האם ליברפול ומנצ'סטר יונייטד יהיו סוף סוף יריבות אמיתיות?

לפי "ליגת הכסף" של דלויט ליברפול מכניסה 553 מיליון ליש"ט בעונה. מנצ'סטר יונייטד, שלישית בליגת הכסף אחרי ברצלונה, וריאל מדריד מכניסה 627 מיליון ליש"ט.

הפער הכלכלי בין ליברפול למנצ'סטר יונייטד הצטמצם בצורה דרמטית. והוא הולך, ככל הנראה, להצטמצם עוד יותר. בליברפול אפילו מתכננים וחולמים לייצר פער לטובתם אחרי האליפות הראשונה ב-30 השנים האחרונות.

זה הבסיס להבנה הולכת ומתגבשת: למרות הכספים הגדולים של צ'לסי ומנצ'סטר סיטי, ליברפול ומנצ'סטר יונייטד הן עדיין הקבוצות הכי גדולות וחזקות - מבחינה פיננסית - שהכדורגל האנגלי ייצר בעצמו.

היריבות בין ליברפול למנצ'סטר יונייטד היא אולי היריבות הגדולה ביותר בכדורגל האנגלי - לאור הקונטקסט ההיסטורי: לליברפול 43 תארים, למנצ'סטר יונייטד 42. לשתיהן הכי הרבה תארים בכדורגל האנגלי.

ואולם, זה מעט משונה ששני מועדוני הענק האלה אף פעם לא יוצגו על ידי שתי קבוצות ענקיות באותו הזמן.

שחקני ליברפול. מערכת מקצועית ופיננסית יעילה ומשומנת צילום: NEIL HALL

מנצ'סטר יונייטד של מאט באזבי ירדה מגדולתה כאשר ליברפול של ביל שאנקלי עלתה לגדולתה והשתלטה על הכדורגל האנגלי מסוף שנות השישים ועד תחילת שנות התשעים.

מתחילת שנות התשעים ועד תחילת העשור הנוכחי מנצ'סטר יונייטד של אלכס פרגוסון "העיפו את ליברפול מהמדף שלה" (לפי דבריו של סר אלכס פרגוסון), והשתלטו על הכדורגל האנגלי למשך של יותר מ-25 שנה.

מנצ'סטר יונייטד גלשה על הבום הכלכלי של הכדורגל האנגלי - שנבע בעיקר מכספי זכויות השידור - לדומיננטיות גלובלית. ליברפול נותרה מותג חזק עם בסיס אוהדים רחב ברחבי העולם - אך נותרה מאחור בגלל ניהול בעייתי.

מנצ'סטר יונייטד ניהלה מערך שיווק ופרסום מודרני והפכה לכוח הכלכלי הגדול בעולם הכדורגל, בעוד מתחילת שנות התשעים ועד רכישת המועדון על ידי פנויי ספורטס גרופ ב-2010, המעטפת השיווקית והכלכלית של ליברפול היתה חלשה.

לדוגמה: הקבוצה היתה בין האחרונות באנגליה שהקימה אתר משלה. אנשי שיווק וניהול שעבדו עם המועדון תיארו את המועדון כמיושן, מבולגן ולא בקשר עם המציאות המשתנה. נותני חסות משמעותיים כמו אדידס תיארו את הדרישות הכספיות של הארגון "לא מאוזנות".

יורגן קלופ. האיש הנכון על הקווים באנפילד צילום: אי פי איי

הניהול המקצועי האמריקאי של ליברפול, הוביל לשיפוץ אנפילד, הסכמי חסות משמעותיים עם שותפים חזקים ביותר ובניית הקבוצה מהווה מודל לניהול כדורגל מודרני. וגם יוזמה חדשנית עשויה להעניק לליברפול יתרון על פני כל יריבותיה: הסכם עם נייקי, שמבטיח שיעור של 20% או יותר ממכירות מוצרים של ליברפול, עשוי להפוך את הסכם חסות הלבוש של הקבוצה לגדול ביותר באנגליה. הקשר שיצרה ליברפול עם נייקי ומערך ההפצה של האימפריה האמריקאית, עשוי להוביל לעלייה משמעותית בהכנסות המסחריות שלה.

ליברפול תסיים את העונה כאלופה היסטורית - אליפות ראשונה אחרי 30 שנה - אבל גם עם הכנסות מסחריות (מחסויות ופרסום) של 188 מיליון ליש"ט. פי 3 יותר מלפני חמש עונות. ההכנסות המסחריות של מנצ'סטר יונייטד עמדו בעונה האחרונה על 275 מיליון ליש"ט ואם לא תעפיל לליגת האלופות העונה אז צפויה ירידה בהכנסות המסחריות. אחרי שנתיים ללא ליגת האלופות, נותני החסות - לפי החוזה - ישלמו פחות ליונייטד.

במקביל לנסיקתה של ליברפול החדשנית, בשנים האחרונות אנשי מקצוע שעובדים עם מנצ'סטר יונייטד מתארים ארגון "בוק" ו"תקוע", שצריך "ניעור רציני". אולד טראפורד, האצטדיון המיתולוגי של הקבוצה, מיושן ועיתונאים מתארים את תא העיתונאים בו כ"מתפורר". תוכנית השיווק המפורסמת של אד וודוורד (חסות בלעדית למנצ'סטר יונייטד למותג מקומי) כבר לא חדשנית והקבוצה רשמה שפלים מקצועיים מאז עזיבתו של פרגוסון. משפחת גלייזר, שמנהלת את אחת מהקבוצות הגרועות ב-NFL, לא הביאה הרבה ידע ניהולי-שימושי מארה"ב כמו הבעלים האמריקאים של ליברפול (שימוש מתקדם באנליטיקס, למשל).

מאמן מנצ'סטר יונייטד אולה גונאר סולשייאר. מביא רוח חדשה צילום: אי.פי.אי

ההצלחה המקצועית של ליברפול בשנים האחרונות מזינה את ההצלחה הכספית, שמזינה את ההצלחה המקצועית. הקבוצה הכפילה את תקציב השכר שלה ב-5 שנים (מ-166 מיליון ליש"ט ל-310 מיליון ליש"ט). התשלומים על רכש הוכפלו בכמעט 2. ליברפול, גם אם לא תצליח לשחזר את העונה המרהיבה שלה, צפויה להיות עוד מספר שנים בפסגת הכדורגל האנגלי - בטח עם יורגן קלופ על הקווים, בטח אם אותו מערך רכש מקצועי ומדעי שיש למועדון.

במקביל, כך נראה, מנצ'סטר יונייטד נראית כאילו עלתה על נוסחה מוצלחת יותר מאלו שניסתה אחרי פרישתו של אלכס פרגוסון. אולה גונאר סולשייאר - ספוג בערכים של פרגוסון - בונה קבוצה צעירה, בריטית-מקומית ומלהיבה בתמיכת הנהלה - שנראה גם שהיא מפריעה פחות. כמו כן, ברונו פרננדש, הכוכב החדש מספורטינג ליסבון, נראה כמו רכש משנה גורלות של מועדונים. מנצ'סטר יונייטד אמנם רחוקה מלהיות הקבוצה המפחידה שהיתה עד עזיבתו של פרגוסון - אבל רואים ניצנים של גדולה.

מה המשמעות של כל זה? לליברפול יש 43 תארים גדולים (גביע, גביע ליגה, אליפות, גביעי אירופה שונים). למנצ'סטר יונייטד יש 42 תארים כאלו. שתיהן מסתמכות על ניהול של אנשי עסקים אמריקאים. שתיהן - כך נראה - לא יאבדו יותר מדי אוהדים אחרי שנים של חוסר הצלחה. אם קבוצתו של אולה גונאר סולשייאר תמשיך במגמת השיפור ויונייטד תנצל את היכולות הכלכליות שלה כדי להתחזק בצורה הנכונה - ייתכן שבפעם הראשונה בהיסטוריה נראה מאבק ארוך טווח בין ליברפול למנצ'סטר יונייטד על ההגמוניה בכדורגל האנגלי.