גם באמריקה חוסמים את שוקולד קדבורי

"המצב בעולם קשה גם ככה, ועכשיו הם הולכים לקחת מאיתנו את השוקולד שלנו?", התלוננה ניקי פרי, בריטית המתגוררת בניו יורק ובבעלותה מסעדה וחנות למזכרות בריטיות. מחאתה, שהתפרסמה בעיתון "הניו יורק טיימס", התייחסה לפשרה שהשיגה ענקית השוקולד האמריקאית הרשי בסוף ינואר עם יבואנית מוצרי השוקולד LLB מניו ג'רזי, ולפיה LLB תפסיק לייבא לארה"ב שוקולד קדבורי המיוצר בבריטניה.

LLB הסכימה לפשרה שמגיעה בעקבות תביעה שהגישה נגדה הרשי באוגוסט שעבר על הפרת זכויות מסחר. להרשי זכויות בלעדיות על הסימן המסחרי, הייצור וכלל הפעילות של קדבורי בארה"ב מאז 1988. לטענתה, היבוא של השוקולד מבריטניה פוגע בזכויות הללו, שעבורן שילמה 300 מיליון דולר.

מחאותיהם של פרי ובריטים אחרים החיים בארה"ב, שאף פתחו דף מחאה בטוויטר תחת ההאשטאג להחרים את הרשי (#BoycottHershey), נראות על פניהן תמוהות. הרי גם לאחר ש־LLB נמנעה מיבוא השוקולד לארה"ב, קדבורי עדיין משווקת על ידי הרשי.

צילום: ערן גרנות

התשובה טמונה בטעם. המתכון של שוקולד קדבורי בבריטניה ובארה"ב שונה בתכלית, ולטענתם של הבריטים, הגרסה האמריקאית פחות טעימה. השוקולד המיוצר בבריטניה מכיל אחוז גבוה יותר של שומן צמחי, והרכיב העיקרי ברשימת המרכיבים של שוקולד החלב (דיירי מילק) הוא חלב. האמריקאים, לעומת זאת, אוהבים להשתמש בסוכר ובתחליפי חלב כמו PGPR (פולי גליצרול פוליריצנולאט) ולציטין, שמפחיתים את הסמיכות של השוקולד ומאריכים את חיי המדף שלו. מקורם של המתכונים השונים הוא גם בהבדלים בתקנות הבריאות ובהגדרה של מהו שוקולד בשתי המדינות. בעוד בבריטניה שוקולד חייב להכיל לפחות 20% מוצקי קקאו, בארה"ב מסתפקים ב־10%.

שוקולד קדבורי צילום: בלומברג

כתוצאה מכך, השוקולד האמריקאי נחשב למתוק יותר והבריטי עשיר ובעל מרקם קטיפתי. "הרשי לא רוצים שאנשים יאכלו קדבורי, כי קדבורי הוא הרבה יותר טעים, ואנשים לא יקנו את הזבל שלהם", המשיכה פרי במסע הזעם שלה.

עם המוצרים שייעלמו בקרוב מהמדפים בארה"ב נמנים גם קיט קט (להרשי זכויות בלעדיות על ייצור החטיף בארה"ב), מארס מלטיזרס (זאת משום שהרשי מייצרת מוצר דומה) וטופי קריספס של נסטלה (לטענת הרשי, האריזה הכתומה של המוצר דומה מדי לזו של ממתק חמאת הבוטנים ריסס פיסס).

לכן לא קשה להזדהות עם תחושת התסכול של הבריטים־אמריקאים. בזכות החולשה הבריטית לקדבורי זכה ב־2014 שוקולד החלב של החברה - כמדי שנה - בתואר מותג השוקולד הנמכר ביותר בבריטניה עם מכירות בהיקף של 490 מיליון ליש"ט.

"להרשי חשוב להגן על זכויות הסימן המסחרי שלה ולמנוע בלבול של הצרכנים", מסר בתגובה לתביעה דובר הרשי ג'ף בקמן. מנגד, נשיא LLB ניית'ן דולי מאמין כי אף שלתביעה של הרשי יש בסיס משפטי, היא תרוויח מעט מאוד מהמהלך, ותפגע בעסקים הקטנים בארה"ב. להערכתו, מדי שנה נמכר בארה"ב שוקולד בריטי בשווי 50 מיליון דולר, נתח קטן משוק השוקולד האמריקאי, שמכירותיו הסתכמו ב־20.8 מיליארד דולר ב־2014. עוד מוסיף דולי, כי הצרכנים המעדיפים את השוקולד הבריטי לא יעברו לתחליף האמריקאי גם אם לא יצליחו להשיג את המוצר האהוב עליהם. "מספיק לטעום את שני המוצרים בזה אחר זה כדי להבין את ההבדלים המהותיים בין שני המוצרים".

דולי יודע כנראה על מה הוא מדבר, שכן בינתיים, עמוד המחאה בטוויטר ממשיך לצבור תאוצה ומתמלא מדי יום בבדיחות נגד הרשי ובקריאות בלתי מתפשרות להחרים את מוצריה. "אולי אם הייתם מייצרים שוקולד טוב יותר, לא הייתם צריכים לחסום את התחרות", צייץ פעיל הקדבורי פייסל סולטן.

במקביל, נפתח גם עמוד פייסבוק שמנסה למנוע מהרשי להפסיק את היבוא, ועצומת מחאה מקוונת משכה כבר מעל 36 אלף חתימות. "לא הייתי מאכילה בזה את האויב הכי גרוע שלי", התלוננה בפני ה־BBC דימפנה מדלי, בריטית המנהלת חנות מזכרות בסנטה מוניקה, קליפורניה.

בינתיים, יש מי שמנסים לגזור קופון. רשת CNN דיווחה כי רוברט ג'פריס ורבקה גרקן, החיים בבריטניה, השיקו בפברואר מועדון מנויים שמציע לחבריו בכל חודש שמונה אריזות שוקולד עבור תשלום של 14.95 דולר ו־15 אריזות ב־25.95 דולר. המנויים יוכלו לבחור מבין ממתקי השוקולד האהובים עליהם, כולל הממתקים האסורים כמו מארס מלטיזרס וטופי קריספס.

"זה לא רעיון עסקי חדש, אלא זווית חדשה", סיפר לאתר ג'פריס (30) שקודם לכן היה שחקן פוקר מקצועי. לדבריו, הוא קונה את השוקולד בסיטונאות ומרוויח בין 3 ל־6 דולר על כל חבילה. בשבוע הראשון להקמת העסק רכשו השניים 500 אריזות שוקולד וכבר שלחו קרוב ל־20 חבילות ללקוחות. "אנחנו בטוחים שהעסק עוד ימריא", הוסיפה גרקן (26). השניים מדגישים כי הם אינם חוששים מההשלכות המשפטיות. "בעל המנוי הוא זה שמייבא את המוצר, לא אנחנו. אי אפשר לפעול נגדו, כי מדובר בשימוש אישי", טוען ג'פריס.

גם חברת ג'ולי גודס מליברפול נהנית מזינוק בהזמנות. החברה, ששולחת אריזות שי למזמינים מחוץ לבריטניה, נהנית כעת מ־8,000 כניסות לאתר שלה ביום לעומת 100 כניסות בממוצע לפני הטלת האיסור על יבוא שוקולד בריטי לארה"ב. לאחרונה אף רשמה שיא בהזמנות מאז השקת האתר במאי 2014. "בעבר, קיבלנו באופן קבוע הזמנות מאוסטרליה, דובאי וניו זילנד, אך כעת ארה"ב עקפה את כולן", סיפר המייסד ג'ון ברטון־וורד. בדומה למועדון של ג'פריס וגרקן, המודל העסקי של ג'ולי גודס עובד על משלוחים ישירים לצרכן. "הבנו שיש לנו פה הזדמנות גדולה", מסכם ברטון־וורד.