"באירופה יש 1.6 מיליון משרות פנויות, חסרים עובדים מתאימים"

מי שעקב אחרי ההתפתחויות בכלכלה העולמית בשנה האחרונה ודאי קיבל את הרושם שלפיו דור שלם של צעירים באירופה ובארה"ב ימשיך לחלום עוד שנים רבות על מציאת מקום עבודה. זה נכון, אבל רק לכאורה: שיעור האבטלה הממוצע כיום בגוש היורו הוא אמנם 10.5%, אבל בפועל באירופה יש 1.6 מיליון משרות פנויות.

שוק העבודה האמריקאי מתקשה מאוד להתאושש ממכת האבטלה, אבל מעסיקים לא מצליחים לאייש שם 2 מיליון משרות כבר זמן רב. דיוויד ארקלס, נשיא בכיר בקבוצת מנפאואר העולמית לענייני תאגידים וממשל, מציע לממשלות ולמחפשי העבודה להכיר בכך שיש פה עיוות, אבל כזה שאפשר לתקן. איך? ללמוד מאלה שעושים את זה נכון - סין, גרמניה ושוויץ, למשל.

הוותיקים נאחזים במשרות

ארקלס מדלג כבר שנים ממדינה למדינה ומנסה לגרום לממשלות להבין שבשוק העבודה העולמי יש בעיה של ביקוש והיצע. "בסקר כישרונות גלובלי שערכנו השנה בקרב 50 אלף מעסיקים ברחבי העולם, כמעט 40% מהמעסיקים אמרו שהם מתקשים למצוא עובדים בעלי הכשרה מתאימה", סיפר בשיחה עם "כלכליסט". למה זה קורה? לשיטתו, מדינות לא דואגות להכשיר עובדים למשרות העתיד וחברות לא יודעות לנהל את מבנה התעסוקה שלהן באופן שיגן עליהן גם אחרי היציאה מהמשבר.

הבעיה הבוערת ביותר כיום באירופה היא אבטלת הצעירים. בספרד למשל, כמעט כל צעיר שני בגילי 15–24 יושב בבית. "העלייה בשיעור האבטלה אכן מכה באופן לא פרופורציונלי באוכלוסייה הצעירה, ויש לכך סיבות ברורות: הראשונה היא שבתקופות של חולשה כלכלית שבהן שוק העבודה מתכווץ, קשה לצעירים למצוא את מקום העבודה הראשון. העובדים הוותיקים מוכנים לעשות הכל כדי להחזיק במקום העבודה שלהם, בייחוד מאחר שברור להם שתוכניות הפנסיה והבריאות שלהם הולכות ונעלמות והם יצטרכו לעבוד עוד שנים ארוכות.

ארקלס. "אנחנו מגדלים דור שלא יוכל להשתלב במעגל העבודה" צילום: אוראל כהן

הבעיה הגדולה ביותר בעיניו באבטלת הצעירים היא מקצועית ולא מבנית. לדבריו, החברה המערבית יצרה בצעירים התניה שלפיה מי שאין לו תואר אקדמי הוא כישלון. "אנחנו מגדלים פה דור של אנשים שלא יוכל להשתלב במעגל העבודה. צעירים ילכו ללמוד תארים מכל סוג, אבל לא ילכו להכשרה מקצועית", הוא מלין. "באים אלינו המון מחפשי עבודה צעירים שעשו תואר במדעי הרוח, והמעסיקים לא יודעים איך לתרגם את התואר הזה לעבודה הטכנית שלה הם זקוקים, וגם לא מעוניינים לבזבז חודשים יקרים בהכשרה. אני אומר היום לצעירים - אתה רוצה ללכת לאוניברסיטה ולקבל תואר יוקרתי, או רוצה לפתח קריירה שתרוויח בה הרבה כסף?".

למעשה, טוען ארקלס, אמריקאי בן 20 עם תואר ראשון שהתמזל מזלו למצוא עבודה, ישתכר בממוצע 32 אלף דולר בשנה. לעומת זאת, אותו בן 20 שלמד בבית ספר מקצועי וקיבל הכשרה טכנית, ייהנה משכר של 58 אלף דולר בשנה.

הממשלות לא זיהו את הפער הזה?

"התגובות של המערכת הפוליטית באירופה למצב בשוק העבודה הן בלתי יעילות לחלוטין. למשל, כשלא מצליחים למצוא עובדים בעלי הכשרה מתאימה, צריך להביא למשרות אלה מהגרים מחוץ לאיחוד האירופי, למלא את המשרות האלה אפילו בטווח הקצר כדי להגדיל את הפריון והתפוקה. אבל מובן שכל פוליטיקאי באירופה שיצהיר שכדאי להכניס עובדים ממזרח היבשת למדינה במציאות של 10% אבטלה, זו התאבדות פוליטית. אם מוסיפים לכך את העובדה שבעוד 17 שנה אירופה תאבד 50 מיליון עובדים נטו בגלל הזדקנות והתכווצות האוכלוסייה, נצטרך להתיר הגירה מכל רחבי אירופה".

לדעתו, המדינה שהבינה את העניין יותר מכולם היא סין. הוא מביא כדוגמה פרויקט של מנפאואר בשנגחאי, עיר של 26 מיליון תושבים. "ממשלת שנגחאי פנתה אלינו לפני כשמונה שנים והציגה בפנינו בעיה: מיליון אנשים מהגרים אליה מדי חצי שנה, אבל הם לא מצליחים למצוא עובדים מתאימים לתעשיות הצומחות.

"בשנגחאי יש 486 אלף חברות. בחסות הממשלה, סקרנו את כל התעשיות והענפים וחילקנו את התוצאות לטווחים של בעוד שנה, בעוד חמש שנים ובעוד עשר שנים. הבנו כמה עובדי לוגיסטיקה למשל נצטרך בעוד שנה, כמה מאות אלפי עובדי נמל שירחיבו את הנמל החדש של שנגחאי, אילו כישורים דרושים לשם, מהו מספר שעות העבודה המוערך ורמת היכולת האישית.

"על בסיס הדו"ח גיבשנו תוכנית פעולה שנהוגה בשנגחאי כמעט שש שנים. בשלב הראשון מבצעים סינון והערכה לכל תלמידי התיכון, שבו בדקנו יצירתיות ופוטנציאל יזמי. ממשלת שנגחאי פנתה לכל אחד מה־5% העליונים והציעה לו ללמוד באוניברסיטאות להכשרה מקצועית, שמעניקות תעודה זהה לזו שנותנת אוניברסיטת בייג'ינג. בנוסף, הממשלה כיסתה להם גם הוצאות מחיה, שכר לימוד, והבטיחה עבודה לשנתיים עם סיום הלימודים. רוב התלמידים הסכימו לכך ברצון.

"בסוף ההכשרה, מאחר שהתלמידים אותרו כבעלי פוטנציאל יזמי, מציעים להם ללכת לעבוד בתעשייה או להצטרף לחברה קטנה עד בינונית כמומחים ללוגיסטיקה. באמצעות תוכנית זו, צעירים שסיימו את בתי הספר המקצועיים ועברו לחברות בעלות אופי יזמי יותר, הגדילו את סקטור העסקים הקטנים עד בינוניים (SME) ב־300% בתוך שלוש שנים, וזה המון.

בכל כלכלה, SME אחראים לכ־70% מהצמיחה הכלכלית, כך שהם הזניקו את הצמיחה בשנגחאי. הילדים שלא נמנו עם 5% העליונים עברו מבדקי הערכה נוספים, שעל בסיסם איתרנו מה הכי מתאים להם מבין 398 מיומנויות טכניות שונות.

לא רק לפי כישרון

"כשעשינו את הסקר הראשון, היו חסרים 1.4 מיליון עובדים בשנגחאי, וצמצמנו את הפער עד ל־200 אלף בתוך חמש שנים. את העובדים שחסרים מביאים היום מחוץ לשנגחאי, אז אני אומר היום לממשלות: אם אתם רוצים להצליח, זה הדבר שאיתו אתם מתחרים - בכל מה שקשור למתן עידוד לצעירים ללכת בכיוון הנכון, לא רק לפי הכישרון שלהם, אלא גם לפי התחומים שיהיו מבוקשים בשוק העבודה.

גם החינוך המערבי על ברכי המימוש העצמי ודאי לא עוזר.

"נכון, אבל הרבה מהצעירים שאנחנו מראיינים היום בארה"ב ובאירופה אומרים שהם בראש ובראשונה רוצים למצוא עבודה. הם הרבה יותר פרגמטיים, הם רוצים פרנסה מיד אחרי הקולג', לדעת שמובטחת להם איזושהי קריירה. הם דווקא מאוד קשובים ופתוחים להצעות מסוג זה, כי ברוב המדינות המפותחות הם ראו את ההורים או קרוב משפחה סובלים מאבטלה כרונית ומפוטרים, בייחוד בארה"ב.

"למעשה, הדור של היום הוא הדור הפרגמטי ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. אין לי ספק שבקצב הזה, תעסוקת צעירים תמשיך להיות סוגיה בוערת".