מיכאל זנדברג: 10 דברים שלמדתי בקריירה ככדורגלן

מיכאל זנדברג הוא אחד מהכדורגלנים הישראלים הבולטים של תחילת המאה הנוכחית. הוא גדל בהפועל רמת גן, עבר להפועל פתח תקווה, במדיה שיחק יותר מ־100 משחקים ואז החל מסע בין הקבוצות הבכירות והגדולות בישראל. יותר מ־115 משחקים במכבי חיפה עימה זכה באליפויות ושיחק בליגת האלופות, כ־90 משחקים בבית"ר ירושלים, שגם אצלה חווה הצלחה גדולה.

הוא עבר בהפועל תל אביב, בני יהודה, מכבי פתח תקווה, הפועל חיפה והפועל רמת גן ובסך הכל זכה בקריירה שלו בחמש אליפויות ישראל, זכה בתואר כדורגלן העונה, שיחק 20 פעמים בנבחרת ישראל וכיום, בגיל 36, הוא בשלהי הקריירה, משחק במדי הפועל ראשון לציון מהליגה הלאומית ושוקל את הצעד הבא שלו בכדורגל הישראלי. זה אמנם לא ראיון סיכום קריירה אך אלו חלק מהדברים שהוא למד במהלך יותר מ־20 עונות כדורגל כשחקן מקצוען בישראל.

מיכאל זנדברג צילום: עוז מועלם

1. "כאב הוא חלק מהעניין"

"אני לא זוכר מתי לא כאב לי משהו, אני איש צעיר אבל שחקן מבוגר ושנים של ספורט מקצועני הן לא עניין בריא."

2. "גיוון ספורטיבי מסייע"

"עזר לי מאוד להתאמן ולשחק במספר ענפי ספורט בילדותי. באירופה מלמדים היום על גיוון ספורטיבי בגיל צעיר. מעודדים את הילדים לשחק בכמה ענפים מאחר שילדים צריכים מגוון של תנועות מכל מיני ענפים בשביל להצליח בענף אחד. לי מאוד עזר שכילד רכבתי על אופניים בשכונה, טיפסתי על עץ לקטוף משמשים או הייתי בחוג ג'ודו, פינג פונג, טניס, כדורסל וכו'. כל הדברים האלה נתנו לי מגוון קוארדניטיבי, שסייע לי להתמודד עם מצבים של כדורגל. תן לי לעשות כל ספורט היום ואני אדע איך לעשות אותו ברמה הבסיסית. יש לי בסיס קוארדינטיבי יותר גבוה מהממוצע. זה יכול לעזור לכל שחקן".

3. "אין לנו בסיס טכני"

"אנחנו, הכדורגלנים הישראלים, לוקים בבסיס טכני. גם אני. עצירת כדור, מסירה, קבלת כדור בצורה נכונה, הרמת כדור בתנועה ־ אנחנו לא טובים בדברים האלה כמו השחקן האירופאי. אלו דברים בסיסיים שכל שחקן אירופאי שגדל באקדמיות עבד עליהם מהבוקר עד הערב, חמש-שש פעמים בשבוע. בוגר מחלקת נוער באירופה מגיע לבוגרים עם אותו הבסיס הטכני של השחקנים הבוגרים. על הבסיס הזה אפשר להרכיב דברים אחרים בקלות - כישרון, מנטליות, 1,001 דברים שמרכיבים שחקן כדורגל. אבל מה שברור זה שאת הבסיס הטכני הזה יש לכולם באירופה. כאן, מי שיש לו את זה הוא היוצא דופן - זה נחשב ל'כישרון'. לבעוט כמו שצריך, לבעוט בשתי רגליים, כשאתה שם את הרגל והגוף כמו שצריך, מרים תוך כדי תנועה. מי שיש לו את כל אלו יוצא דופן כאן. זה לא בסיסי כאן בישראל. ואולי זה מנע ממני לשחק בחו"ל".

4. "לא עבדו איתנו"

"כשאתה משחק מול שחקנים עם בסיס טכני כזה אתה רואה את זה בכל פעולה. אתה מול שחקנים שיודעים לבעוט טוב יותר ממך, להרים טוב יותר ממך, לעצור את הכדור טוב ממך, ואתה מרגיש שאתה פשוט פחות טוב מהם. תמיד. יש דברים שאתה רואה אצלם שפשוט לימדו אותם לעשות את זה ובגלל זה הוא הגיע לרמה הזו. איתי או עם חבריי הישראלים לקבוצה פשוט לא עבדו על הדברים האלה. זה לגמרי נטו מה שלמדתי בשכונה, הכישרון שלי, התאמנתי בשכונה על עצמי, בעטתי 1,000 פעם על הקיר ועצרתי את הכדור כדי להגיע להן שהגעתי. אבל אם היו עובדים איתי מאמנים, הייתי יכול להיות ברמה הרבה יותר גבוהה."

5. "קשה להיות כדורגלן"

"זה מאוד קשה להגיע להיות כדורגלן בישראל.הרבה פעמים מכשילים אותך הרבה פעמים במקום לעזור לך. לא בהכרח בגלל רוע, אלא בגלל חוסר ידע, חוסר הבנה. והם פוגעים בילדים, בנוער ועד הבוגרים. וככה יוצא שרק מי שמוכשר באמת, שיכול לפלס את דרכו ־ ולא בהכרח בגלל כישורי כדורגל ־ מגיע לרמה הגבוהה בישראל. במקום שירימו אותך לאיזושהי רמה בסיסית ומשם הטובים ביותר ימשיכו את זה אלו."

6. "מצטער אבל לא מתחרט"

"קיבלתי הצעות מאירופה אבל ההצעות לא היו גדולות מבחינה כספית או כספית. אם הייתי יכול, הייתי עובר ל־AZ אלקמאר, ששלחה סקאוט לראות אותי וכבר הגיעו לשיחות עם העו"ד שלי. עם זאת, זה לא קרה. ההצעה הכי טובה מקצועית שקיבלתי. השאר לא היו רציניים מבחינה מקצועית או כלכלית. לא היה לי סוכן, וזה לא נראה לי היה כל כך חריג. היום לכל שחקן בליגה א' יש סוכן. אני לא מצטער שלא קיבלתי הצעות ולא חושב שזה בגלל שלא היה לי סוכן. אני כן מצטער שלא הייתי באירופה. אבל ההחלטות שקיבלתי בזמנו היו נכונות מקצועית וכלכלית. לא הגישו לי הצעה שתשדרג אותי כלכלית או מקצועית יותר מדי. הייתי בקבוצות גדולות בישראל ששיחקו בליגת האלופות ולא היה לי רצון לעזוב. לכדורגלנים יש קריירה קצרה וצריך לעשות כמה כסף שאפשר לעשות. אני עשיתי כסף בקריירה. עם זאת, אני לא יכול לפרוש ולשבת רגל על רגל עד סוף החיים, אבל עשיתי כסף טוב. אבל אני חייב להמשיך לעבוד ולעשות דברים. ואני רוצה להישאר במשחק. אני מאוד נהנה לאמן ילדים.אבל יש מגוון של תפקידים ואופציות שאפשר לעשות אותם. ואני בטוח שאני יכול לתרום. אבל עוד לא הייתי כלום. הייתי רק שחקן כדורגל."

7. "גודל זה עניין מנטלי"

"הייתי בקבוצות גדולות וקטנות. והבעיה הגדולה של הקבוצות הקטנות היא לא איזה סוד. ההבדלים בין הקבוצות הקטנות לגדולות רבים. הקהל, המשאבים, האצטדיון אבל ברמת השטח התפיסה של הקבוצה את עצמה היא המכשול הכי גדול. למשל, הייתי במכבי חיפה - ושם אין דבר כזה שלא מנצחים כל משחק. אתה מתחיל משחק במטרה אחת - לנצח אותו. אם לא ניצחת, אז משהו קרה. צריך לחקור את העניין. בקבוצה קטנה אם ניצחת משחק אז זה בונוס. המחשבה יוצרת מציאות. אבל זה גם הפוך. בקבוצה כמו רמת השרון אתה יכול להגיע הכי מוכן מנטלית, לעבוד עם השחקנים על הראש אבל בסופו של דבר אתה מגיע לאצטדיון קטן עם שחקנים פחות טובים סביבך ויש את התפיסה הזו, ההתנהלות הרבה יותר חובבנית. 'אז לא ניתן משכורת ב-10 בחודש, קבל אותה ב-25. אז לא נשלם על הנקודות לפי חוזה'. ובקבוצות הגדולות כסף זה בזמן. ושעה זה שעה. ומתקן זה מתקן. אז כן, גם זה יכול להיות עניין של משאבים, אבל פעמים רבות זה תפיסה. ההתנהלות יכולה להיות אחרת ב-99% מהמקרים. רווחית ואידיאלית יותר עבור השחקן והקבוצה".

מיכאל זנדברג. "התדמית שהדביקו לי היתה גם בגלל שנתפסתי כצעיר, שיוצא לחגוג פה ושם. לא מעל הממוצע" צילום: עוז מועלם

"התדמית שהדביקו לי היתה גם בגלל שנתפסתי כצעיר, שיוצא לחגוג פה ושם. לא מעל הממוצע. בחור צעיר יוצא - ויש לו כסף. וצילמו אותי פה ושם. ואז תפסו ממני לא רציני. היום זה הרבה יותר לגיטימי ששחקן יצא לשתות בירה עם מישהו. אנחנו רואים את זה בחול בזכות הגלובליזציה, הטוויטר מה לא - שכדורגלנים יוצאים. אז, לא לפני הרבה שנים, היתה תפיסה הרבה יותר מחמירה. אסור היה לצאת, לחגוג. אבל אולי הקדמתי את זמני. פשוט יצאתי. יום למחרת אני נותן 100% באימון ובמשחק מנצח. זה מה שחשוב. תדמית זה עניין חשוב בכדורגל. המעמד שלך הרבה פעמים נקבע ממה שאתה משדר בראיון, במשחק, בין חברי הקבוצה. ומה שאתה משדר זה גם עניין של תדמית. תדמית זה משהו שמשפיע בכל מקום בעצם".

9."הצלחה היא מסוכנת"

"לדעת להתמודד עם הצלחה זה חשוב כמו לדעת להתמודד עם כישלון. ההצלחה שלי היתה גדולה מאוד בהרבה מובנים. כתבות, כסף, מעריצים, שחקן השנה - וזה לא קל יותר מאשר להתמודד עם כישלון. צריך לדעת להישאר בפוקוס. על המסילות. אבל גדלתי בבית עם החופש לטעות ולא לעשות עניין מדברים קטנים. זה שמר אותי בפוקוס. לא נתתי לדברים להרים אותי יותר מדי או להפיל אותי מדי".

10. "צריך לחייך"

"הייתי יכול לשחק יותר בנבחרת. דרור קשטן בא זעוף ורס"ר ואני באתי עם שמחת חיים ומחייך וצעיר והכל. נהנתי".