כלכלת לבנון לא תעמוד בעימות נוסף

הסלמה בין ישראל לבין חיזבאללה בעקבות התקרית הקשה בהר דב אתמול, היא הדבר האחרון שכלכלת לבנון צריכה עכשיו. מאז פרצה מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2011 צלל המשק הלבנוני להאטה חריפה ביותר ושיעורי הצמיחה זעומים. אחד הגורמים לכך הוא העובדה שלבנון מתקשה להתמודד עם כ־1.5 מיליון פליטים סורים שנמצאים בשטחה, תוספת דמוגרפית אדירה למדינה שאוכלוסייתה כ־4 מיליון נפש.

הצמיחה תחזור בעוד שנתיים, אם לא יהיה עימות

ההערכות האופטימיות ביותר מדברות על חזרה לצמיחה משמעותית יותר במשק הלבנוני רק לקראת שנת 2017, אבל זה יקרה כמובן רק אם המשבר בסוריה לא יגלוש ביתר עוצמה ללבנון, ואם לא יתקיים סבב לחימה נוסף בין ישראל לבין חיזבאללה בדומה לזה שהיה בשנת 2006. בינתיים לבנון ממשיכה לסבול מחוב ציבורי ענק (כ־140% מהתוצר המקומי) וירידה בהכנסות מהמגזרים הבולטים בכלכלתה, דוגמת התיירות והבנייה.

עליית המתיחות הנוכחית מוצאת את לבנון במצב פוליטי מורכב, או במילים אחרות בוואקום פוליטי שמקשה עוד יותר את התפקוד במדינה השסועה. מאז חודש מאי 2014 אין בלבנון נשיא, והזרמים הפוליטיים השונים אינם מצליחים להגיע להסכמה על מועמד אחד. גם הבחירות לפרלמנט נדחו ולא ברור מתי ייערכו.

מסדר של לוחמי חיזבאללה צילום: רויטרס

במצב דברים שכזה לא מפתיע שהצמיחה בשנת 2014 לא עלתה על 1% וגם השנה אין צפי אופטימי יותר. הבעיה החמורה של לבנון היא כאמור זרם הפליטים מסוריה - אמנם באחרונה הלבנונים מנסים לנקוט אמצעים כדי להגביל את הכניסה לשטחם, אבל זה כנראה מעט מדי ומאוחר מדי עבור המשק הלבנוני.

הפליטים, שחיים בתנאי דלות, מואשמים בלבנון כאחראים להגברת הפשיעה והבעיות החברתיות. אך חמור מכך אולי מבחינת הלבנונים, הפליטים יצרו זעזוע בשוק העבודה המקומי. כמו כן, הסורים יוצרים לחץ אדיר על השירותים במדינה (בריאות, דיור וכדומה), שגם בימים כתיקונם הוענקו על בסיס עדתי. בלבנון מעריכים כי עלויות אירוח הפליטים נאמדות ב־2.5 מיליארד דולר בשנה, ובינתיים אין מי שיכסה אותן.

הירידה במחיר הנפט חוסכת הוצאות וחותכת תקבולים

לבנון יכולה לשאוב מעט עידוד מהירידה הניכרת במחירי הנפט בשוק העולמי. לבנון היא יבואנית נפט (שווי יבוא הנפט הוא כ־1% מהתמ"ג הלבנוני), ולפי הערכות הרמה הנמוכה הנוכחית של המחירים יכולה לחסוך לקופה הלבנונית כ־2 מיליארד דולר בשנה על יבוא הנפט ומוצריו.

מנגד, בלבנון לא צריכים למהר ולחגוג את הירידה במחיר הנפט, שכן עובדים לבנונים במדינות עשירות הנפט מעבירים בכל שנה למדינה קרוב ל־8 מיליארד דולר. זהו מקור הכנסה חשוב ביותר למשק הלבנוני, והירידה בהכנסות מדינות הנפט צפויה לפגוע בהעברות הכספים האלה ללבנון.

מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה נואם צילום: רויטרס

הערכת נזקי מלחמת לבנון השנייה היא כלי ניגוח פוליטי

בתודעה הלבנונית, וגם בזו של חיזבאללה, עדיין צרוב זיכרון ההרס הכלכלי בעקבות מלחמת לבנון השנייה. עד היום לא ברור בדיוק מה היה היקף הנזק — יש הערכות שמדברות על כ־3 מיליארד דולר והערכות אחרות מדברות על נתון הרבה יותר גבוה, בסביבות 15 מיליארד דולר. נראה שהיקף הנזק האמיתי הוא איפשהו באמצע, סביב 10 מיליארד דולר, אך בלבנון כמו בלבנון — תלוי את מי שואלים. גם הנתון הזה של נזקי המלחמה הוא כלי לניגוח פוליטי.

ממשלת לבנון העריכה זמן קצר לאחר המלחמה ב־2006 את הנזקים למשק ולתשתיות ב־6 מיליארד דולר. אם מוסיפים לכך נזקים עקיפים, כמו אובדן הכנסות מתיירות, השקעה וייצור, יש הסכמה כי מדובר בנזק כולל של כ־10 מיליארד דולר.

מחנה לפליטים סורים בלבנון צילום: רויטרס

פרופסור ג'אסם עג'אפה מאוניברסיטת לבנון סבור כי סבב לחימה נוסף בין ישראל לבין חיזבאללה ינחית מהלומה ניצחת על המשק הלבנוני, בוודאי בעיתוי הנוכחי. עג'אפה, שמקבל את הנתון על נזק של 10 מיליארד דולר ממלחמת לבנון השנייה, סבור כי זה הנזק לפחות שתספוג לבנון במקרה של מלחמה נוספת בין חיזבאללה לבין ישראל.

מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה הודה בזמנו כי אם היה יודע על הנזק ללבנון לא היה מורה על חטיפת החיילים הישראלים, בתקרית שהביאה לפרוץ המלחמה בשנת 2006. אבל היום התנאים השתנו, ומה שבהכרח רע לאינטרסים הכלכליים של לבנון לא בהכרח רע לאינטרסים של חיזבאללה.

הניתוח שפורסם אתמול ב"כלכליסט" הראה כי עימות עם ישראל יכול דווקא לסייע כלכלית לחיזבאללה, שכן עימות כזה מגביר בדרך כלל את זרם התרומות לארגון ואת התמיכה הכספית שהוא מקבל ממקורות שונים.

חיילים לבנונים בגבול סוריה צילום: רויטרס

בעולם הערבי כבר לא ממהרים לתמוך בחיזבאללה

ההתקפה של חיזבאללה בגבול לבנון תפסה אתמול מקום נכבד בשיח שהתפתח בעולם הערבי באמצעות הרשתות החברתיות. אם בשנת 2006 חיזבאללה היווה מקור גאווה לרבים בעולם הערבי, הרי שבנקודת הזמן הנוכחית עיון בשיח מגלה תמונה מורכבת.

מי שהוא שיעי והיה תומך חיזבאללה נשאר כזה ודאג לפרסם את כל הסופרלטיבים על הארגון, אבל לגולשים הסונים המצב שונה. לא מכיוון שמדובר בתקיפה של חיילי צה"ל, אלא בשל העובדה שחיזבאללה פועל לצד כוחות אסד במה שנתפס כמרד הסוני. כלומר, בעד התקפה על ישראל, אבל לא בעד התערבות חיזבאללה בסוריה. לכן אחד המשתמשים כתב: "נריע לחיזבאללה כשיתקוף את ישראל בלבנון, אבל לא נוכל להריע על מה שאנשיו עושים בסוריה".

לוויה של מפקד בחיזבאללה שנהרג בקונטרה צילום: רויטרס

משתמש פלסטיני כתב: "זה שרוב הפלסטינים שמחים על התקיפה של חיזבאללה לא אומר שרובם מקבלים את מה שהוא עושה בסוריה. הם רק שמחים בכל פעם שהרובה מופנה לכיבוש". אבל היו גם כאלה שלא קיבלו את דברי השבח לחיזבאללה. אחד מהם כתב: "מי שטוען שחיזבאללה נלחם בישראל, זה כמו להגיד שצפון קוריאה רוצה דמוקרטיה".

ויש גם מי שבכלל יודעים לנתח את המצב קצת אחרת. קצין לשעבר בצבא לבנון שאינו נמנה עם תומכי חיזבאללה צייץ: "זו לא היתה פעולת נקם של חיזבאללה בישראל, אלא פעולת תגמול איראנית על הרג הקצין שלה".

תקציב יוניפי"ל קוצץ ב–7% בשנתיים

חייל או"ם בהאיטי מקבל תקציב גבוה מזה שבלבנון

יוניפי"ל, הכוח הצבאי לשמירת שלום מטעם האומות המאוחדות שמוצב בדרום לבנון, פועל באחד האזורים הנפיצים ביותר בעולם. ואולם, ההשקעה של האו"ם בפעילותו היא הנמוכה ביותר בהשוואה לכוחות אחרים לשמירת שלום.

חגיגות חג המולד בביירות צילום: אי פי איי

בשנתיים האחרונות קוצץ תקציבו של יוניפי"ל ב­כ­­־7%. על פי הצעת התקציב שאושרה במאי 2014 בעצרת הכללית של האו"ם, התקציב לשנים 2014–2015 עומד על 488.9 מיליון דולר, לעומת 524 מיליון ב־2012–2013. השינוי נובע מהחלטה של מספר מדינות באירופה לקצץ בכספים שהן מעבירות לטובת הארגון, כמו ספרד, שקיצצה את התקצוב שלה ב־20%.

ההשקעה של האו"ם ביוניפי"ל היתה שערורייתית עוד לפני הקיצוץ. בקיץ 2006, בשלהי מלחמת לבנון השנייה, החליטה מועצת הביטחון של האו"ם לתגבר את כוח יוניפי"ל לכ­־15 אלף חיילים. כמות החיילים אכן תוגברה, אך התקציב לא הועלה בהתאם.

התוצאה היתה שיוניפי"ל הפך לכוח לשמירת שלום המוזנח ביותר של האו"ם. על פי נתוני המכון הבינלאומי לשלום משנת 2014, התקציב הממוצע לחייל אחד בכוח יוניפי"ל הוא הנמוך ביותר מבין כל כוחות שמירת השלום בעולם ועמד ב־2012–2013 על 19,463 דולר בשנה. זאת לעומת תקציב של 25,885 דולר לחייל שמשרת בחוף השנהב ו־25,646 דולר לחייל שמשרת בהאיטי.

מיכאל פרל