לברון נגד מייקל. דיון לגיטימי או בזבוז זמן?
השבוע חגג לברון ג'יימס את יום הולדתו ה-33, וב-ESPN החליטו להשוות בין לברון ג'יימס בן ה-33 למייקל ג'ורדן בן ה-33. ההשוואה עוררה דיון ענק על המורשת של שני השחקנים הללו
השבוע חגג לברון ג'יימס את יום הולדתו ה-33 - ובגלל שעיתונות הספורט עוסקת, באופן בלתי פוסק, בהשוואות, ב-ESPN השוו בין לברון ג'יימס בן ה-33 למייקל ג'ורדן בן ה-33.
- שלושים ומשהו-משהו: לברון ג'יימס פורח בגיל 33
- עד שייצא שחקן: המאמן המפתיע ב-NBA
- מלארי בירד ללברון ג'יימס ב-10 סיפורים
ג'ורדן סיים את הקריירה עם 5 תארי MVP ו-6 תארי אליפות. הקונצנזוס הוא שהוא גדול הכדורסלנים בכל הזמנים צילום: TNS
אז ג'ורדן עד גיל 33 שיחק 11 עונות ב-NBA. לברון כבר בעונה ה-15 שלו. ג'ורדן, בניגוד ללברון, היה בקולג' וגם סבל מפציעה שהשביתה אותו לשנה ופרש לבייסבול לתקופה. כפועל יוצא מכך, ג'ורדן שיחק 734 משחקים בגיל 33 ולברון 1,096. אולי כפועל יוצא מזה, ללברון יש 4 תארי MVP (השחקן המצטיין בעונה), נכנס 11 פעמים בחמישיית העונה ושיחק ב-8 גמרים (ניצח ב-3, בכולם היה ה-MVP של סדרת הגמר), בעוד ג'ורדן היה רק ב-3 גמרים בגיל 33 (ניצח ב-3, בכולם היה MVP של סדרת הגמר) ו-7 פעמים בחמישית העונה.
ג'ורדן סיים את הקריירה עם 5 תארי MVP ו-6 תארי אליפות. הקונצנזוס הוא שהוא גדול הכדורסלנים בכל הזמנים. וקשה מאוד להתווכח על כך. אך ההשוואה ללברון עוררה דיונים ערים באינטרנט.
אנשים, בעיקר כאלו שגדלו כשג'ורדן היה בשיאו, פשוט לא מוכנים לקבל ההשוואה. "רק מי שלא ראה את ג'ורדן משחק, יכול להשוות בין השניים" הם טוענים. הדיון גם עורר מחדש את הוויכוח לגבי טיב הליגה וקשיחות השחקנים. "בשנות התשעים לברון היה נמעך על ידי היריבים של ג'ורדן".
ובכן, נתחיל בכך שאף אחד מהיריבים של ג'ורדן לא היה בגודל של לברון עם היכולות האתלטיות שלו. א-ף א-ח-ד בליגה של שנות התשעים היה יכול להתמודד עם העוצמות האדירות של לברון - אולי רק שאקיל אוניל. אבל זו לא הנקודה.
הנקודה היא שאין שחקן בגלקסיה הזו שראוי יותר להשוות למייקל ג'ורדן מאשר לברון ג'יימס.
אפשר להשוות תחושות - אין בעיה להרגיש שמייקל ג'ורדן היה השחקן הכי טוב שראה העולם. גם אין בעיה להרגיש שלא היה שחקן שלם יותר ביקום מאשר לברון. ואולם, אם מסתכלים על הסטטיסטיקות אז מצטיירת תמונה טיפה יותר מאוזנת.
הגולש דור סנפיר, דווקא חובב מייקל ג'ורדן, עשה השוואה בין השניים לפי מדד ELO (מדד מעולם השחמט שמודד את איכות היריבים של קבוצה כדי להעניק מדד איכות לניצחון עליהם).
קודם כל, לברון הפסיד 5 גמרים - אבל הוא גם שיחק נגד קבוצות הרבה יותר טובות מאשר מייקל ג'ורדן. יוטה ג'אז של 1998 היתה הקבוצה הכי קשה שג'ורדן התמודד מולה בגמר (היתה טובה יותר בנקודת ELO אחת משיקגו בולס שלו). גם לוס אנג'לס לייקרס 1991 היו יריבים קשוחים. בזמנו גם פורטלנד טריילבלייזרס (1992), פיניקס סאנס (1993) וסיאטל סופרסוניקס (1996) נתפסו כקבוצות מצוינות. ואולם, סן אנטוניו של 2007 היתה היריבה הכי קלה של לברון במדד ELO.
כלומר, ספרס של 2007 טובים יותר מכל יריבה שעמדה מול ג'ורדן בגמר (כשהכוכבים לצידו של לברון ג'יימס הם זיידרונאס אילגאוסקאס ולארי יוז). רק כדי לשבר את האוזן, ספרס של 2007 היו הקבוצה ה-35 הכי טובה בהיסטוריה של הגמרים ב-NBA לפי מדד ELO של FiveThirtyEight. זאת בעוד שמאז 2007 לא היתה קבוצה יותר גרועה מאשר קליבלנד של לברון בסרדת גמר.
אם מסתכלים על כל סדרות הגמר של לברון, אז הוא התמודד נגד 8 מ-35 הקבוצות הכי טובות בהיסטוריה של סדרות הגמר ב-NBA. הדירוג הממוצע שנגדו התמודד עומד על 19. ג'ורדן? הדירוג הממוצע שנגדו הוא התמודד הוא 35. כלומר, הדירוג הממוצע של ג'ורדן בגמר הוא הקבוצה הכי גרועה שלברון התמודד מולה. ובשלוש העונות האחרונות, לברון התמודד נגד הפינאליסטית הכי חזקה בכל הזמנים במדד ELO - וניצח בסדרה אחת, היסטורית (קאבס היו הראשונים שחזרו מפיגור 3-1 בסדרת גמר).
סנפיר גם העלה השוואת TPA (תרומת נקודות לקבוצה בגדול) ונרמל אותה עם ה-ELO כדי לראות שלברון השתפר במהלך הפלייאוף ועשה מעל ומעבר מול הקבוצות היריבות החזקות בהרבה מאלו שהתמודדו נגד ג'ורדן.
אם משווים את ההופעות עד לגמר, אז הקריירה של מייקל ג'ורדן נראית די ממוצעת ביחס ללברון ג'יימס. במיוחד עד לפני שהגיע לשחק לצידו, סקוטי פיפן, אחד מהשחקנים הטובים בהיסטוריה של ה-NBA.
ג'ורדן, לפני שסקוטי פיפן הצטרף אליו לשיקגו בולס, הגיע שלוש פעמים לפלייאוף והפסיד שלוש פעמים בסיבוב הראשון. פעם אחת למילווקי באקס ופעמיים - בסוויפ - לבוסטון סלטיקס. המאזן שלו בפלייאוף לפני פיפן עומד על ניצחון אחד ו-9 הפסדים. בעונה הסדירה, לא היו לג'ורדן עונות עם יותר מ-50% הצלחה לפני שפיפן הגיע לשחק לצידו. לברון ג'יימס, מנגד, מעולם לא הפסיד בסיבוב ראשון בפלייאוף. גם כשליצדו שיחקו קנדריק בראון, דריוס מיילס, אריק וויליאמס וברונו שונדוב.
גם מבחינת דקות משחק עד גיל 33, אי אפשר בכלל להשוות בין ג'ורדן ללברון. לברון שיחק הכי הרבה עבור שחקן בן 33 - 51,710 דקות בפלייאוף ובעונה הרגילה. ג'ורדן רק 33,504 דקות. הכי קרוב ללברון הוא קובי בראיינט - 48,310 דקות.
ביל ראסל (משמאל) עם קובי בראיינט. אחד מהם הוא הגדול בכל הזמנים? צילום: איי אף פי מבחינה נקודות, אסיסטים וריבאונדים, לברון יהיה השחקן הראשון עם 30 אלף + נקודות, 8,000 + ריבאונדים ו-8,000 + אסיסטים בהיסטוריה של הליגה. לא היה שחקן כזה לפניו וספק אם יהיה כזה אחריו.
אז אוקיי, תאמרו ששום דבר לא משנה - מלבד גמרים. יפה, אז במטריקה הזו אין אף אחד גדול יותר מביל ראסל של בוסטון סלטיקס האגדית משנות החמישים ושישים. אף שחקן לא זכה ביותר אליפויות ה-NBA מאשר ראסל. הוא זכה ב-11, כש-8 מהן ברצף - ובכל סדרת גמר הוא היה המצטיין. הוא מעולם לא הפסיד בסדרה של 7 משחקים.
העניין הוא, שראסל בכלל לא בדיבור של השחקן הטוב בכל הזמנים. ממוצע הנקודות בקריירה שלו עמד על 15.1 נקודות למשחק בלבד. הוא אף פעם לא הוביל את רשימת הקלעים של הסלטיקס - וזה בעידן בו כל הקבוצות בנו את ההתקפה שלהן על הסנטר שלהן. ראסל היה אתלט חזק ומהיר עם כושר מעולה אבל היה חסר יסודות כדורסל וסבל מבעיות קוארדינציה.
את הקריירה שלו ראסל בילה בייצור קליעות לחבריו לקבוצה בתנועה ללא כדור. בעיקר על ידי חסימות. והוא עשה את זה, ככל הנראה, בצורה הטובה ביותר בהיסטוריה של המשחק. הוא גם היה מגן מצוין והתמחה בבלוקים על יריבים בעידן בו אמרו למגנים לא לקפוץ. הוא גם פיתח יכולת קריאת זריקות מרשימה - מה שאיפשר לו לקטוף ריבאונדים רבים. אם היו מנתחים את התרומה שלו בכלים סטטיסטיים מודרניים, היו רואים שהוא המגן הטוב בהיסטוריה.
בלעדיו בוסטון - הקבוצה הגדולה בהיסטוריה - נכנסה למשבר ארוך. כל מי שהיה מעורב בקבוצה הזו נותן לו את הקרדיט על כך שהוא השחקן הכי חשוב בהיסטוריה של המועדון הזה. המורשת שלו? בוסטון סלטיקס - עדיין הקבוצה הגדולה בכל הזמנים בליגה. וגביע ה-MVP של סדרת הגמר הוא על שמו.
אין לנו הרבה יוטיובים של ראסל, בטח לא כמו שיש לנו של ג'ורדן או לברון - אבל אם לברון נופל בהשוואה לג'ורדן בגלל אליפויות, האם לא ראוי שג'ורדן יפול בהשוואה לראסל בגלל אליפויות?
בדיונים הללו הכל מאוד תיאורטי ומסתמך המון על תחושות ופחות מספרים ומציאות. העובדה היא שכרגע מייקל ג'ורדן הוא גדול השחקנים בכל הזמנים - ולא רק בגלל המספרים שלו, אלא בגלל ההשפעה שלו על המשחק ועל הליגה. עם זאת, אנחנו עדיין לא יודעים איך לברון ג'יימס יסיים את הקריירה שלו ואיך תיראה המורשת שלו. הוא יכול לסיים את הקריירה שלו עם מספרים מדהימים, כמעט בלתי נתפסים, שאי אפשר יהיה לשחזר. הוא באמת לא צריך להוסיף הרבה לקורות החיים שלו כדי שידברו עליו ועל ג'ורדן באותה הנשימה.
