אל תקרא לי מעמד ביניים

לבריטים ישנה אובססיה למעמדות חברתיים והם קובעים אותם לא רק לפי הכנסה, אלא גם לפי המעגל החברתי, הפעילות בשעות הפנאי, מקום המגורים, ההתנהגות והמבטא.

כפי שהסביר זאת בשעתו הסוציולוג ריי פהאל ל"גרדיאן": "ישנם אנשים שנשארים במעמד הביניים אפילו אם אין להם מספיק כסף בשביל זה". או במילים אחרות, ההיצמדות למעמד חברתי כלשהו יכולה לעלות כסף, אבל עצם השיוך ואפילו הדיון במעמדות הם סימן לכך שהמשייך הוא ממעמד חברתי נמוך. כך נוצר בבריטניה מצב אבסורדי שבו לדבר על מעמד חברתי באופן מפורש זה כבר לא פוליטיקלי קורקט, אבל להבדלים בין המעמדות ישנה השפעה עצומה על חייהם של אנשים.

דיוויד קמרון, ראש ממשלת בריטניה, הוא בן למשפחת אצולה והתחנך באיטון, בית הספר הפרטי היוקרתי ביותר בבריטניה

בניגוד למקומות אחרים, בבריטניה המעמדות החברתיים מקובעים בתודעה של האזרחים. אף שהרבה ישראלים, וגם הפוליטיקאים שלהם, אוהבים להתגאות בכך שהם משתייכים למעמד הביניים, בבריטניה האמירה הזו עלולה להיות פוגענית מאוד. בהקשר הבריטי ובתקופה שאחרי משבר כלכלי, סיווגו של אדם כמשתייך למעמד הזה יכול לרמז על כך שהוא לא עובד מספיק קשה, שהוא שמרן או גרוע מכך - פשוט משעמם.

"עובדים אמידים חדשים"

מחקר של ה־BBC בהשתתפות 161 בני אדם הציע חלוקת מעמדות אלטרנטיבית שהולמת יותר את הפערים בין הרבדים השונים בחברה הבריטית: מהמעמד הפגיע, שמורכב מהחלשים ביותר בחברה; דרך "עובדים אמידים חדשים", שנהנים מביטחון כלכלי אבל אין להם חסכונות משמעותיים; ועד לאליטה, שחבריה נהנים מהשכר הגבוה ביותר, מחינוך בבתי ספר פרטיים ובאוניברסיטאות הטובות ביותר ומתגוררים בדירה בבעלותם.

הרוב המוחלט של הפוליטיקאים בבריטניה משתייך על פי כל הקריטריונים הללו לאליטה. ראש הממשלה דיוויד קמרון הוא בן למשפחת אצולה והתחנך באיטון, לצד ראש עיריית לונדון בוריס ג'ונסון ופוליטיקאים רבים נוספים. יושב ראש האופוזיציה היהודי אד מיליבנד הוא אמנם בנו של אקדמאי מרקסיסט, אולם גם הוא התחנך באוניברסיטת אוקספורד ונעשה מנהיג המפלגה לאחר שניצח בפריימריז בהפרש זעיר את אחיו, דיוויד מיליבנד (בכל זאת, שניהם הגיעו מבית טוב).

כדי לחמוק מהביקורת על כך שהם אינם מכירים באמת את קשיי היומיום של רוב האוכלוסייה, הפוליטיקאים נמנעים בדרך כלל מהתייחסות למעמד החברתי של קהל הבוחרים ומעדיפים להשתמש בשם הקוד "משפחות שעובדות קשה". ג'ון פרסקוט, סגנו של טוני בלייר, הכריז ב־1997 ש"כולנו עכשיו במעמד הביניים" - דברים שנשמעים היום כמעט מגוחכים לנוכח הקושי של חלק מהבריטים לקיים את עצמם והפערים המתרחבים בין עשירים לעניים.

לפי דו"ח של ארגון אוקספם שפורסם בשבוע שעבר, ההון של חמש המשפחות העשירות בבריטניה גבוה יותר מההון של כל המשפחות בשני העשירונים התחתונים בבבריטניה - 20% מהאוכולוסיה, שהם 12.6 מיליון בני אדם. ההון הממוצע של כל אחת מהמשפחות הללו הוא 2,230 ליש"ט שמתחברים ביחד ל־28.1 מיליארד ליש"ט. ההון של חמש המשפחות העשירות הוא 28.2 מיליארד ליש"ט. עוד נכתב במסמך שמאז אמצע שנות ה־90 גדלה ההכנסה של ה־0.1% העליונים באוכלוסיה בקצב מהיר כמעט פי ארבעה מההכנסה של 90% התחתונים באוכלוסייה.

קיצוץ בתקציבי הרווחה

כמו במדינות אחרות שבהן ננקטו צעדי צנע, הבריטים מרגישים שדווקא החלשים ביותר שילמו את המחיר על הטעויות של החזקים. הם סובלים מקיצוץ בתקציבי הרווחה, מעלייה ביוקר המחיה, ממערכת בריאות שסימן שאלה מרחף מעל עתידה וממחירי נדל"ן שהופכים רכישת דירה למשימה בלתי אפשרית.

פרסקוט, אגב, קיבל תואר אצולה לאחר שפרש מהפרלמנט, והוא ידוע בימים אלה כלורד פרסקוט. מה שהרחיק אותו עוד יותר מאותה התבטאות.

אד מיליבנד כתב באחרונה מאמר נדיר לעיתון "הדיילי טלגרף", שבו התייחס מפורשות למעמד הביניים ולמצוקות שלו בניסיון לגנוב מצביעים מיריבו קמרון, ולנער מעליו את התדמית הסוציאליסטית. הבוחרים, יש לומר, טרם השתכנעו.