה הינו מזערי.

.

בשבוע שעבר הוגשה עתירה לבג"ץ למניעת חתימת ההסכם עם קבוצות ליגת־העל בכדורגל על ידי מינהלת ליגת־העל לנשים בכדורסל. המינהלת דרשה לעצור את ההסכם עם הכדורגל עד להכרעת בית הדין בעתירה שהגישה המינהלת ועוסקת בנושא של אפליית התקציבים.

גם בעניין החשיפה לציבור הרחב ניתן לראות את הפערים העצומים. מספרם של שידורי כדורסל הנשים הנו כ־30 שידורים, כדורסל הגברים זוכה למאות שידורים ותוכניות שונות. כל אלו גורמים לכך שבליגת הכדורסל לנשים אין ביטחון תעסוקתי לשחקניות, אין אפשרות לגייס צוות רחב של אנשי מקצוע וניהול, מספר הקבוצות בליגות המקצועניות יורד, קבוצות נמנעות מהשתתפות בטורנירים אירופיים בשל היעדר תקציב ועוד. ענף הכדורסל הנו דוגמה בלבד בסוגיה זו. הבעיה ניכרת במרבית ענפי הכדור בישראל באופן בוטה אף יותר.

אם נשים את הכדורסל בצד, נראה שהבעיה היא ברשויות, ולצערנו מתחילה כבר מגיל צעיר מאוד. חוסר תהליף שיפור מעמדו של הספורט הנשי בישראל הנו אטי וסיזיפי. דוגמה לכך ניתן לראות בהתנהלות חלק מהרשויות המקומיות, שאינן מקדמות שוויון הזדמנויות ומפלות בין בנים לבנות, למשל בשעות קיום חוגי הספורט (הבנות מתאמנות בשעות הערב המאוחרות לעומת הבנים שמתאמנים בשעות המוקדמות והנוחות יותר) או באיכות האולמות שבהם החוגים נערכים שאצל קבוצות הבנים היא גבוהה יותר. באופן מרגיז, רשויות מקומיות שכן משקיעות בספורט תחרותי, מחליטות, כמעט תמיד, להשקיע את הכסף בספורט מקצועני גברי ולא נשי.

ירדן ג'רבי. צריך לעלות את המודעות צילום: אורן אהרוני

צריך שינוי אמיתי

לכן, למרות מספרן המכובד של הנשים במשלחת הישראלית לאולימפיאדה, ואף על פי שקיימת התקדמות בנושא ספורט הנשים אל לנו להתבלבל — יש להמשיך ולפעול לצמצום הפערים ולדאוג להשקעה ותמיכה תקציבית שתגיע על ידי חלוקה צודקת והוגנת למועדוני ספורט הנשים בענפי הכדור, עידוד תקציבי לקבוצות גברים שיפתחו מועדוני נערות ונשים, הקמת קרנות ותוכניות כלכליות ייחודיות לטובת המועדונים הקיימים ועוד. את הפתרונות הללו יחד עם הנתונים שחלקם הוזכרו במאמר זה, הצגנו לאחרונה בוועדת התרבות והספורט של כנסת ישראל ובפני הועדה האסטרטגית של המועצה הלאומית המייעצת למשרד התרבות והספורט, בתקווה לספק פתרונות בראייה אסטרטגית לשינוי אמיתי שיוביל לצמצום הפערים בשנים הקרובות ולטובת הדור הבא של הספורטאיות בישראל.

הכותבת היא מנכ"לית "אתנה" — הפרויקט הלאומי לקידום ספורט הנשים בישראל