שאלת העצמאות של קטלוניה תכריע את עתידה של ספרד

נובמבר 2012 ייזכר לא רק כחודש שבו הוכרע הקרב הצמוד על נשיאות ארה"ב, אלא גם בזכות מערכת בחירות שעשויה לקבוע את גורלה של אחת הכלכלות האזוריות הגדולות בעולם - כלכלת גוש היורו. ביום ראשון יתקיימו בחירות בקטלוניה, המחוז האוטונומי העשיר ביותר בספרד, שנכון להיום, יותר ממחצית תושביו היו מעדיפים להתנתק ממדריד ולהפוך למדינה עצמאית.

הבחירות הקטלאניות, שמומחים מגדירים "יום קריטי לגוש היורו", הניעו בשבועות האחרונים מלחמה רועשת בין מריאנו ראחוי, ראש ממשלת ספרד, לבין ארתור מאס, ראש ממשלת קטלוניה, עם אמוציות שנותנות פייט רציני למשחק "קלאסיקו" טיפוסי בין מועדוני הכדורגל של ברצלונה ומדריד.

טון משיחי

מאס (56) הכריז לפני חודשיים על בחירות בזק ל"ג'נרליטאט", הפרלמנט הקטלאני, לאחר שראחוי סירב להעניק לו אוטונומיה כלכלית גדולה יותר. הוא מכנה את הבחירות האלה "משאל עם על הגדרה עצמית". למרות הטון המשיחי ואולי אפילו בגללו, נראה שהקטלאנים מאחוריו. בספטמבר התקיימה הפגנה היסטורית בברצלונה שבה יותר מ־1.5 מיליון קטלאנים (לפי המשטרה) צעדו ברחובות בקריאה להתנתק מספרד.

מאס הודיעה שאם מפלגת CiU (ליכוד ואחדות) שבראשה הוא עומד תזכה ברוב מוחלט בפרלמנט, הוא יקיים משאל עם אמיתי על התפצלות בתוך שבועיים, אף שהממשל המרכזי במדריד איים להטיל וטו. הסקרים האחרונים מראים על רוב חסר תקדים בקרב הקטלאנים שסבור שעדיף להם בלי ספרד.

אי אפשר לומר שלראחוי חסרות בעיות - מדיניות הצנע הקיצונית שקבעה ממשלתו לא מצליחה בינתיים לאושש את הכלכלה, וכנראה שהחילוץ שביקש למגזר הבנקים לא יספיק והוא ייאלץ לבקש חילוץ בינלאומי. בינתיים, יותר מרבע מהספרדים מובטלים, החובות של המחוזות האוטונומיים תופחים, התסיסה החברתית גוברת והשווקים חוששים לקנות את החוב של מדריד. אולם אף אחת מההתרחשויות האלה לא מעלה שאלה כל כך גדולה לגבי עתידה של ספרד כמו המשבר הקטלאני.

מבחינת ספרד, היפרדות היא תרחיש אימים שלהגדרת שר המשפטים "יחסל את האומה הספרדית". מאחר שספרד נמצאת בעין הסערה של המשבר הכלכלי, אפשרות להתנתקות של המחוז העשיר ביותר תשנה לא רק את המפה שלה, אלא את מפת גוש היורו כולו.

ראחוי טען השבוע כי המהלך הבדלני של מאס "עושה נזק עצום לתדמית הבינלאומית של ספרד, שיכול לעכב את ההתאוששות הכלכלית". רעש כזה בכלכלה הרביעית בגודלה בגוש היורו יזעזע את השווקים הגלובליים.

אולם גם אם מאס ייבחר, הדרך לעצמאות רצופה במכשולים. בזירה הביתית, החוקה לא מתירה פרישה של מחוזות אוטונומיים. שר המשפטים איים בפעולה אישית נגד מאס אם יתעלם מבית המשפט החוקתי. הקטלאנים רוצים לשנות את הסעיף הזה, וטוענים כי מן הראוי שמסמך שנכתב בצלו של משטר פרנקו יעבור מקצה שינויים אחרי יותר מ־30 שנות דמוקרטיה. אבל התהליך הזה ייקח שנים.

החזית השנייה היא מול האיחוד האירופי: למאס ברור שהתנתקות מספרד היא רק לטובת הפיכתה של קטלוניה למדינה חברה באיחוד, או כפי שמכנה זאת נשיא הנציבות האירופית ז'וזה מנואל בארוסו "ארצות הברית של אירופה".

אולם באיחוד אין כיום מנגנון שיודע להתמודד עם מקרה של התפצלות, ולכן בארוסו הכריז השבוע כי קטלוניה תוצא אוטומטית אל מחוץ לאיחוד אם תהפוך לעצמאית, וגם תאבד את זכותה לקבל סיוע מבריסל. מצד שני, מומחים משפטיים מציינים כי חוקי האיחוד אוסרים על שלילת אזרחות אירופית, מה שעשוי לתת לקטלאנים קייס לא רע להישאר חברה בו.

קטלוניה רואה את עצמה קורבן שנאלץ להתגלגל עם שאר המחוזות האוטונומיים במדרון הכלכלי החלקלק שבו מידרדרת ספרד. היא אמנם המחוז החשוב ביותר בספרד מבחינה כלכלית (אחראית ל־20% מהתמ"ג) אך גם בעל החוב הגדול ביותר (40 מיליארד יורו). בשל כך, היא נאלצה לקבוע קיצוצים דרמטיים שהיתה יכולה להימנע מהם, לטענתה, לולא מה שהיא מכנה "השוד הפיסקאלי" שמבצע הממשל המרכזי.

ראש ממשלת קטלוניה ארתור מאס. לא מפחד מווטו של מדריד צילום: רויטרס

המשבר הכלכלי, טוענים בקטלוניה, חשף את הכשל המרכזי של מערכת המיסוי הספרדית, שעל מזבח "הסולידריות בין המחוזות" יצרה מצב של חוסר שוויון מוחלט בנטל המס. באופן זה, קטלוניה מקבלת כבר שנים מהמדינה הרבה פחות בהשוואה למסים שהיא משלמת.

כשספרד הפכה לדמוקרטיה אחרי מותו של הרודן פרנסיסקו פרנקו ב־1975, החוקה שלה כוננה 17 מחוזות אוטונומיים. כל מחוז קיבל שליטה מלאה במערכת החינוך, הרווחה, הבריאות והתחבורה. הממשל המקומי מחלק את התקציב כראות עיניו ומוכר את חובו בשוק האג"ח. לכל מחוז יש גם תעריפי מס משלו - למעט חבל הבאסקים ונווארה שבצפון המדינה. ההכנסות

ראש הממשלה מריאנו ראחוי צילום: רויטרס

ממסים מגיעות לממשל המרכזי במדריד, שמקצה חלק מהן לתקציב הפדרלי ומחלק את השאר בין המחוזות האוטונומיים השונים.

על פי החוקה הספרדית, כל מחוז מקבל מימון "בהתאם להיקף השירותים הממלכתיים שנמצאים בתחום אחריותו". אבל ספרד גם מקצה מימון למה שמכונה "קרן הפיצויים הבין־אזורית", שתפקידה הוא לתקן את חוסר האיזונים האזוריים. כתוצאה מכך, הסכומים שמקבלים מחוזות עשירים יותר כמו קטלוניה אינם נמצאים בשום פרופורציה לתקציב שלהם או למסים שהם מעבירים.

מאס למעשה רוצה שהממשל המרכזי יחתום איתו על מה שמכונה "הסכם פיסקאלי", שיאפשר לו לגבות את המסים ולהעביר למדריד את החלק המגיע לה, ולא להפך כפי שקורה היום, כאשר 8% מהתמ"ג הקטלאני - 16 מיליארד יורו - נשאבים ממנה מדי שנה.

ככלל, מאס מעדיף להעביר את ההכנסות ממסים לשותפות באיחוד האירופי ולא למדריד. "המטרייה שלנו בעולם צריכה להיות אירופה", הוא שב ואמר במהלך הקמפיין.

"אנחנו לא צריכים להתנצל"

מדובר בנושא טעון מאוד בקטלוניה, שרוב תושביה הרגישו מאז ומעולם שונים משאר המדינה: הם יותר מצליחים כלכלית, יותר תומכים באיחוד האירופי והם מקפידים לשמר את השפה והתרבות הייחודיות להם. בעבר הם בכלל היו מדינה עצמאית. מאס אמר באחרונה כי "אנחנו לא צריכים להתנצל על מי שאנחנו. אנחנו רוצים את אותם כלים שיש ברשותן של מדינות אחרות לשימור הזהות הקהילתית שלהן".

על פי כל התחזיות, מאס יזכה ביום ראשון בכהונה נוספת. המפסיד הוודאי ממצב כזה יהיה ראחוי, שהרי אם יסרב לדרישות הקטלאנים להגדלת האוטונומיה, הוא יסתכן בהתגברות התסיסה הבדלנית. אך אם יסכים להגדילה - הוא מסתכן בהתגברות התסיסה הלאומנית בשאר חלקי המדינה.

ב"קלאסיקו" של יום ראשון יככבו על המגרש שאלות גדולות על כסף ועל ריבונות במקום מסי ורונלדו. אך בניגוד למשחק כדורגל, הקלאסיקו הזה עשוי לחרוץ את גורלה של יבשת שלמה.