המערב זה הכי 2010

אנחנו חיים בזמנים היסטוריים. למעשה, בעשורים האחרונים עברה חלוקת ההכנסות בעולם מהפכה אדירה שלא נראתה כמותה מאז המהפכה התעשייתית. כמו בכל מהפכה, גם כאן יש מנצחים ומפסידים. למרבה הצער, מעמד הביניים במערב נמצא בצד של המפסידים.

בינוני ורע לו

את אות הפתיחה למהפכה שעברה על הכלכלה העולמית נתנו אירועים שהתרחשו בשני קצוות שונים של הגלובוס, לפני כמעט 25 שנה: דיכוי המחאה בכיכר טיאנאנמן ונפילת חומת ברלין, שניהם ב־1989. בדיעבד, האירועים האלה סימנו את תחילת עידן הגלובליזציה, שבו הצטרפו לשוק העבודה הגלובלי מאות מיליוני עובדים חדשים, ומדינות כמו סין והודו החלו לצמוח בקצב מסחרר.

ברנקו מילנוביץ'

מי ששילם את המחיר הוא מעמד הביניים במערב. כך טוען ברנקו מילנוביץ', הכלכלן הראשי של הבנק העולמי, ואחד מחוקרי אי־השוויון הבולטים בעולם.

בשנה האחרונה מילנוביץ' מפרסם שורת מחקרים (האחרון שבהם בתחילת דצמבר), שבהם הוא מנסה לגלות מה קרה להכנסה של אזרחי העולם בין 1998 ל־2008.

רק כדי להבהיר, מילנוביץ' לא שואל מה קרה למדינות העשירות ומה קרה למדינות העניות. הוא מסתכל על כלל האנשים בעולם, כאילו היו תושבי מדינה אחת, ושואל מה קרה לעשירים ומה קרה לעניים. בהסתמך על סקרי הכנסות שכוללים מיליוני בני אדם, ותוך שקלול כוח הקנייה שלהם במקום מגוריהם, מילנוביץ' מנסה להבין מי רשם עלייה בהכנסות ומי ראה את שכרו קופא במקום.

חלק מהממצאים לא מפתיעים. העשירים, כצפוי, התעשרו. בתקופה הזאת זינקו הכנסות המאיון העליון ברחבי העולם בלא פחות מ־60%. כיום, 1.7% מאוכלוסיית העולם כבר גורפים לכיסם 20% מההכנסה העולמית. וייתכן, מילנוביץ' חושד, שהנתונים האמיתיים קיצוניים עוד יותר.

כך או כך, אלה שבצמרת, הוא קובע, רשמו זינוק בעושר וכנראה גם בכוח העומדים לרשותם. מהעבר השני, העניים ביותר נותרו אומללים כשהיו. וגם זה לא מפתיע.

אבל יש מגזר אחד שרשם זינוק אדיר בתקופה הזאת: כל אלה שבאמצע. מעמד הביניים בשווקים המתפתחים, או "מעמד הביניים העולמי", הוא המנצח הגדול של הגלובליזציה, לפי מילנוביץ'. על מי אנחנו מדברים? "200 מיליון סינים, 90 מיליון הודים, ו־30 מיליון אנשים באינדונזיה, ברזיל ומצרים, כל אחת".

מנגד, המפסידים הגדולים ביותר הם חברי המעמד הבינוני־גבוה בעולם, כל אלה שנמצאים בין האחוזון ה־75 ל־90% בהתפלגות ההכנסה העולמית. או במילים אחרות, אזרחי המדינות העשירות שההכנסות שלהם קפאו בתקופה הזאת, ואולי אף ירדו.

אם הדשדוש הכלכלי במדינות האלה יימשך, מילנוביץ' קובע, "לא נהיה מופתעים אם האדם החציוני בעולם העשיר יהפוך לקצת עני יותר בהשוואה עולמית".

כרגע, אי־השוויון העולמי נמצא בשיא היסטורי. למעשה, כשמילנוביץ' מרחיב עוד יותר את העדשה שלו, למבט של מאות שנים, הוא מעלה שאי־השוויון בעולם גבוה היום בהרבה מכפי שהיה במאה ה־19, ושבניגוד להערכות מוקדמות שלו, כיום לא נראה שחלה ירידה באי־שוויון בעולם בעשור האחרון.

כך למשל, אם ב־1998 קצת יותר מ־11% מההכנסה העולמית זרמו לכיסו של האחוזון העליון, הרי ש־20 שנה לאחר מכן, האחוזון העליון כבר גרף 15% מההכנסה העולמית.

הסולידריות מתה

מה מסביר את אי־השוויון האדיר בעולם? חלקו מוסבר על ידי אי־השוויון ששורר בתוך כל מדינה, הפער המקומי בין עניים לעשירים. אבל הנתון המשפיע באמת, מילנוביץ' קובע, הוא עדיין אי־השוויון בין מדינות העולם. ויש לכך השלכות שקצת לא נעים להודות בהן. עם כל הכבוד למאמצים, לחינוך, למין וגם למזל, הדרך הטובה ביותר לצפות מה רמת ההכנסה של כל אחד מאיתנו היא פשוט לדעת את מקום הולדתו.

"הדבר הראוי לציון הוא שחלק גדול מההכנסה שלנו נקבע בידי משתנה אחד בלבד, האזרחות שלנו, שאותה אנחנו מקבלים בדרך כלל כבר בזמן הלידה", כותב מילנוביץ'. "אפשר כמעט לומר שאם לא הייתי יודע דבר על כל אדם נתון בעולם, עדיין הייתי יכול, ברמת ביטחון די גבוהה, לחזות מה תהיה ההכנסה שלו, רק בהסתמך על האזרחות שלו".

מה שמשנה, במילים אחרות, הוא איפה נולדנו, ולא לאיזה מעמד חברתי אנחנו שייכים במדינה שלנו. לאדם עני בארצות הברית או באירופה אין הרבה מכנה משותף עם אדם עני באסיה או באפריקה.

אולי בגלל מוצאו במזרח אירופה (מילנוביץ' הוא יליד סרביה), הממצא הזה מוביל אותו להרהורים על קרל מרקס. כשזה כתב את "הקפיטל", בשלהי המאה ה־19, מצבו של אדם עני בהודו, בגרמניה או בצרפת היה פחות או יותר זהה. אבל כיום, אם אין מכנה משותף בין הפועלים במערב ובמזרח, אין שום סיבה לצפות מהם לאחווה. "הרעיון של סולידריות של הפרולטריון מת", מילנוביץ' קובע, "פשוט כיוון שהפרולטריון העולמי כבר לא קיים".

אבל אם פועלי כל העולם לא מתאחדים, מה נותר להם לעשות? להגר. זה עניין של היגיון כמעט מתמטי. הכנסותיהם של העניים ביותר בארצות הברית עדיין גבוהות יותר מאלה של יותר מ־60% מהאנשים בעולם. באירופה המצב טוב עוד הרבה יותר. האנשים בתחתית סולם ההכנסה בגרמניה נמצאים באחוזון ה־80 של התפלגות ההכנסות בעולם, ואילו עניי דנמרק נהנים מהכנסות גבוהות יותר מ־90% מהאנשים בעולם.

מהגרים למעלה

המסקנה מתבקשת: "בעולם שבו למיקום יש חשיבות מכרעת, הגירה יכולה לשפר משמעותית את ההכנסה שלך. הדרך הטובה ביותר לשפר את רמת המחיה שלך היא פשוט לעבור למדינה עשירה יותר".

כדוגמה להיגיון הזה, מילנוביץ' מציע את אזרחי חוף השנהב: "80% מאוכלוסיית חוף השנהב חיים מתחת לקו העוני האיטלקי. ולכן, אם 80% מהאוכלוסייה בחוף השנהב היו יכולים לעבור לאיטליה, מצבם היה משתפר, גם אם רק היו מצטרפים לאיטלקים העניים ביותר". ומשום כך, קובע מילנוביץ', לטוב או לרע, תלוי בנקודת המבט, הגירה תהיה אחת הסוגיות המכוננות של המאה ה־21.

אין פלא, כותב מילנוביץ', שבכל המקומות שבהם העולם העשיר נושק לעולם העני, מקומות שבהם המדינות העשירות ביותר חולקות גבול יבשתי עם המדינות העניות, או מקומות שבהם הים המפריד ביניהן צר יחסית, אפשר למצוא חומות, שדות מוקשים ואוניות סיור.

בשורה התחתונה, הוא מסכם, "או שאנשים עניים ימצאו דרך להפוך לעשירים יותר היכן שהם נמצאים עכשיו, או שהם יהפכו לעשירים בכך שהם יעברו למקום אחר".