"נרדוף את כל מי שיעשה עסקים עם ממשלת איראן"

בנימין נתניהו איננו היחיד שמאמין בחשיבותם של עזרים גרפיים לצורך המלחמה בגרעין האיראני. השבוע בניו יורק, בשעה שביבי שלף את איור הפצצה מעל בימת הנאומים של העצרת הכללית של האו"ם, הופתעו התיירים ששטפו את העיר לפגוש תחפושות אחמדינג'ד, שלט גדול בטיימס סקוור ועוד עשרות עזרים שלכולם מסר קליט ופשוט: אחמדינג'ד החוצה.

מאחורי המלחמה התקשורתית הזו עומד מארק וואלאס והארגון שהוא עומד בראשו, UANI. הארגון אף שכר חדר בבית המלון בו ישהה הרודן האירני - ה"וורוויק" - והכינו לו קבלת פנים הכוללת הפגנות יומיות, מסכות ושלטי חוצות. “תבואי, יהיה כיף", מזמינים אותי מרק וואלאס והדובר שלו, נתן קרלטון, בראיון שנערך רגע לפני העצרת. סביב בית המלון, בלב מנהטן, חגו מתחילת השבוע רוכבי אופניים עם שלטי ענק, על גביהם מודפס פרצופו של אחמדינג'אד וכיתוב שקורא להחרמת הוורוויק. המטרה היא לבייש ברבים את רשת המלונות על אירוח המנהיג ופמלייתו, ולגרום למנהליו לבטל את העסקה, שמוערכת בכמה מאות אלפי דולרים וכוללת, למשל, כניסה פרטית, סוכנים חשאיים וסוויטה בעיצוב מיוחד על פי טעמו של המנהיג.

בשנים האחרונות הצליח UANI (שם מלא United Against Nuclear Iran - מאוחדים נגד איראן גרעינית), באמצעות טקטיקות דומות, להביא רשתות כמו ההילטון והאינטרקונטיננטל לסגת מהתוכנית לארח את אחמדינג'אד והם מקווים מאד שהוורוויק, שמארח אותו זו השנה השנייה ברציפות, יצטרף בקרוב.

"המטרה שלנו היא לבודד אותו". אומר וואלאס ל“כלכליסט” בריאיון ראשון לעיתון ישראלי. "הוא צריך לישון על הרצפה במשרדים של משלחת האו"ם שלו".

אחמדינג'אד – כידוע - לא איכזב. ביום כיפור עלה המנהיג האיראני לבמת האסיפה הכללית באו"ם ונאם נאום על "טוהר ואהבה" ו"הציונים הלא מתורבתים". וואלאס אמר בעקבות הנאום כי "לצאת באמצע או לא להגיע זו פעולה סמלית וזה בסדר, אבל אנחנו רואים את התיאטרון של אחמדינג'אד מתקיים שנה אחר שנה בעוד איראן ממשיכה במסעה לעבר השגת הנשק הגרעיני. החרמת הנאום שלו, על אף שהינה ראויה לגמרי, לא תאט את תוכניתה גרעין של איראן. הפתרון הוא מצור כלכלי מוחלט בהנהגת ארה"ב".

ג'ניפר לופז נגד פיאט

המחאה על הסדרי הלינה של אחמדינג'אד היא אנקדוטה שתופסת השבוע הרבה כותרות בנו יורק, אבל היא רק חלק קטן מפעילות UANI - ארגון שקם ב־2008 ועוסק בלוחמה כלכלית אגרסיבית נגד איראן באמצעות אכיפה והחרפה של הסנקציות הכלכליות, במטרה לגרום לבידודה ולקריסתה הכלכלית. בין יועציו של הארגון ניתן למצוא, למשל, את ראש ה־CIA לשעבר ג'ים וולסי, ראש המוסד לשעבר מאיר דגן, ופרנסס טאונסנד - יועצת לביטחון פנים בממשל בוש. וואלאס עצמו, מנכ"ל הארגון, הוא איש עסקים ודיפלומט לשעבר ששימש בתפקידים שונים תחת ממשל בוש, ובהם שגריר ארה"ב באו"ם.

לצד קידום חקיקה בתחום, הארגון רודף ומבייש את החברות המערביות הרבות שעושות עסקים עם איראן. ישנן סנקציות שאוסרות על כך למעשה כבר מ־1979, אבל הדרכים לעקוף אותן רבות, למשל באמצעות חברות־בנות.

"הרצנו מאות קמפיינים, ואנחנו מצליחים לפחות ב־90% מהמקרים", טוען וואלאס, "כשהתחלנו, ב־2008, המלחמה הכלכלית נגד איראן לא היתה באופנה, היה הרבה יותר קשה אז לשכנע ממשלות וחברות שהתמיכה הכלכלית במשטר הזה משמעותית כמו שחשבנו וכמו שיודעים היום. לפנינו לא היה שום מקום באינטרנט שבו יכולת לדעת מיהן כל החברות שעושות עסקים עם איראן. היה הרבה מסתורין סביב העניין והמסתורין הזה היה נוח לחברות".

UANI, שמאגר המידע שלו מכיל היום כ־500 חברות ותאגידים בינלאומיים שהמאזן הכלכלי שלהם כולל או כלל שותפויות עם איראן, החל לתקוף ולבייש חברות בזו אחר זו. לזכות הארגון רשומה היציאה מאיראן של חברות כמו ג'נרל אלקטריק, מסלקת הכספים הבינלאומית סוויפט שאחראית ל־80% מהעברות הכספים בין בנקים בעולם, HP, נוקיה־סימנס ופורשה. בינואר השנה שחררה UANI סרטון יוטיוב בכיכובה של ג'ניפר לופז שמאשים את חברת פיאט בסיוע למשטר, ושכנעה את החברה להפסיק למכור לאיראן משאיות ומנופים שלטענת UANI שימשו להובלת טילים בליסטיים והוצאות להורג בתלייה של מתנגדי שלטון.

"לא המצאנו כלום. כדי שנוכל לבייש מישהו, המעשה שהוא עושה צריך להיות מביש והחברות יודעות את זה", מסביר וואלאס, "הן צריכות להבין שזה סיכון לשמן הטוב ושהמחיר יהיה כבד מדי. איראן עשתה עבודה טובה מרוב הדיקטטורות בשימוש באליטה כדי לשלוט בכל הסקטורים הכלכליים. אם אתה רוצה היום לעשות שם עסקים אתה חייב להיות באיזושהי שותפות - ישירה או עקיפה - עם משמרות המהפכה. ובסופו של דבר, אם עסק חייב לבחור בין איראן או למשל קליפורניה, הוא יבחר בקליפורניה. אם קליפורניה היתה מדינה היא היתה הכלכלה השמינית בגודלה בעולם".

וואלאס. "קוראים לממשל אובמה, האיחוד האירופי ואומות אחרות לאכוף סגר כלכלי מלא" צילום: טלי שמיר

תאגיד עם דם על הידיים

על הכוונת של הארגון היום נמצאים, בין השאר, אומגה (סווטש) שמוכרת תכשיטי יוקרה לאליטה האיראנית; כל גוף אמריקאי שסוחר ומחזיק באיגרות חוב לבנוניות, שלדברי הארגון משמשות כמכבסת כספים של איראן וחיזבאללה; LG, שמספקת ציוד מעקב וסלולרי לאיראן; וענקית הטלקומוניקציה MTN, שותפתו של הממשל האיראני בחברת הסלולר השנייה בגודלה במדינה. "MTN הוא תאגיד עם דם על הידיים, ולא אישן עד שאראה אותו עוזב את איראן", אומר וואלאס, "הם עוזרים לשלטון לעקוב אחר מתנגדים ולענות ולהרוג אותם". בשבוע שעבר גם יצא הארגון בקמפיין שקורא לספקיות כתובות אינטרנט ענקיות להישמע לסנקציות ולנתק מהרשת ישויות איראניות עוינות כמו אוניברסיטת מאלק אשטר, שמשמשת לדבריהם כ"מוח" של תוכנית הגרעין האיראנית.

"אלה הם הגרועים שבגרועים", מסביר וואלאס, "איראן משתמשת בטכנולוגיה כדי לדכא את האזרחים שלה באופן אלים. אנחנו לא רודפים אחרי האנשים, רק אחרי הישויות שיש נגדן סנקציות. אבל למה שלחסן נסראללה למשל, שהוא נציג של איראן, תהיה גישה לרשת? למה שהם יתקשרו עם מוסדות ברחבי העולם?".

גם משפחת עופר הישראלית הואשמה לאחרונה בהפרת הסנקציות. הייתם מביישים גם אותה?

"היינו מאוכזבים כששמענו על זה, אבל נראה שהאחים עופר עשו את הדבר הנכון כשהודיעו שהם הפסיקו. אנחנו לא מפלגתיים. אנחנו מבקרים את כולם בצורה שווה. לא משנה מי אתה - אם אתה עושה עסקים עם איראן אנחנו בסופו של דבר נרדוף אותך".

איך אתם מודדים את ההצלחה?

"הצלחנו לבודד את הנפט האיראני. איראן היתה יצרנית הנפט השלישית בגודלה בעולם, היום הייצור נחתך בחצי. לאחרונה היו דו"חות שהיא מייצאת פחות ממיליון חביות ביום. חשוב לפגוע גם בתעשיות נוספות. בבנקאות, בביטוח, בתובלה, ברכב. לא כולם יודעים שתעשיית הרכב הפרסית היא הגדולה במזרח התיכון וה־13 בגודלה בעולם. היא מעסיקה מאות אלפי אנשים באיראן ונשלטת על ידי משמרות המהפכה. היא גם היתה בשותפות עם כמה מחברות המכוניות הגדולות בעולם. מאז שהתחלנו בקמפיין הרכב היתה לנו הצלחה בדחיפת יצרני רכב לצאת או לקצץ בשיתוף הפעולה שלהם באיראן.

"הדרך הכי טובה למדוד את ההצלחה שלנו היא להסתכל על המטבע האיראני. יומיים אחרי שקראנו לסוויפט לסיים את העסקים עם איראן, המטבע צנח בכ־70%. הריאל האיראני נמצא ברמתו הנמוכה ביותר אי פעם, ואת כבר רואה אנשים שם שמתלוננים על הממשל ועל מחירי העוף. אפילו השלטון, ששנים לא הסכים להודות שהסנקציות מהוות בעיה, התחיל להכיר בזה. אחמדינג'אד צוטט בשבוע שעבר ב"ניו יורק טיימס" כאומר שהממשל סובל ממשקל הסנקציות. את קוראת דו"חות על בכירים שממירים ריאל בדולר כי הם זקוקים נואשות למטבע יציב - אלה הם סימנים לכלכלה שנמצאת במאבק".

אבל האם כל זה מזיז לממשל? גם נתניהו אמר ש"הסנקציות לא עבדו".

"לעולם לא תשמעי אותי אומר שלוחמה כלכלית ושאר הדברים שאנחנו עושים מבטיחים שאיראן לא תהפוך גרעינית. אנחנו לא יודעים איך השלטון יפעל בסופו של דבר, אבל חשוב שנשתמש עכשיו בכל נשק שיש שלנו ונגרום להם לחוש כמה שיותר כאב כלכלי.

"כשאת מסתכלת על האופי של הבעיה האיראנית, כשאת מגרשת את הרעש הפוליטי, יש רק ארבעה דברים שאפשר לעשות בעניין: דיפלומטיה, פעולה צבאית, מבצעים מיוחדים, והאחרון - סנקציות. אלו כל ארבעת הדברים, וכל מדיניות רצינית חייבת לכלול את כל הארבעה".

לפעול לסגר מוחלט

בחודש מאי קרא UANI להעלות את הלוחמה הכלכלית שלב - לסגר כלכלי מוחלט, שיהיה לדברי הארגון, הסנקציה הכלכלית החמורה בהיסטוריה.

"התקדמנו אבל הדברים קורים לאט מדי. העולם חייב להכריח את השלטון האיראני לבחור בין נשק גרעיני או כלכלה מתפקדת", מסביר וואלאס, "אנחנו קוראים לממשל אובמה, האיחוד האירופי ואומות אחרות לאכוף סגר כלכלי מלא. זה צריך להיעשות באופן מוחלט ומיידי.

"יש אנשים שתומכים במלחמה עם איראן ויש כאלה שמתנגדים לה - אבל אני חושב שלחרם כלכלי צריכה להיות תמיכה בשני הצדדים. אלו שבעד - כי זה יחליש את היכולת הצבאית של הממשל לקראת מתקפה צבאית, ואלו שמתנגדים - כי זהו אחד הצעדים הכי רציניים למניעת מלחמה. אני לא מבין איך אפשר שלא לתמוך בחרם מלא".

בתור ישראלית, אני שומעת שאיראן עומדת להיות גרעינית בעוד רגע כבר משנות התשעים. מה השתנה עכשיו?

"את צודקת", הוא אומר וצוחק, "עם זאת, אין ספק שהם קרובים היום יותר מאי פעם. המשטר מעשיר יותר אורניום מאי פעם, ויש לו יותר תשתית גרעינית מאי פעם. עוד לא לחלוטין ברור אם הם החליטו לבנות את הנשק הזה, אבל אם כן, זה עשוי להיות עניין של חודשים. לי זה מפריע לישון בלילה".

אומרים שנתניהו מגזים עכשיו בכוונה כדי לגרום לאובמה להיראות רע לפני הבחירות.

"אני מכבד את נתניהו ואת השיטה הישראלית. אני גם מכבד את אובמה ואת השיטה שלנו. בדבר אחד אני בטוח: האמריקאים יצביעו למי שהם רוצים שיהיה הנשיא. מה שמנהיג זר אומר או עושה לא יכריע את הבחירות בארה"ב".

האזרחים משלמים מחיר

אבל נתניהו אינו היחיד שסבור שהסנקציות הכלכליות לא עובדות ואף גורמות נזק. מאמר שפורסם החודש ב"פייננשל טיימס" טוען שהסנקציות על איראן עוצרות ומעכבות משלוחי תרופות, ומובילות לפגיעה חמורה בחולי סרטן, המופיליה, טרשת נפוצה ועוד. על פי אחמד גהאבידל, ראש איגוד ההמופיליה האיראני, צעיר בדרום איראן מת לאחרונה כיוון שזריקה שלה היה זקוק לא היתה בנמצא.

בנוסף לעלייה של 100% במחירי העוף שהובילה למה שכונה "משבר העוף", ראו האיראנים גם את מחירי הסוכר והפירות שלהם מרקיעים שחקים בשנה האחרונה. בטור שפורסם לאחרונה ב"גרדיאן" הבריטי סיפר העיתונאי האיראני סעיד קמאלי דהגהאן שהסנקציות דוחפות אזרחים תמימים לסף עוני. בעוד שהאליטה מוצאת דרכים לנהל את ענייניה, אזרחים רגילים לא יכולים להעביר כספים לחו"ל או אפילו לגשת לחשבון הבנק שלהם כשהם נמצאים בחו"ל.

"היום ברור שהתושבים הם המטרה", טען טריטה פרסי, נשיא המועצה האיראנית־אמריקאית, בראיון ל"גרדיאן". לטענתו מטרת הסנקציות היא ללחוץ על התושבים כדי שאלו ילחצו על הממשל - אבל לתושבים של איראן אין כוח אמיתי מול הממשל הדיקטטורי. "רבים בוושינגטון מכירים בכך שאנחנו עוסקים בלוחמה כלכלית. זה אומר שהכלכלה האיראנית היא שדה קרב, ואיראנים פשוטים הם חיילי האויב".

אתם לא פוגעים בעצם בתושבים?

וואלאס: "לא, הקמפיינים שלנו לא מתעסקים עם חברות שמוכרות מזון או אספקה רפואית לאיראן. השלטון הוא שפוגע באזרחי איראן, לא הסנקציות. הממשל מתאכזר לתושביו, מקפח אותם. לא משנה כמה חזקות או חלשות הסנקציות. האיראנים הם אנשים נהדרים והם סובלים מהדיכוי השלטוני. אנחנו מתמקדים בחברות שמעצימות את השלטון, ואנחנו מקווים שלאיראנים תהיה בסוף הממשלה הצודקת שהם ראויים לה".