שר האוצר היווני החדש יוצא להציל את אירופה כולה

יאניס ורופקיס אינו אדם שבוחל במילים. זה, למשל, כתב האישום הנחרץ שלו כלפי ראש ממשלת יוון לשעבר ג'ורג' פפנדראו, האיש שהסכים לחתום ב־2010 על חבילת חילוץ דרקונית מול מוסדות גוש היורו וקרן המטבע. "ראש הממשלה פפנדראו ושריו היו חלק מרשת רבת־השפעה שכוללת בנקאים, בעלי כלי תקשורת, יזמי נדל"ן ודומיהם, שהיו מוכנים לעשות הכל, למכור את סבתא שלהם, כדי להימנע מחדלות פירעון שתפגע בשורת הרווח שלהם. הם היו מוכנים לעשות הכל כדי להשיג הלווואות והלוואות והלוואות ועוד הלוואות ולהמשיך לרפד את הכיסים שלהם. הממשלה שמה את עתידה של יוון כהימור על הלוואות ענק ותוכניות צנע. זה פשע".

כאשר ורופקיס השמיע את הביקורת הנוקבת הזאת בראיון למוסף "כלכליסט" לפני שלוש שנים הוא היה אקדמאי מבריק מהקצה השמאלי של המפה, שעמדותיו העוקצניות והתנגדותו המנומקת למדיניות הצנע האירופית הפכו אותו לאחד הכלכלנים הבולטים ביבשת. כמו רבים מבני ארצו מוכת המשבר בילה ורופקיס את השנים האחרונות בנדודים, שימש בין היתר כפרופסור אורח באוניברסיטת אוסטין, טקסס, ואפילו כיהן ככלכלן הראשי של חברת משחקי המחשב האנרכיסטית Valve.

"אירופה הפכה לכלא חוב"

השבוע הפך ורופקיס לשר האוצר בממשלתו המיועדת של ראש ממשלת יוון הנבחר אלכסיס ציפרס, שמפלגת סיריזה בהנהגתו זכתה בניצחון מוחץ בבחירות. ורופקיס, שכיהן בעבר גם כראש המחלקה למדיניות כלכלית באוניברסיטת אתונה, יצטרך לעבור עתה ממילים למעשים. כבר בשבועות הקרובים הוא ימצא את עצמו מוביל משא ומתן מול מוסדות גוש היורו בניסיון לשנות את תנאי הסדר החוב שיוון הגיעה אליו, הסדר שהזעם עליו העלה את סיריזה לשלטון.

ג'ורג' פפנדראו. חתם על החילוץ הדרקוני. על קשרי הון־שלטון: "ראש הממשלה פפנדראו ושריו היו חלק מרשת של בנקאים, בעלי כלי תקשורת, יזמי נדל"ן ודומיהם, שהיו מוכנים למכור את סבתא שלהם כדי להימנע מחדלות פירעון שתפגע בשורת הרווח שלהם" צילום: בלומברג

גם בתחילת החודש, כאשר מינויו הפך לאפשרות לא מופרכת, המשיך ורופקיס להתבטא בנחרצות נגד קברניטי אירופה. הוא אף השווה את מדיניות הצנע שלהם, שהובילה את יוון לנתיב של קיצוצי עתק ואבטלה המונית, לעינוי ההטבעה המפורסם שבו השתמשו האמריקאים במחנה המעצר בגואנטנמו. "במקום לדבר על הגורמים המערכתיים למשבר, הכוחות השליטים ביבשת היו עסוקים בהטבעת ראשיהן של אומות גאות, כשהם מאפשרים להן לקחת רק כמה נשימות קצרות לפני שהם משקעים אותן שוב במימי חוסר הנזילות. בעקבות כך התחילה אירופה לאבד את נשימתה, כשהיא הופכת ממחוז של שגשוג משותף לכלוב ברזל, כלא חוב".

יש מי שימצא בדברים האלה סיבה לדאגה, אישור לכך שעליית מפלגת סיריזה לשלטון מסמלת צעד ראשון בדרך שתוביל לעזיבת יוון את גוש היורו ואולי להתפרקות הגוש כולו. אלא שהמסר של ורופקיס שונה בתכלית: עבורו הפתרון אינו לעזוב, אלא להביא לשינוי גורף במדיניות הכלכלית באירופה.

עם היוודע תוצאות הבחירות הוא כתב בבלוג שלו (שנודע כקריאת חובה למתעניינים בכלכלה האירופית): "תושבי יוון שלחו מסר של סולידריות לצפון, דרום, מזרח ומערב היבשת. הזמן להתכחשות למשבר, לענישה ולהפניית האשמות הסתיים. זה הזמן להחייאת האידיאלים של חירות, רציונליות, דמוקרטיה וחופש ביבשת שהמציאה אותם".

מימין: יאניס ורופקיס ואלכסיס ציפרס. על הקריסה היוונית: "נהוג לחשוב שהיוונים שיפרו את מצבם באמצעות חובות ושהבועה הזאת התפוצצה ב־2009. אבל זה לא נכון. אם אתה מסתכל על הפנסיונרים, על בעלי ההכנסות הנמוכות, אתה מגלה שהם היו בקשיים אדירים עוד לפני המשבר" צילום: איי פי

אלה מילים גבוהות, אבל ורופקיס יוצק בהן תוכן קונקרטי. כך למשל, במאמר שפרסם בשבוע שעבר ב"אקונומיסט" הוא הציע תוכנית חלופית לתוכנית ההרחבה הכמותית של הבנק האירופי המרכזי. במקום לקנות איגרות חוב של ממשלות, בתוכנית של ורופקיס הכסף של הבנק ישמש למימון פרויקטי השקעה שימריצו את כלכלת היבשת.

זו אינה הפעם הראשונה שבה הוא מציע תוכניות בקנה מידה גלובלי. בראיון אחר ל"כלכליסט", לפני שנתיים, הוא הסביר מדוע מבלי יצירת מנגנון מוניטרי בינלאומי שיביא ליצירת ביקושים אנו צפויים ל"צעדים מערערי איזון, מלחמות מטבע וכשל תיאום ברמה העולמית" - תחזית שהתבררה כקולעת למדי.

ההתנגדות של סיריזה למדיניות הצנע כמו גם הנכונות של ורופקיס להציע תוכניות חלופיות עשויות לתת השראה לתנועות דומות באירופה ולסמן את תחילתו של שינוי פוליטי עמוק ביבשת. אלא שהמשבר בגוש היורו, כפי שוורופקיס עצמו הודה בראיון עמו, רק הביא להחרפת בעיות שהיו קיימות ביוון ממילא.

"נהוג לחשוב שהיתה לנו תקופה של בזבוז חסר רסן, שכולם שיפרו את מצבם באמצעות כניסה לחובות ושהבועה הזאת התפוצצה ב־2009. אבל כל זה לא נכון. אם אתה מסתכל על המעמד העובד, על הפנסיונרים, על בעלי ההכנסות הנמוכות, אתה מגלה שהם היו בקשיים אדירים עוד לפני המשבר. ואז, כשהמשבר היכה, נחש מי היה צריך לשלם עבורו? בדיוק האנשים האלה. כי הכסף של האנשים שגרים בווילות יפות בפרברי אתונה בכלל הוחבא בשוויץ, בבריטניה ובגרמניה. הם לא העלימו מס, הם פשוט היו חסינים מפניו. היו להם חברות בחו"ל, הבתים שלהם בבעלות חברות, יש להם רואי חשבון יקרים, ובדיוק כמו בכל מקום אחר בעולם, הם שילמו מעט מאוד מסים".

לשבור את משולש החטא

עכשיו ורופקיס מצהיר על כוונתו לנסות לשחרר את יוון מאחיזת בעלי ההון. בראיון שהעניק לערוץ 4 הבריטי השבוע הוא הצהיר שתוכנית מאה הימים שלו כוללת רפורמה עמוקה, שתשבור את "משולש החטא" של קבלנים הנהנים מחוזים מנופחים מול המדינה, בנקים המצויים במצב של חדלות פירעון ותקשורת המשרתת את האינטרסים של האוליגרכיה.

הרטוריקה הלוחמנית של ורופקיס, שהדוקטורט שלו עסק בין היתר בתורת המשחקים, היא כמובן עמדת פתיחה נוקשה שתשרת אותו בקרבות הפרגמטיים שעומדים לפניו. ועדיין הוא מבטיח להיות נאמן לאמת שלו. "הפחד הגדול שלי הוא שאהפוך לפוליטיקאי", אמר החודש. "כחיסון מפני הווירוס הזה אני מתכוון לכתוב מכתב התפטרות ולשאת אותו בכיס ולהיות נכון להגיש אותו ברגע שאחוש שאני מאבד את מחוייבותי לומר את האמת לבעלי הכוח".