נגיף הקורונה
הנגיף שחושף את כל הבעיות של הספורט
הקורונה משפיע - ועוד ישפיע רבות - על הכנסות הספורט. חלק מהקבוצות ייפגעו יותר וחלק ייפגעו פחות, אבל כשהכל יעבור, נישאר עם חלשים שנחלשו וחזקים שהתחזקו ויתחזקו
17:0310.03.20
באיטליה החליטו להשעות את משחקי הסריה A עד ה-3 באפריל; בגרמניה, בספרד, בצרפת ואולי גם באנגליה יערכו משחקי ליגה ללא קהל, ובאופ"א שוקלים לדחות את ליגת האלופות אחרי סיום שלב שמינית הגמר.
בעקרון, רק באנגליה לא שינו דבר עדיין, למרות שבעלי הקבוצה היחיד שחלה, אוונג'לוס מרינאקיס, מגיע מהפרמיירליג - הוא הבעלים של נוטינגהאם פורסט (ואולימפיאקוס). בליברפול, אגב, חוששים שיחגגו אליפות ראשונה ב-30 שנה מול יציעים ריקים.
קראו עוד בכלכליסט:
- חשופים במיוחד: 4 הערות על הקורונה והספורט
- האם התקדים של ביטול האולימפיאדה ב-1944 ישוב על עצמו בטוקיו 2020?
- מנצ'סטר סיטי עברה על חוקי הפייר פליי? זה הפשע הפחות חמור שלה
יובנטוס נגד אינטר באצטדיון ריק מאוהדים צילום: איי פי "בזכות" המשחקים ללא קהל בסריה A למדנו שהקהל חשוב הרבה יותר מסתם "תפאורה". הוא משמעותי לשחקנים וגם לשידור בטלוויזיה. אין הרבה טעם לקיום משחקים בלעדיו. ובהחלט, אין ספורט מקצועני בלעדיו.
הנזק הכספי: גדול, אבל לא הרסני
קשה לאמוד את הנזק הכספי לספורט.
בכדורגל האירופי, כ-15%-20% מההכנסות השנתיות מקורן בימי המשחקים, וכעת אנחנו נכנסים ליישורת האחרונה - בה כל משחק שווה יותר. כך למשל, ברצלונה צפויה להפסיד כ-4.5 מיליון יורו מקיום המשחק בשמינית גמר ליגת האלופות נגד נאפולי ללא קהל; בורוסיה דורטמונד, עם 80 אלף צופים בממוצע, יפסידו בין 2.5 מיליון יורו ל-3 מיליון יורו למשחק ללא קהל. כמו כן, תעשיית תיירות הספורט, שמגלגלת מאות מיליונים בשנה, תספוג פגיעה קשה.
ואולם, המועדונים העשירים ישרדו את זה. כי כשמכניסים 300 מיליון יורו עד 1 מיליארד יורו בשנה, אובדן הכנסה של 45-50 מיליון יורו הוא משמעותי אבל לא הרסני. ובכל מקרה, אפשר לכסות הפסדים עם מכירת איזה ג'יידון סאנצ'ו ב-140 מיליון יורו.
מי שככל הנראה יסבול הרבה יותר אלו המועדונים הקטנים, שאולי מכניסים פחות כסף פר משחק, אבל תלויים יותר בהכנסות מימי משחק. אם דוחים עונות ומבטלים משחקים - הם אלו שיסבלו הכי הרבה. באנגליה מדווחים שהמועדונים מליגות נמוכות מהפרמיירליג חוששים מקריסה כלכלית במקרה של החזרת כסף לבעלי מינויים ואובדן הכנסות מכרטיסים.
רשויות הכדורגל ברחבי העולם יצטרכו למצוא פתרונות למועדונים שיאבדו נתח גדול מההכנסות הטבעיות שלהם. כן, גם כאן בישראל.
ספק אם רשויות הכדורגל יעשו זאת, ולמרות שהאובדן הגדול - מבחינת נפח הכנסות - יתרחש אצל הגדולות, הסובלות האמיתיות יהיו הליגות והקבוצות הקטנות. אלו שכבר עכשיו מתקשות להתמודד עם הפערים הכלכליים.
יובנטוס חוגגת, ללא קהל צילום: רויטרס מה לגבי היורו? האולימפיאדה? סדרת גמר ה-NBA? במזרח אנחנו רואים שאפשר להילחם בקורונה עם צעדים דרסטיים ודרמטיים. אולי בעוד חודש-חודש וחצי גם באירופה יצליחו להתמודד עם הנגיף, ואז הכל יתקיים כשורה. ואולם, את ההשלכות לטווח הארוך אנחנו עדיין מתקשים להבין או להעריך. מה שבטוח זה שהחלשים ביותר יסבלו. במציאות ובספורט.
הנגיף הזה, הקוביד 19, נוטה לחשוף את הבעיות המרכזיות בכלכלה הגלובלית בכלל, ובמדינות בפרט: ייצור מקומי-קהילתי מוחלש, פערים עצומים, חוסר סולידריות חברתית, מערכות רפואיות ורווחה חלשות, זניחת אזרחים ותיקים, נבחרי ציבור מטומטמים, הסתמכות רבה מדי על תעשיות מזהמות ועוד. הבעיות נחשפו. ומהר.
בספורט הוא חושף את נקודות התורפה ואת הבעיות המרכזיות של הספורט המקצועני: עומס משחקים גדול מדי שהופך כל דחייה של משחק לבלתי אפשרית, ופערים עצומים ומתרחבים בין אלו שיש להם לאלו שאין להם.
הנגיף הזה צריך לגרום להרבה אנשים לחשוב טוב וחזק על החיים שאחריו; על הבעיות המבניות של החברה והכלכלה, ועל האנשים שנשארים מאחור. וזה נכון גם לספורט, שיצטרך לחשוב מחדש על חשיבות הקהל, על מספר המשחקים ועל הפערים שהופכים אותו ללא הוגן עבור רבים בתעשייה.
