שוחד לקבלנים ומחדלי בטיחות בנמל התעופה החדש של ברלין

"חגיגת הפתיחה של שדה התעופה ברנדנבורג" מבטיחה הכותרת של דף אירוע בפייסבוק, שנפתח לאחרונה, וכבר צבר כ־130 אלף איש שסימנו "הגעה". התאריך שננקב: 1 באפריל, 2026. נראה שתושבי ברלין פנו להומור, לפחות בכל הקשור לפארסה שנקראת שדה התעופה החדש ברנדנבורג, או בקיצור BER. הכישלון המזהיר של פרויקט הדגל של ברלין זכה כמובן לאינספור פארודיות ובדיחות.

תאריך הפתיחה המקורי היה ב־2011, אבל לאחר כמה דחיות הוא נקבע ל־3 ביוני 2012. כמה שבועות לפני המועד, כשאלפי עובדים כבר גויסו, אלפי טיסות נקבעו ופוסטרים המהללים את השדה נתלו ברחבי העיר, נמצאו בו ליקויים חמורים, בעיקר כאלה הנוגעים לבטיחות אש. מאז נראה פרויקט בניית השדה החדש כבור ללא תחתית. ביוני נמסר שמדובר בדחייה של כמה חודשים, אבל החודשים הפכו לשנים, וכעת מועד הפתיחה האופטימי הוא 2017. ההערכה האחרונה מדברת על עלות כוללת של 8 מיליארד יורו במקום 2 מיליארד יורו במקור. והמספרים רק ממשיכים לעלות.

שחיתות בתאגיד הביוב

ההתפתחות האחרונה היא פרשיית שחיתות חדשה, שנייה במספר. לפי הפרסום, ראש התחום הטכני בשדה יוכן גרוסמן, שאחראי גם על מכרזי הבנייה, חשוד כי דרש שוחד של 350 אלף יורו מקבלנים פוטנציאליים.

חלק מתחומי אחריותו של גרוסמן, שפוטר בעקבות הפרשייה, היה איתור הכשלים שמונעים את פתיחת השדה. רק לפני שמונה חודשים הוא החליף בתפקידו את הורסט אמאן, שפוטר באוקטובר 2013 אבל ימשיך לקבל משכורת של 300 אלף יורו בשנה עד 2017, מיני־שערורייה נוספת שעליה דיווח לאחרונה העיתון "בילד".

כמה ימים לאחר שנחשפה פרשייה זו הזהיר המנהל הראשי של שדה התעופה הרטמוט מהדורן, כי אי־סדרים נוספים עלולים להתגלות. לפני פחות משנה נחשפה פרשיית שוחד נוספת בשדה - שגם במסגרתה נקנו מכרזים, ובה היו מעורבים ראש של תאגיד ביוב גדול ושני מנהלים של חברות בנייה.

קריאות להתפטרותו של ראש עיריית ברלין קלאוס ווברייט, שעומד בראש הוועדה המפקחת על השדה, נשמעו בזמנו מכיוונים אופוזיציוניים. הוא מצדו העביר בתחילת 2013 את שרביט ראשות הוועדה המפקחת לראש מחוז ברנדנבורג מתיאס פלצק. כמה חודשים לאחר מכן הוא נאלץ לחזור לתפקיד המפוקפק, לאחר שפלצק התפטר.

ומעבר לכל זה, שדה התעופה החדש כבר קטן מדי לצורכי הבירה הגרמנית שזוכה לגלי תיירות והגירה חסרי תקדים. "החישובים האחרונים מצביעים על כך ששדה התעופה יתאים לכ־30 מיליון נוסעים בשנה. זה כבר קטן מדי", אמר מהדורן בדו"ח האחרון על התקדמות הבנייה.

השדה תוכנן לקלוט 27 מיליון נוסעים בשנה ולהחליף את שני השדות שמשמשים עכשיו את העיר - טגל ושונפלד. שדות אלה כבר טיפלו ביותר מ־26 מיליון נוסעים בשנה שעברה - מעבר לקצה גבול הקיבולת שלהם. עד 2020 מספר הנוסעים העוברים בברלין אמור להגיע ל־35 מיליון. לשם השוואה, נמל התעופה הלונדוני הית'רו מטפל בכ־70 מיליון נוסעים בשנה.

"אנחנו צופים צווארי בקבוק, במיוחד בצ'ק אין, בביטחון ובקבלת מזוודות כששדה התעופה ייפתח", כתב מהדורן. בשל כך, לפי דיווחים אחרונים, שונפלד יישאר פעיל לצד ברנדנבורג.

אם כך, נראה כי ההבטחה ל"חוויה מעולם אחר", לפי הפרסומים, לא תתממש, לפחות לא בהשוואה לחוויה של הנוסע העובר כיום באחד משני השדות המקרטעים של העיר. במדריך המקוון Yelp קיבל שונפלד 2.5 כוכבים מתוך חמישה, עם תלונות כמו "זה שדה התעופה הגרוע ביותר שנתקלתי בו", "אין מספיק מקומות ישיבה, עמוס, ישן, תורים ארוכים", "חשבתי שטגל הכי גרוע, אבל טעיתי - זה יותר", וכן הלאה. קשה להאמין שמדובר בקבלת הפנים שלה מצפה אדם המבקר בבירת הכלכלה החזקה באיחוד האירופי.

במקביל, קצב תיקון הכשלים, כ־66 אלף במספר, מדאיג ביותר. בנובמבר 2013 דווח כי רק 3% מהטרמינל מוגדרים כחסרי בעיות. כארבעה חודשים לאחר מכן, השיעור הגיע ל־4%, לפי דיווחי הוועדה האחראית על שדה התעופה.

הסיבה העיקרית לכשלי הענק היא שמתכנני השדה לא דבקו ברישיונות בנייה רשמיים למערכת אוורור אוטומטית שאמורה לפעול במקרה של שריפה. כמו כן קיימות בעיות קשות בחיווט ובתוכנה המורכבת של מערכות בטיחות האש שתוכננו על ידי סימנס ובוש. עוד דווח על סדקים ברצפה ומחסור בדלפקי צ'ק אין ובמסועי מזוודות. למעשה, הבעיות בשדה כה רבות, שמומחים שונים הציעו להרוס את הכל ולהתחיל מחדש.

הבעלות על השדה מתחלקת כך ש־26% ממנו שייכים לממשלת גרמניה, ו־37% הם בבעלות כל אחד מהמחוזות ברנדנבורג וברלין (השדה ממוקם בשטחו של ברנדנבורג, שבתוכו נמצא מחוז ברלין). בשל כך, מי שנושא בנטל הוא משלם המסים. אחזקת האתר בלבד עולה 20 מיליון יורו בחודש. כך, למשל, "רכבת רפאים", שמחברת את העיר עם השדה, חייבת לנסוע פעם ביום, ריקה מנוסעים - כדי למנוע התפתחות חלודה בפסים ועובש בקירות המנהרה.

אטרקציה תיירותית

קשה להאמין שכל הסיפור הזה מתרחש בגרמניה - הידועה במצוינות הנדסית, ובכלל בסדר ובארגון. אבל כנראה שמשהו השתבש, שכן זה לא הפרויקט החשוב היחיד שנמצא בצרות. ברשימה ניתן למצוא גם את תחנת הרכבת הגדולה של שטוטגרט, שעלות בנייתה היתה אמורה להסתכם ב־3.1 מיליארד יורו, וכעת היא עומדת על 5.6 מיליארד יורו עם עיכוב של לפחות שלוש שנים, ל־2022; אולם התזמורת הפילהרמונית בהמבורג שתקציבו התנפח מ־190 מיליון יורו ל־800 מיליון יורו, ופתיחתו מתאחרת בשבע שנים, ל־2017; ולבסוף, מטה סוכנות המודיעין הממשלתית בברלין שתקציבו גדל מ־500 מיליון יורו למיליארד יורו, וייפתח השנה חלקית.

בינתיים, אתר שדה התעופה הפך לאטרקציה תיירותית. "BER on bike", למשל, מציע שם טיולי אופניים. מי יודע, אולי גורלו יהיה כשל שדה התעופה טמפלהוף, שהפך בסופו של דבר לפארק ענק.

בגלל העיכובים: תביעת ענק נגד הנהלת הנמל

בחודש ינואר החל בית המשפט בפוטסדם לדון בתביעת נזיקין של חברת התעופה הגרמנית אייר ברלין נגד הנהלת נמל התעופה ברנדנבורג. אייר ברלין תבעה פיצויים של 48

מיליון יורו על הנזק הכבד שנגרם לה, לטענתה, בעקבות דחיית מועד פתיחתו של הנמל.

"הסכום הסופי של הנזקים שנגרמו לנו עדיין לא ידוע, כיוון שהוא עוד תלוי בתאריך הסופי של פתיחת נמל התעופה", מסר אז דובר החברה.

בתחילת חודש יוני הגיעו הצדדים להסדר מחוץ לכתלי בית המשפט, בו סיכמו על סכום פיצויים לא ידוע.

"אייר ברלין והנהלת נמל התעופה ברנדנבורג הסכימו שלא לדווח על פרטי ההסכם", נמסר מהחברה.

הרטמוט מהדורן, שהיה בעבר יו"ר אייר ברלין, הוא כיום המנהל הראשי של שדה התעופה ברנדנבורג. הוא עמד בראש אייר ברלין כשהגישה את התביעה בשנת 2012, והסיפור זכה בתקשורת המקומית לכינוי "מהדורן נגד מהדורן".