למצרים של אחרי מורסי יש חלון הזדמנויות לשיקום הכלכלה

הכישלון של שלטון האחים המוסלמים והנשיא המודח מוחמד מורסי בתחום הכלכלי היה גורם מרכזי לאובדן הלגיטימיות והאיבה כלפי ראשי התנועה האסלאמיסטית במצרים. הידרדרות במאזן התשלומים, אינפלציה גבוהה, מטבע בפיחות ואבטלה גואה היו רק חלק מהמאפיינים של המשק המצרי בשנה האחרונה, מצב שהתבטא בין השאר בהפסקות מים וחשמל יומיומיות ותורים ארוכים מנשוא בתחנות הדלק, שפגעו קשות באזרחים המצרים.

במציאות כזו, אין פלא שההמונים שבחלקם הצביעו למורסי יצאו לרחובות חסרי סבלנות וביקשו את ראשו של המנהיג. הביקורת נגד המדיניות הכלכלית של האחים המוסלמים הגיעה בשנה האחרונה מכל גוני הקשת. האדריכל הכלכלי של התנועה, איל ההון חיירת שאטר, הואשם לא אחת בדבקות ב"קפיטליזם חזירי", שכלל התנערות המדינה ממחויבויותיה לאזרחים בתחומי החינוך, הבריאות, הביטחון והחברה.

בשנים האחרונות, לפני הדחתו של הנשיא חוסני מובארק בתחילת 2011, רשם המשק המצרי שיעורי צמיחה סבירים שנעו סביב 6%–7% בשנה. צמיחה זו אמנם לא מנעה שיעור אבטלה של 10% ושאר בעיות מעיקות, אולם הגדולה של משטר מובארק היתה יכולתו להשאיר את ראש הכלכלה המצרית "מעל המים" גם בעתות משבר, ובייחוד המשבר הפיננסי של 2008.

חיירת שאטר צילום: אי פי איי

נמחקה ממפת התיירות

הדחת מובארק הכניסה את המשק המצרי לסחרור. אי־הוודאות הפוליטית והכאוס הביטחוני גרמו למשקיעים להדיר את רגליהם מהשוק המצרי. מגזר התיירות, שהיה אחראי על כ־10% מהתוצר המקומי הגולמי ועל מקומות תעסוקה רבים וחשובים, קרס כמעט לחלוטין. לא בכדי עתודות המט"ח של מצרים, שהיו יציבות ועמדו על כ־36 מיליארד דולר בשלהי תקופת מובארק, התפוגגו במהירות וכיום הן עומדות על "הקו האדום" — סביב 13 מיליארד דולר.

במהפכת ינואר 2011 המפגינים נגד מובארק דרשו מחיה בכבוד וצדק חברתי. בשנת שלטונו האומללה של מורסי כל המדדים הכלכליים הידרדרו ולא סיפקו אפילו שמץ של תקווה למצרי הפשוט.

המספרים מדברים בעד עצמם: החוב החיצוני של מצרים עם עליית מורסי לשלטון, לפי הדיווחים הרשמיים, עמד על 34 מיליארד דולר. היום מורסי מותיר חוב חיצוני שכבר מגיע ל־45 מיליארד דולר. לא בכדי כל סוכנויות דירוג האשראי מורידות את הדירוג של מצרים, מגמה שמרתיעה משקיעים זרים.

גם בתחום האבטלה ממשל מורסי הפגין חולשה גדולה. אחת ההחלטות הראשונות של הנשיא הנבחר, היתה להפוך את עובדי המגזר הציבורי הזמניים לעובדים קבועים — החלטה כלכלית גרועה ופופוליסטית ביותר שהעמיסה עוד על התקציב המדולדל. גרוע מכך, שיעור האבטלה לפי הנתונים הרשמיים עלה מ־12.5% ל־13.2% כיום (בפועל נראה כי שיעור האבטלה נע לפחות סביב 25%), ובוודאי לא ניתן המענה לכ־900 אלף המצרים הצעירים שיצאו בשנה האחרונה לשוק העבודה.

גם בתחום התיירות נרשם אובדן גדול של משרות, בעוד ראשי האחים המוסלמים מתחבטים אם לאפשר תיירות ביקיני בחופי סיני או ריקודי בטן במועדוני הלילה בבתי המלון של קהיר. לאור הכאוס בסיני ובשאר חלקי המדינה מצרים נמחקה ממפת התיירות העולמית.

מעמד ביניים מרומה

השכבות החלשות והעניות במצרים — קהל המצביעים המסורתי של האחים המוסלמים — הרגישו גם כן על בשרן את ההידרדרות הכלכלית. שיעור העוני עלה בשנה האחרונה מ־22% ל־25%. רבים מהעניים החדשים הם אנשים עובדים שכורעים תחת עליית המחירים אל מול משכורותיהם הזעומות, שבחלק מהמקרים גם לא שולמו בשל קשיי המעסיקים. מעמד הביניים המצרי ומטה חש מרומה, מפני שבניגוד להבטחות שפיזר במסע הבחירות, מורסי לא העלה את המסים על העשירים ורק הגביר את הזעם העממי על השחיתות וקשרי ההון־שלטון.

מוחמד מורסי (מוקף בעיגול) מובל למעצר

אבל דומה כי הכישלון החרוץ ביותר של ממשל מורסי היתה אי־היכולת לקבל החלטות קשות וכואבות במטרה להביא סוג של תקווה למצרים. האחים המוסלמים גררו רגליים במשך שנה במשא ומתן עם קרן המטבע הבינלאומית על הלוואה של 4.8 מיליארד דולר. מדובר בסכום פעוט לעומת הצרכים הכלכליים של מצרים, אולם הענקת אשראי לממשלה האיסלאמיסטית היתה אמורה ליצור אפקט חיובי בקרב המשקיעים.

האחים המוסלמים התחבטו בסוגיית ההלוואה מהמערב, ובסופו של דבר שיקולים אידיאולוגיים ופוליטיים צרים גרמו להם לאבד את השלטון. זו הדוגמה הטובה ביותר לכך שמורסי ואנשיו לא הפנימו כי הם שליטי מצרים כולה ולא רק של קבוצה מסוימת.

כשמומחי קרן המטבע דרשו כי הכסף יועבר תמורת רפורמות מהותיות במשק, ובייחוד הקטנת המגזר הציבורי וקיצוץ הסובסידיות, סברו האחים המוסלמים כי הדבר יסכן את שלטונם ונמנעו מלאשר את העסקה. הדוגמה הבולטת בהקשר זה היא הסובסידיה על הדלק, שמאכלת כ־8% מהתוצר המצרי. אבל ממשלת האחים העדיפה "לשרוף" את הכסף על הורדת מחירי הדלק במטרה לנסות לקנות שקט עממי בטווח המיידי, על פני השיקול ארוך הטווח של הבראת המשק. הסובסידיות על הדלק הביאו לתופעות של צריכת יתר והברחות (שמהן נהנו ראשי חמאס ברצועת עזה).

סעודיה תפתח את הארנק

השאלה אם קיים אופק כלכלי למצרים קשורה בעיקר להתפתחויות הפוליטיות. המשק לא יוכל להתחיל להתייצב לפני שיהיו מעט ביטחון ברחובות. האתגרים שיונחו בפני הממשלה הבאה עצומים ומורכבים, וקרוב לוודאי שגם היא תחשוש לנקוט צעדים דרקוניים כמו ביטול הסובסידיות על הדלק. היא תידרש לנסות למצוא את שביל הזהב בהדרגתיות, תוך התייעצות עם הקהילה הבינלאומית.

בזהירות רבה ניתן לומר כי לממשלה הבאה סיכוי גדול יותר להתחיל למשוך את עגלת המשק המצרי לכיוון חיובי יותר. בראש ובראשונה יש לזכור כי שתי המדינות העשירות ביותר בעולם הערבי, סעודיה ומדינת איחוד נסיכויות המפרץ, נמנעו מלסייע למצרים בשל חששן מהאחים המוסלמים. עתה ממשל מצרי חדש ללא דתיים קיצוניים צפוי לפתוח את הלבבות בריאד ובאבו דאבי, וחשוב מכך — את הארנקים. אם תאושר העסקה עם קרן המטבע, היא צפויה לתת דחיפה נוספת למשק המצרי בעיקר אם תעודד את המשקיעים להמר על התאוששות הכלכלה.

דורון פסקין הוא מנהל אגף המחקר בחברת אינפו פרוד מחקרים (המזה"ת)